נסיכה קרה

פרק 28🖤

קרולינה:
באותו היום שמליסה התעוררה היא גם השתחררה לאחר כמה שעות חזרה הביתה.
חדרה הישן באחוזה אורגן ומאותו היום היא משתקמת.
בבדיקות הרופא אמר שהיא צריכה לחזור לתזונה בריאה בגלל ירידת המשקל הרבה ועם זה גם לקיחת ויטמינים ושתיית מים מרובה, בנוסף לזה גם פיזיותרפיה וקצת ספורט כדי לחזק את מערכת השרירים שלה. אחרי חודש עם התמדה היא תעמוד כמו חדשה על הרגליים אבל אני יודעת שזה ממש לא נכון, אומנם גופה יחזור למצב הקודם אבל אני יודעת שבתוך תוכה משהו נשבר.
הוא עשה לה שם משהו ולצערי היא לא מוכנה לשתף אותי, זה שורף לי בפנים שהיא לא מדברת איתי על זה ועדיין מנסה להסתגל אבל המרחק בינינו רק נפער, בחרנו יחד שכדאי שהיא תלך לפסיכולוגית כדי שתוכל לשחרר קצת ממה שקרה ואולי להרגיש טוב יותר אבל זה תהליך שייקח זמן ואין לי ברירה אלא להשגיח מהצד כי היא כמו פקעת מתקתקת שלא מסוגלת כרגע להיות ליד אף אחד.
כל לילה במהלך השבועיים האחרונים אני קמה בבהלה מצעקותיה של מליסה, זה סיוטים. אותם הסיוטים שהיו לנו כשהיינו קטנות יותר והפעם זה כאילו החלפנו מקומות והיא סובלת מהם בתדירות נורא גבוהה.
פעמים רבות כאשר הגעתי לחדרה רפאל כבר היה לצידה, מעיר אותה ונושא אותה על ידיו, מלטף את שיערה וגבה ומרגיע אותה, מעביר לי בעיניו שהוא על זה ושאני יכולה לעזוב.
אני לא יודעת מה קורה בין השניים אבל אף אחד מהם לא מדבר, מרגיש לי שזה לא הזמן המתאים לדבר על זה במיוחד שאני רואה כמה הוא סובל במשך היום, היא לא נותנת לאף אחד להתקרב אליה אפילו לא לו.
הייסורים בעיניו מראים לי שמשהו חזק קרה ביניהם אבל היא נסגרה בתוך עצמה ולא נותנת לאף אחד להיכנס.
אחרי שהיא נרגעת מהסיוטים היא רצה אל השירותים כדי להקיא אבל בדרך נועלת את הדלת ולא יוצאת עד שלא משאירים את החדר ריק, וככה זה כל יום...
אין ביכולתי לקחת את הטראומה ואת מה שהיא מרגישה אבל המצב מתסכל אותי נורא, אני הולכת כמו רוח רפאים שבועיים, מתאו מודאג גם בגללי כי שבועיים כבר שאני לא ישנה טוב בעצמי בגלל שכל לילה אני דואגת להיות ערה.
אני קיבלתי את גופתה של אחותי הקטנה אבל כאילו האישיות שלה נעלמה או מתחבאת עמוק בפנים ואני לא יודעת מה לעשות.

אני יושבת במרפסת על אחת הספות מכורבלת בתוך השמיכה החמה, נהנת מהפיג׳מה החמה והפרוותית שהעונה ללבוש אותה כבר הגיעה, כוס שוקו עם בייבי מרשמלו והספר האהוב עליי ביד.
אני יושבת במשך כמה זמן עד שאני מרגישה ידיים גבריות שמעסות את צווארי ולאחר מכן הבל פה חמים ליד אוזני.
״את יודעת כמה יפה את נראית עכשיו?״ קולו העמוק והצרוד עם המבטא האיטלקי הלוהט לוחש באוזניי וצמרמורת מכסה את גופי בתגובה.
״עכשיו אני יודעת״ אני עונה ומניחה ראשי על אחת מידיו של מתאו.
