כמו שאתה.

פרק 21- The constant pain.

-כללי-

פליקס ישב שמוט על הרצפה בחדרו, גופו רועד מעוצמת היבבות שלו. הוא עדיין יכול היה לשמוע את החדשות באוזניו, ברורות וחדות כמו צלצול פעמון. אמו, הלב שלו, האור המנחה... נעלמה. הוא עדיין לא האמין.

לפתע, הוא הרגיש נוכחות חמה מאחוריו וזרועות חזקות עוטפות אותו. זה היה היונג'ין, בן זוגו שניסה לנחם אותו. המגע של היון היה עדין אך מוצק, אצבעותיו נלחצו קלות לתוך עורו של פליקס. הוא הרגיש את המתח בגופו של פליקס, את הייאוש והאבל נשפכים ממנו בגלים. הוא כרע ברך מאחור ומשך אותו אל זרועותיו, כורך את כוחו סביבו.

"אני כאן," הוא לחש, קולו היה שיר ערש עדין בחדר השקט. "אני כאן, תפסתי אותך, בייבי."

דבריו הדהדו באוזניו של פליקס, כמו מזור מרגיע על לבו החבול. הוא ידע שהיון דובר אמת. הוא יכול היה להרגיש את זרועותיו החזקות, את פעימות לבו היציבות, את חום גופו על גבו. זה היה נחמה ומקלט, אי זעיר של שלום בסערת צערו.

לרגע, הוא התחיל להירגע, היבבות שוככות לרחרוחים שקטים. היון החזיק אותו חזק יותר, יד אחת ליטפה את שערו לאט ובעדינות. הוא יכול היה להרגיש את המתח בגופו של פליקס מתחיל להתמוסס, מוחלף בתשישות עד עצם העצמות. הוא ידע שהכאב יימשך, שייקח זמן עד שבן זוגו ישלים עם האובדן שלו, אבל כרגע, כל מה שהוא רצה לעשות זה להיות שם עבור האדם שאהב.

"אני כאן," הוא חזר, קולו נמוך ויציב, כמו חבל הצלה בסערה. "אני כאן, אתה לא לבד." גופו של פליקס צנח כנגד היון, כל המאבק הותיר אותו בבהלה. הוא היה עייף מכדי להעמיד פנים שהוא חזק, עייף מכדי לעצור את הדמעות. הוא נתן לעצמו להשתחרר ולאפשר לעצמו, לתת לעצמו להתנחם. זה הרגיש גם מוזר וגם מוכר, כמו לחזור הביתה אחרי מסע ארוך.

"אני פשוט מתגעגע אליה כל כך," הוא לחש, קולו נסדק. "אני לא יודע איך אני יכול להמשיך בלעדיה."

לבו של היון כאב מהכאב הגולמי בקולו של פליקס. הוא הבין היטב את התחושה, את הריקנות החלולה שמגיעה עם אובדן כזה. הוא ידע ששום דבר שהוא יכול לומר או לעשות לא יסיר את הכאב הזה, אבל הוא יכול להיות שם בשביל פליקס, להיות הכתף לבכות עליה, האוזן הקשבת.

"אני יודע," הוא אמר בשקט, זרועותיו מתהדקות סביבו. "אני יודע שזה כואב. אבל אתה לא לבד. אני כאן. נעבור את זה, ביחד."

________

"בייבי..." קרא ג'יסונג לבן זוגו ששכב על ברכיו. "תוכל להסב לי קצת תשומת לב לרגע?" שאל, מלטף את לחיו.

"ממ..."

"אוכל לרכוש מקום בשבילנו בעיר הגדולה, " הוא התחיל, גורם למינהו להסתכל עליו. "מה אתה אומר?"

"מותק, אתה בטוח שזה הזמן לדבר על זה?"

"אני מצטער, אני דואג לך... בקרוב אינספור אנשים יתחילו לראות בכם ככיסוי וינצלו אתכם, לא ארצה שדבר כזה יקרה. בקרוב יתחילו לבקש ממכם יותר כסף ממה שאמא שלכם לא הצליחה להביא, אז כדאי שתתפנו מפה כמה שיותר מהר. לא נשאר בבית הזה כמעט כלום, אהובי... תבין אותי." הסביר ג'יסונג.