כמו שאתה.

פרק 6.

-היונג'ין-

"בוקר טוב, ילד מסריח שלי." היא אמרה בחיוך כאשר ירדתי במדרגות.

"מה את עושה כאן...?" שאלתי.

"באתי לבקר אותך, התגעגעתי לריח שלך." היא אמרה, קמה ממקומה וניגשת אליי בצעדים חלקלקים. היה אפשרי לשמוע את חריקות העקב שהגיעו מנעליה.

"אפשר לשאול שאלה...?" שאלתי.

"ברור. מה הבעיה?" היא ענתה בחיוך.

"אני... לא מכיר אותך, יון. אני לא יודע מי את או למה את נמצאת לי בחלומות כל הזמן, אבל זה מתחיל לשגע אותי..."

"אני אבהיר לך את זה, אתה החבר שלי ואני החברה שלך, אתה הנסיך שלי ואני הנסיכה שלך, אתה המלך שלי ואני המלכה שלך. לנצח." היא אמרה.
וזה לא בדיוק עונה לי על כל השאלות..

"למה את לא עוזבת אותי.. אני לא ראוי לאהבה." קולי רעד ודמעה נזלה במורד לחיי.

"בשנה הבאה, כשתיזכר במה שקורה פה.. אתה תצחק שאמרת לי את זה." היא אמרה ונקשה באצבעותיה ובקליק..

כבר קמתי מהחלום.

"בוקר טוב, היונג'ין." ג'יסונג ישב על מיטתי.

"בוקר טוב, סונגי..." עניתי וכיסיתי את פניי בכרית הקטנה שלצד המיטה שלי.

"אתה מרגיש טוב?" הוא שאל.

"פשוט קצת לחוץ... זה הכל." אמרתי. "אני מצטער על מה שקרה אתמול... לא רציתי לצעוק עליך."

"זה בסדר... ידעתי שקרה משהו. אם קורה משהו, בבקשב אל תהסס לפנות אליי." הוא אמר.

"אני מבין... אני חושב שאקום עכשיו." אמרתי.

"אוקיי, אני אתן לך את זה זמנך. אביך ביקש שתבוא לחדרו ב10 בדיוק. הוא אמר שזה חשוב, אז אל תשכח." הוא אמר ויצא מהחדר.

"מה הבעיה שלי לעזאזל?" שאלתי בתסכול, חש משהו שמטיל בי אימה.
מה קורה לי...?

קמתי ממיטתי בעודי מנסה לא להתמוטט והלכתי אל המרפסת הקטנה שלי, זאת שמשקיפה על כל העיר.
אני לא יודע מה לעשות... אני מרגיש שאני כלוא בתוך בית סוהר.

________

"היי, אבא." אמרתי כאשר עשיתי את צעדיי לחדרו, מתיישב על המיטה על ידו.

"שלום, בן." הוא השיב.

"רצית משהו? ג'יסונג אמר שזה חשוב." שאלתי והוא הנהן במבט מעט חושש.

"טוב, בן... חשבתי לעצמי על השיחה שהייתה לנו, יש לך כבר החלטה?" הוא שאל.

"ובכן, לא ממש.." עניתי בכנות והשפלתי את מבטי.

"בן... יש לי.. משהו לספר לך." הוא אמר באנחה, פניתי להסתכל בעיניו.

"מה קרה?" שאלתי.