הוא עוקף את הספה ומתיישב לידי, מרים את רגליי על ברכביו ומחבק את גופי עם ידו.
״מה קרה לחליפה שלך?״ אני שואלת, מופתעת לראות אותו עם עם בגדים אחרים. מעטים הפעמים שאני רואה אותו לובש משהו אחר חוץ מחליפה ועירום לוהט אבל רק בחדרנו או במקלחת או במטבח....טוב אני נסחפת...
לחיי מתחממות מהזכרונות ואני מנסה להיתפס על עצמי לפני שהוא ישים לב.
״חשבתי שתשמחי, אני מאמץ את כל הבגדים שאת לא מפסיקה לקנות למרות שאמרתי לך שאני לא צריך״
״אבל הם יפיםם מידי, אני לא יכולה שלא לקנות אותם. בגדים יפים לגבר יפה״ אני אומרת בפינוק ומשלבת את ידיי על החזה שלי בכעס מדומה.
רואה מצד העין את מתאו זורק את ראשו לאחור וצוחק צחוק אמיתי ועמוק, הגרוגרת שלו זזה ואני מתה לנשוך וללקק את צווארו.
״אני אוהבת אותך נסיכה שלי״ הוא אומר ומושך אותי קרוב יותר ומנשק את פרצופי.
אני צוחקת ומחזירה לו נשיקות.
״מתי משפחת קרדונה מגיעה?״ אני שואלת את מתאו
הוא סיפר לי שאחרי שהמצב עם מליסה נרגע מעט סוף סוף אפשר היה לקבוע עם הומברטו ומשפחתו להגיע על מנת לחתום על מסמכי הנישואים.
״בעוד כמה שעות המטוס שלהם ינחת והם יגיעו ישירות אלינו״
״וואלה, חשבתי שזה יקרה רק שבוע הבא״
״זה היה מתוכנן לשבוע הבא אבל צפויה להיות סופה חזקה ולא נוכל לקחת את הסיכון להאריך את ההסכם יותר ממה שכבר הארכנו״ הוא אומר
״אתה חושב שאלה יהיו נישואים מאושרים?״ אני שואלת תוך כדי שאני משחקת בידיו
״אני חושב שמעבר לכך שהם יהיו טובים למאפיה, הם יהיו גם טובים למאסימו״ בכך הוא חותם את הנושא
״איך מליסה היום?״ הוא משנה את הנושא ומצב רוחי מתקדר
״אני לא יודעת...״ אני נאנחת בקול
״זה ייקח זמן״ הוא מרים את סנטרי וגורם לי להסתכל אל פניו
״אתה צודק, אני יודעת את זה פשוט זה לא רגיל. בחיים לא היינו כל-כך קרובות אחת לשנייה מצד אחד אבל מצד שני כלכך רחוקות, זה מוזר״
״אני יודע, אני בטוח שעוד מעט כבר יתחיל להיות יותר טוב. היא עברה משהו קשה והיא צריכה את הזמן שלה פשוט, גם עם הטיול שהיא מתכוונת לקחת עכשיו אני חושב שזה יעשה לה טוב״ הוא אומר ואני מרימה גבות בבלבול
״איזה טיול?״ אני שואלת והוא נראה מופתע כמוני
״היא לא דיברה איתך?״ הוא שואל כלא מבין ואני מתרחקת ממנו כי אני מרגישה את העצבים מתחילים לזרום לי בגוף
״לא! על זה איזה טיול מדובר?״
״היי היי תרגעי, הכל בסדר. היא בטח התכוונה לדבר איתך על זה״
״מתאו! דבר כבר״ אני אומרת לו
״היא אמרה לי בבוקר שהיא מתכננת לטוס לאיטליה כדי לשנות אווירה לכמה זמן ואמרתי לה שאין לה צורך לדאוג לגבי שום דבר כי המטוס הפרטי שלי יהיה מוכן בשבילה מתי שהיא תרצה וגם דירה שיש לי בעיר״ הוא אומר ואני מרגישה את ליבי נשבר טיפה.
