Adele

שולט עליי

בתמונה -דיוויד

״מרי?״ מלמלתי לעצמי באי הבנה בעודי מנסה להעיר את המלכה רמונה.

״רמונה, רמונה?״ שאלתי תוך כדי שאני מניחה מטלית לחה על מצחה המבריק.

״את.. את..״ היא מלמלה בעניים חצי פקוחות ועצמה אותם שוב באמצע המשפט .
לעזאזל חשבתי לעצמי.
מרי , מרי...מי זו מרי ? שאלתי את המוח שלי בטיפשות חוזרת שוב ושוב בזמן ששריל המשרתת הראשית הגיעה לטפל ברמונה.

׳נחשוב׳ אמרתי לעצמי בראש כשאני יושבת באולם המשרתות מחכה כנראה לפיטורים שלי לאחר יום אחד .
׳איזה מרי אני מכירה ?׳ אני תוהה במחשבותיי ומנסה לסדר את הדברים.
׳אוקיי, יש את מרי של אמא , אוף שונאת אותה . ויש ... יש... נו ! שכחתי. יש עוד מרי שאני מכירה בטוח ! ׳ אני זועמת . ההרגשה הזאת שאתה יודע משהו, אבל פשוט לא מצליח להיזכר יכולה להרוג אותי, ולהביא את הזעם שלי לקיצו.

״מריי המלכה״ אמרתי בקול וחייכתי לעצמי על כך שנזכרתי . תחושת ההקלה שזרמה בדמי נתנה לי תחושה של נינוחות- בעיקר לגבות שלי שהיו מכווצות דקות ארוכות.

״מה איתה?״ שמעתי קול מוכר מהדהד ברחבי החדר .

״דיוויד״ קראתי ששמתי לב שזה הוא.
״מה אתה עושה פה?״ חיוכי הרחב נפרש מאוזן לאוזן.

״למה הזכרת את מרי ?״ הוא שאל בקור , תוך שאני מתקרבת אליו שנוכל לדבר ולא לצעוק.

״אהה...זה..סתם שטות״ אמרתי מתחמקת, מנסה להעביר את נושא השיחה.

״למה הזכרת את המלכה המנוחה ?״ הוא שאל בלי טיפת רגש על פניו. זה זר לי לאחר  אמש.

״דיוויד .. זה סתם באמת״ אמרתי שקולי רועד מהפחד , מהמחשבה שאולי הוא לא כמו שחשבתי.

״תשמעי ... אדל ... ״ הוא אמר את שמי בלגלוג.
״אני לא אתן לאף אחת , וזה כולל גם משרתות כמוך . לדבר על המלכה שבקבר סתם . זה ברור לך?!״ הוא צעק את צמד המילים האחרונות .
פי נפער . ולרגע שכחתי בכלל שאני מדברת ועומדת מול הנסיך, שעתיד להיות המלך- שישלוט על העם שלי, על משפחתי ועליי.

״אה כן? אתה חושב שזה שאני משרתת נותן לך זכות לדבר אליי ככה ?! למה מה תעשה לי?!״ צעקתי וההד הגדול נשמע בחדר .
ואז ... אז נזכרתי שאמרתי את זה לנסיך כרגע .
׳אוי שיט׳ , חשבתי לעצמי . טוב לא משנה , גם ככה עמדו לפטר אותי.

״יפה יפה״ הוא אמר ולא הבנתי את כוונתו, אך לפני שבאתי לשאול הוא הקדים אותי
״אני אוהב חצופות ״ הוא אמר בעוד הוא צועד לעברי, המרחק המפריד בנינו מצטמם, וכך גם אספקת החמצן שלי באותם הרגעים .
הוא יפה תואר . פעם ראשונה ששמתי לב לזה . הוא עמד מולי, עצום - 1.80 אני משערת, לעומת ה-1.65 שלי. עניו בצבע השקד המסתורי שסוחף אותך לתוכם בלי להתכוון. שריריי ידיו העצומים בניגוד לידיי הדקיקות . זקנו הקוצני אך הרך בו זמנית המעיד על בגירותו . מבטו הקפוא שלא מביע רגשות, מול מבטי החם שישר רואים עליי אם אני כועסת עצובה שמחה או בעצם מאוהבת . שמתי לב בשניות הארוכות האלה בלי המילים כמה אנחנו שונים . רק דבר אחד לא היה שונה- צבע השיער שלנו.
״מה אני אעשה לך ?״ הוא קטע את מחשבותיי בדיבור חצוף ומלגלג כאשר הוא צוחק .

״כן . מה תעשה לי ?!״ עניתי בביטחון, שללא ספק ממש לא היה קיים באמת באותם רגעים.

״את באמת רוצה לדעת מה אני אעשה לך?!״ הוא שאל בהתגרות , והאמת ? היא שדי ידעתי את התשובה - מפטרים אותי גם ככה עוד מעט , בטח הוא ידאג להכניס אותי לכלא , ואם הוא ממש ג׳ינג׳י עצבני אולי הוא אפילו יוציא אותי להורג . אך כבר התחלתי את הסכסוך בנינו לפני דקה - אז אני כבר אשמור על הכבוד שלי.

״שאלתי שאלה״ הוא קטע אותי שוב ממחשבותי. אני שונאת שעושים זאת . יש לי את הזכות לחשוב, להרהר עם עצמי על דברים, גם אם זה ברגעים לא הכי מתאימים.

״כן. אני רוצה לדעת מה תעשה לי.״ עניתי בביטחון.

״מחר שעה לאחר הארוחה המלכותית בגן האחוזה״ הוא אמר לפתע ולפני שהספקתי להגיד ׳בשביל מה?׳ עם מעט גוון של חוצפה, הוא הקדים אותי-
״תהיי שם ״. יצא מהדלת וטרק אותה אחריו .

הייי קוראות מושיווות.
מה המצב?
אז... ראיתי את ההצבעות והתגובות המושלמות על הפרק הקודם אז תודה !!!
אני קוראת הכל ! באמת ! ואני ממש מחייכת מכל תגובה ותגובה - אתם פשוט מדהימות , ואני מאושרת שאתם אוהבות .
-הצבעות-
-תגובות-

הכל יתקבל בברכה ❤️