כמו שאתה.

פרק 7.

-היונג'ין-

"אז.. השיחה שלך עם אבא לא צלחה, אני מבינה.." היא אמרה.

"אני לא יודע מה קרה לו... הוא בדרך כלל מחכה שאחליט בעצמי.." אמרתי בתסכול.

"אל תהיה עצוב כל כך.." היא אמרה וליטפה את לחייה. "בוא לפגוש אותי... ליד הסימטה ב10 בבוקר, בסדר?"

"בסימטה..? את באמת תיהיי שם?" שאלתי בעיניים פעורות.

"ברור, אני אף פעם לא אשקר לך." היא אמרה בחיוך.

________

השעה 9:30.

ציפורי השיר ניגנו באוזניי את המנגינה הקסומה שלהן בזמן שאירגנתי את דבריי ליציאה.
אני מקווה שאף אחד לא יתפוס אותי. במיוחד ג'יסונג.
הוא התאכזב ממני נורא אם כן.

-פליקס-

"בוקר טוב, סאנשיין." איחל לי מינהו כאשר ירדתי במדרגות, משפשף את עיניי בעייפות.

"בוקר טוב..." איחלתי חזרה.

"שוב פעם כתבת ללא הפסקה?" הוא שאל.

"כמו תמיד." אמרתי והתיישבתי על הכיסא. "מה אתה עושה כאן בכל מקרה? עוד מעט 10 בבוקר."

"אני אמור עוד כמה דקות ללכת לעבודה. רציתי לבדוק שאתה מתעורר." הוא אמר. "וחשוב לי לציין שאמא תחזור מאוחר מהרגיל היום, שלא תדאג אם לא תראה אותה היום." הוא הוסיף לפני שיצא מהבית.

"יום טוב, מיני." איחלתי בחצי בחיוך.

"יום טוב, סאנשיין."

________

רעשי חריקות סוסים הגיעו מחוץ לבית, גורמים לי להרתע.
מי רוכב על סוס בשעה כזו?

קמתי ממקומי והבטתי מבעד לחלון כשלפתע דמות מעומעמת מנסה.. לרדת מסוס?
לפי מה שזה נראה... הוא לא כל כך מצליח.

יצאתי מהבית והלכתי לעזור לאיש אשר התקשה לרדת מהסוס שלו.

"היי, אתה בסדר שם?" שאלתי, מנסה להרגיע את הסוס.

"עזרה קטנה לא תזיק.." הוא אמר, מנסה להאבק בכוח העז כאשר הסוס התנגד ולא ציית לבעליו כראוי.

תפסתי במושכות שהיו נעולות בלסת שלו וכך התחלתי למשוך אותן לכיווני, גורם לסוס להסתכל עליי ללא כל התנגדות. "שש.. סוס טוב." עודדתי אותו במילים חמות וליטפתי את פרוותו קלות.

"תפוס בידי." אמרתי אל האיש והושטתי לו יד.

הוא עשה זאת וירד ארצה אל הקרקע.
"תודה רבה לך." הוא אמר והתנשף קלות.

רק רגע.
זה באמת... הוא?

"יונג'ון?"
"פליקס?"

זה היה לא צפוי.

"מה אתה עושה כאן? אתה בסדר? נפצעת?" מיהרתי לשאול.

"אני בסדר גמור.. ובכן זה מעולה שפגשתי אותך עכשיו... דיי איבדתי את דרכי." הוא אמר בחצי חיוך.