אני קמה מהספה במהירות ולא עוצרת למרות קריאותיו של מתאו, אני באמת מנסה להיות תומכת אבל פשוט לברוח מבלי לדבר איתי זה כבר מוגזם.
אני מתפרצת לחדרה של מליסה שעושה תרגילי כושר על המזרון.
״מה יש לך?״ הוא שואלת אותי מופתעת
״מתי התכוונת לספר לי?״ אני שואלת אותה, קולי מתוח טיפה
״מתאו סיפר לך אני מבינה״ היא אומרת בקול שנשמע כאילו לא מזיז לה וכל הסיטואציה נורמלית לחלוטין
״נו, מה התכוונת לספר לי או שלא התכוונת בכלל?״ אני שואלת, משלבת את ידיי על החזה מחכה לתשובתה.
״מה את עצבנית כלכך זה לא שאני טסה היום ולא סיפרתי לך, תרגעי זה לא כזה ביג דיל״
״״תרגעי״ ״זה לא כזה ביג דיל״ תגידי מה עובר עלייך? איך את מצפה ממני לא להתעצבן? את נחטפת לפני יותר מחודש חזרת רק לפני כמה שבועות ומאז את לא מדברת מעיפה את כולם ממך ופתאום רוצה לעזוב מבלי לדבר איתי״ אני מתעצבנת
היא מועילה בטובה לעצור את התרגילים ולהסתכל עליי
״אומייגאד אז אני רוצה לטוס, תהרגי אותי על זה״ היא מתעצבנת בעצמה ומעיפה את ידיה מעלה בדרמטיות.
״מליסה, מה קורה לך? אני...אני פשוט לא יודעת איך לדבר איתך כבר, דברי איתי בבקשה״ אני נרגעת ומתחננת אליה, מתחננת לקבל את אחותי הקטנה חזרה.
״מה את מתמסכנת לי עכשיו? אז אני רוצה לטוס, אני רוצה לטוס כדי לא להיות תקועה פה!״
״תיזהרי עם איך שאת מדברת אליי אני עדיין אחותך הגדולה!״ אני מרימה את קולי עליה שוב
״תשנאי אותי, אל תדברי איתי מה שאת רוצה אבל אני עדיין אחותך ואני דואגת לך כלכך שזה יכול להרוג אותי, כי אני דאגתי לך מהרגע שנולדת ועד עכשיו. אני זאתי שהאכלתי אותך, עזרתי לך בלימודים וניגבתי לך את הפאקינג תחת אז תכבדי אותי ואל תתנהגי כמו פרחה שחושבת שמגיעה לה הכל״ אני מתקרבת אליה, אני מדברת בקול גבוהה אבל לא צועק והיא משתתקת ויורדת מביצ׳ פוז בו הייתה
״אני לא יודעת מה עברת שם ואני נורא מצטערת שהיית צריכה לעבור את זה, אם הייתי יכולה הייתי מחליפה איתך מקום כל רגע ולוקחת ממך את הכאב שאת מרגישה כרגע, את חושבת שלא כואב לי לראות אותך סובלת? לעזעזל כל מה שאני עושה זה לנסות לעזור לך גם אם זה אומר להתרחק ממך אבל יש גבול למה שאני מוכנה לסבול ולחוסר כבוד הזה שאני מקבלת ממך עכשיו אני לא מוכנה לסבול״ אני מסיימת ומסתובבת לצאת מחדרה
״אני מצטערת אבל אכפת לי ממך יותר מידי בשביל פשוט לוותר עלייך ולתת לך לעשות מה שאת רוצה ולהתנהג איך שבאלך״ ובזאת אני עוזבת את החדר שלה בטריקת דלת.
לא משנה מה קרה שם, איבדתי את הגרסה הקודמת של אחותי הקטנה ועכשיו אני יודעת את זה בוודאות.

_________
טובבבב אזזזז אנייי אני מקווה שאתם מכוניםםם לזהההה כי זה הפרק לפני האחרון!!!