-מינהו-
"התגעגעתי אליך... כל כך." אמר ג'יסונג, מצמיד את ראשי לראשו.
"גם אני... אתה מסתדר בסדר..?" שאלתי, מלטף את לחיו.
"ברור, כמו תמיד. אני אוהב אותך." הוא אמר ונשק את שפתיי בחוזקה.
נהמה נמוכה רעמה בחזי כשהעמיק את הנשיקה, זרועותיי עוטפות אותו ומקרבות אותו.
הוא החולשה שלי, החולשה האמיתית האחת שלי.
"גם אני אוהב אותך, נסיך. יותר ממה שאי פעם יכולת לדעת."
ידיו נעות אל הכתפיים שלי, אצבעותיו לופתות בבד החולצתי.
"תודה שהבאת את ליקס, אני יותר משמח שהוא כאן." הוא אמר בחיוך.
"חשבתי שאתה כועס שהבאתי אותו.."
"ממש לא.. אני שמח במיוחד שהוא מדבר לחוד כרגע עם היונג'ין." הוא אמר.
"מה שמזכיר לי... מי הוא החבר הזה שלך... יונג'ון?" שאלתי, מחווה מבט של גירוי קל.
"עד כמה שקוף זה היה מ1 עד 10?" הוא שאל במבט מאוכזב.
"אוי אל תדאג.. הוא היה לא ניתן לזיהוי.. כשזה מדובר באנשים מטומטמים." אמרתי בצחקוק
"מה אתה מנסה לומר לי?" הוא שאל.
"שיש לך בן זוג חכם ויוצא דופן.." לחשתי.
"מה חידשת לי בדיוק?" הוא שאל בחיוך ונשק ללחיי.
"זה הזמן שלנו לחזור.." הוא אמר, מבטי הפך לזועף. "מה קרה...?"
"מתי תוכל להרגיש אותי בתוכך שוב...?" שאלתי, מצמיד את ראשי לראשו.
"אם היית יודע כמה אני רוצה את זה.." הוא לחש.
"תהיה לנו הזדמנות.. זו הבטחה."
-היונג'ין-
"אז.. פליקס, מה התחביבים שלך?" שאלתי.
"ובכן.. אני לא חושב שיש לי.." הוא ענה, מבטו הצטלב במעט חשש.
"זה לא הגיוני, חייב להיות משהו שאתה אוהב לעשות.." אמרתי, מסמן לו לשבת לידי.
"אני אוהב לכתוב ביומן שלי.. ולקרוא. חוץ מזה, אני לא אוהב לעשות הרבה דברים.. אני מניח." הוא אמר, מתיישב לידי. "לך יש תחביבים?"
"אני אוהב לרקוד ולצייר. הבעיה היחידה היא שאין לי לרוב זמן לעשות את הדברים האלו.." עניתי על שאלתו.
"אני.. מצטער.." הוא אמר, משפיל את מבטו.
"אין לך למה, פליקס, באמת." אמרתי, מנסה לשנות את המצב. "איזה סוג ספרים אתה קורא?"
"אני אוהב מדע בדיוני ורומנטיקה. לדעתי, אם חוויות המלוכה בספרים הייתה כמו בממלכה שלנו, העולם שלנו היה הרבה יותר הגיוני ויפה.." הוא הצהיר.
בן אדם אחר היה צריך הרבה אומץ ותעוזה כדי להגיד את זה, במיוחד כשהוא ליד הנסיך.
פליקס פשוט לא רגיל.
"זה מורכב לחלוטין, אבל אתה לגמרי צודק." אמרתי בחיוך קטן. "אם הייתה לך את האופציה לשנות אחד מחוקי הממלכה באיזה היית בוחר?"
"אני מניח ש... הייתי רוצה שאנשים יקבלו את כולם כמו שהם, זה לא משנה מה הם באמת.
אחי יצא מהארון לפני כשנתיים ומאז, חברים שלי לא התקרבו אליי ותמיד עשו לנו פרצופים כאשר היינו עוברים ברחוב. אני יודע שלפעמים זה קשה לקבל כל אחד, אבל לא נוכל לתת לזה להשפיע גם על המעשים שלנו... אם אנשים היו פותחים את עיניהם אפילו קצת, הם היו רואים עולם ומלואו."
