-פליקס-
הוא נישק אותי במצח.
אני לא יודע איך חושבים נכון, אבל אם הראש שלי אומר... הוא בוודאי לא טועה.
אויש פליקס.. אסור לך לחשוב ככה.
אתה לא יכול להתאהב במישהו שפגשת פעמיים ואתה לא יודע עליו כלום.
"טוב.. מוטב שאלך. אני צריך לחזור הביתה." הוא אמר, קם ממקומו.
"אתה.. בטוח?" שאלתי, אוחז בידו.
"כן. אני לא רוצה שיידאגו לי." הוא אמר והחווה חיוך לעברי.
"אבל אתה תחזור, נכון? תבטיח לי." אמרתי והידקתי את אחיזתו בו, מתבונן בו בעצבות.
אני פשוט שונא להיות לבד.
אני שונא בדידות.
שונא כל דבר שקשור לזה.
אני לא רוצה שהוא ילך.. אני רוצה שהוא ישאר. כאן איתי.
"אני אחזור. אני מבטיח." חייכתי קלות, מחבק אותו ברפרוף.
"אם אתה צריך שתיה או אוכל-"
"היי ילדון, אני אהיה בסדר." הוא אמר, מלטף קלות את שיערי. "טוב.. אולי בעצם עזרה קטנה עם הסוס תהיה נהדרת."
-ג'יסונג-
"נו נסיך, איך עבר היום שלך?" שאלתי, מתיישב לידו במרפסת הקטנה.
"היונג'ין?" קראתי כאשר שמתי לב שלא קיבלתי ממנו מענה.
"היונג'ין!" קראתי לו בקול.
"מה- אני? או, סליחה.." הוא אמר, נראה מבולבל מהרגיל.
"וואו, מה קרה לך?" שאלתי.
"אני פשוט לחוץ, הפגישות עם הבנות בעוד יומיים, ג'יסונג." הוא אמר. הלוואי ויכולתי לעזור לו.
אחרי כמה דקות של שקט, נפל לי האסימון כמו סיכה קטנה.
"יש לי! למה אבא שלך הזמין הרבה בנות?" שאלתי במרץ.
"אמ.. כדי שיהיו לי מבחר של בנות כדי שאוכל לבדוק האם הן הטעם שלי..." הוא ענה, מסתכל בי בבלבול.
"ומה קורה אם הן לא הטעם שלך?" שאלתי בחיוך.
"אז.. לא תהיה מישהי שליבי חושק בה ואז לא אצטרך להתחתן איתה! ג'יסונג, מה הייתי עושה בלעדייך?" לא היית מצליח לחיות.
"אתה בלתי יאומן, הוואנג." אמרתי בחיוך.
"היי.. סונגי." הוא קרא לי, פניתי להביט בו.
"איך הרגשת כאשר חשפת הרגשות הכנים שלך אל מינהו בפעם הראשונה?" הוא שאל.
"ובכן.. לחשוף את הרגשות למישהו שאתה אוהב זה אף פעם לא קל. אני חשפתי את הרגשות שלי למינהו אחרי שהוא חשף בפניי את שלו, הרגשתי את האומץ לספר לו איך אני מרגיש רק אחרי שהוא עשה את הצעד. למה אתה שואל? יש מישהו שהצליח לכבוש את לבך?" שאלתי בחיוך שובב למדיי.
"אני לא יודע איך אני באמת מרגיש בנוגע אליו."
זאת אהבה. מורכבת.
"בכל מקרה, איך אתה מרגיש מאז שדיברנו?" שאלתי.
"מתי?" הוא שאל בחזרה.
"כשהתנהגת כמו קוץ בתחת." עניתי.
"לא מצלצל לי מוכר." הוא אמר, מסתכל לצדדים ומאמץ פני מבולבל.
"אתה אידיוט." אמרתי בקרירות, גורם לו לצחקק.
"גם אתה מרגיש את זה?" שאלתי כאשר חשתי את האוויר והשנפתי את ריחו.
"הולך לרדת גשם.." הוא אמר, חושב בדיוק כמוני.
"אני מציע שניכנס לפני שמישהו אחר יגיד לנו לעשות זאת." אמרתי בחיוך.
-היונג'ין-
"מותק.." היא אמרה, מניחה את ראשה על ברכי.
"מה?" שאלתי במבט זועף.
"אני הייתי ממש שם." היא אמרה.
"את מצפה שהאמין לך?"
"אתה יודע שאני לא משקרת."
"את תמיד משקרת! וכאן זה נגמר." אמרתי וקמתי ממקומי.
"לאן אתה הולך?" היא שאלה.
"אני מנסה לצאת מהחלום האידיוטי הזה." אמרתי.
"עדיין לא הגיע הבוקר.."
"לא אכפת לי! אני לא נשאר כאן עוד דקה." אמרתי.
"אני אעזור לך." היא אמרה, מבטה משקיף אכזבה.
היחיד שאמור להיות מאוכזב זה אני.
"בוקר טוב, היונג'ין." אמר ג'יסונג.
היא באמת עשתה את זה. היא הוציאה אותי מהחלום.
"בוקר טוב, סונגי.." אמרתי, משפשף את עיני.
"ישנת טוב?" הוא שאל, מקפל את השמיכה שלי.
"כן. היה יכול להיות יותר טוב." אמרתי בחיוך קטן.
"הוריך רוצים לדבר איתך בעוד כמה דקות, תתארגן ותהיה שם, בסדר?" הוא שאל והנהנתי.
YOU ARE READING
כמו שאתה.
Romanceהנסיך -הוואנג היונג'ין- אשר סובל מחלומות על נערה בשם יון שטוענת שהיא האישה שלו. הוא מחפש אחר החופש שלו. הוא לא מבין מה עובר עליו, וככל שהימים קרבים ובאים, טקס הכתרת המלך עשויה להתקיים. כשהוא חושב שהכל כבר אבוד, הוא מוצא את -לי פליקס-.
