פרק 12.

36 9 7
                                    

-ג'יסונג-

מה שראיתי היה מציאות.
מה שראיתי היה מציאות.
מה שראיתי היה מציאות.

אני כבר מתחיל לחשוב שזה היה יצור על טבעי ולא היונג'ין.

"היי.. דיי עם המחשבות להיום, בסדר?" מינהו לחש לי, מקרב אותי אליו.

"מותק, ואם זה באמת התקף בלתי רגיל? הוא ירק לי דם מול הפרצוף." מלמלתי כנגד חזהו.

"הוא יהיה בסדר. אני מבטיח." הוא לחש לי.

בגלל המאורה, המלך ביקש שאלך לקרובים שלי.
בכל זאת.. לא יהיה לי על מי להשגיח.
המלך גם ציין שאוכל לחזור מתי שארצה, הערכתי את זה מאוד.

"איפה פליקס?" שאלתי.

"הוא כותב ביומן שלו."

"עדיין? אתה חושב שכדאי שאלך לבדוק האם היא בסדר?" שאלתי.

"אני אעשה זאת. תנוח.. בסדר?" הוא שאל, נושק לקצה אפי.

"ממ.. אוקיי." הוא קם ממקומו, הולך לבדוק מה שלום הקטנצ'יק שכותב למעלה ללא הפסקה.

הכי עניין אותי ממה נבע כל העניין עם היונג'ין.
מה פספתי? או יותר נכון.. מה הוא לא סיפר לי?
לא. אני לא יכול להסיק מסקנות כל כל מהר.
זה כנראה היה.. קלקול קיבה?
לא עכשיו אני סתם מכחיש הכל.

תבטיח לי שתרגיש בסדר, הוואנג.
יש לנו הרבה על מה לדון.

-מינהו-

"היי ילד, מה אתה כותב שם?" שאלתי, מתיישב בחיקו.

"מינהו... גם אתה מרגיש שיותר מדיי דברים רעים קורים לאחרונה?" הוא שאל, מגרד את קצה סנטרו עם העט שהחזיק בידו.

"דברים רעים קורים כל הזמן, ליקסי. אין לנו את האפשרות לתקן אותם במהירות, אבל נוכל לעשות את זה באיטיות." אמרתי, מניח את העט שבעזרתו גירד את סנטרו, מוריד ממנו לחץ.

"ומה אם לא נוכל לתקן אותם? מה אם נצטרך לסבול את זה לכל החיים?"
פליקס מביע את הרגשות שלו בצורה חשובה, אבל זה יותר מדיי. גם אני לא יכול לשאת דברים כאלה על הלב שלי יותר מדיי.

"הרשה לי ללמד אותך משהו, ליקס." אמרתי, לוקח את ידו.
"נניח והיה לך כאן שריטה שהיא מאוד כואבת לך, איך היית מטפל בה?" שאלתי.

"הייתי מחטא את הפצע, שם עליו פלסטר וממשיך כרגיל עד שהפצע יעבור." הוא הסביר בקצרה.

"בדיוק. ריפוי לוקח זמן. אף דבר לא נגמר בשניות. נצטרך לחכות שזה יגמר, אבל גם לא נוכל לשבת בשילוב ידיים. נהיה מוכרחים לעשות משהו כדי שזה יגמר." אמרתי לו בהרבה מחשבה ונחישות.

"אתה צודק, מין.. אולי לקחתי דברים קצת ללב." הוא אמר, משפיל את מבטו באיטיות.

"אני יודע שקרה משהו ליקס. תספר לי." ביקשתי.

כמו שאתה.Where stories live. Discover now