אין לי שום דבר להגיד חוץ מ... נכון.
"אתה צודק." אמרתי.
"אני לא מבין איך אהבה יכולה להיות גורם לדברים וטובים בו זמנית... זה פשוט קשה.." הוא נאנח.
"הייתי רוצה לשנות את דעתך, פליקס, אבל אהבה היא אף פעם לא כל כך פשוטה, נכון? יש יותר מדי גורמים במשחק - נאמנות, חובה, כבוד, ושלא לדבר על הדמויות החזקות האחראיות. אהבה שחורגת מגבולות הממלכה יכולה להיראות כאיום, אתגר לסמכות והכוח של השליטים, והם... לא מאוד סובלניים להתרסה כזו." אמרתי בצחקוק.
אני יכול להבין את זה, קשה לאהוב כל אחד בממלכה הזו. זאת הסיבה שאני לא מסכים להתאהב.
"מגוחך." הוא ענה, גורם לי לצחקק מהתגובה הבלתי מסוננת שלו.
"אולי. אבל זו המציאות שבה אנחנו חיים. פוליטיקה, מאבקי כוח ודעות קדומות משתוללות בעולמנו. זה לא אידיאלי, וזה בהחלט לא הוגן. אבל זה ככה. ומי שמנסה לאתגר את זה מוצא לעתים קרובות את עצמו במצבים קשים. פשוט... שים לב לעצמך,בסדר? לא הייתי רוצה לראות אותך נפגע, פליקס." עניתי כראוי.
"אני מבין... תודה." הוא אמר.
הוקלתי לראות שהחיוך היפה שלו חזר לפרצופו.
"ג'יני... אני פה."
לא, לא. לא שוב פעם היא.
"דבר איתי... קדימה." היא לחשה.
"או, הנה מינהו וג'יסונג." אמר פליקס, מיהרתי להסיט את כיווני לזוג היונים האלו.
"איפה הייתם?" שאל פליקס.
"דיברנו קצת, זה הכל." ענה מינהו בחיוך.
"עוד חמש דקות אנחנו צריכים לחזור לארמון. תודה שבאתם לבקר אותי." אמר ג'יסונג והחווה חיבוק חם לפליקס ולאחר מכן לאחיו הגדול.
-ג'יסונג-
פליקס התקדם לכיון השער, משאיר אותי ואת מינהו לבד.
"תשמור על עצמך, בסדר?" מינהו שאל אותי.
"מממ... אני אוהב אותך."
"גם אני אותך, מותק." הוא אמר ונשק לשפתיו לפני שהתרחק ממני ונופף לשלום.
"נו, אז איך העסקת את הילד האנרגטי שלנו?" שאלתי את היונג'ין.
משום מה... הבעה מבולבלת נמצאת בפניו.
"דיברנו קצת, זה היה בעיקר מביך." הוא ענה.
"בוא נכנס חזרה. כואב לי הראש."
כאשר נכנסנו לחדר של היונג'ין, הרגשתי שמשהו מסריח מהרגיל.
ממתי הוואנג היונג'ין שוכב במיטתו סתם ככה באמצע היום?
"מה יש לך?" שאלתי,מתיישב על קצה מיטתו. "דבר אליי.." ניערתי את ידו. "היונג'ין... מה קורה?"
"תוכל להשאיר אותי לבד, ג'יסונג?"
"אבל-"
"זו פקודה."
"כן, הוד מלכותך." הרמתי עצמי ממיטתו והתקדמתי אל עבר הדלת הלבנה. "כשתתחרט אתה יודע איפה למצוא אותי." בטריקה קטנה הדלת נסגרה.
YOU ARE READING
כמו שאתה.
Romanceהנסיך -הוואנג היונג'ין- אשר סובל מחלומות על נערה בשם יון שטוענת שהיא האישה שלו. הוא מחפש אחר החופש שלו. הוא לא מבין מה עובר עליו, וככל שהימים קרבים ובאים, טקס הכתרת המלך עשויה להתקיים. כשהוא חושב שהכל כבר אבוד, הוא מוצא את -לי פליקס-.
