Adele

להתקדם

נקודת מבט דיוויד

פקחתי את עניי היישר לסינוור השמש המבצבצת מחלון חדרי , ציוץ הציפורים גם הוא לא חסר . קולות המשרתים המנקים את החדרים גם הוא לא חסר , חסר לי רק דבר אחד . חסר לי אותה , חסר לי את הריח שלה, את הגזרה המיוחדת שלה, את הנמשים, את השיער הג'ינג'י הייחודי , את עינייה הכחולות כאוקיינוס . חסר לי . חסר לי את אדל . ואם כמה שקשה לי להודות בזה , לראשונה בחיי אני מרגיש למישהי משהו.
מעולם לא הרגשתי רגש כזה מוזר . רגש שיכול להכאיב לך יותר ממכה פיזית קשה בקרב, אך יכול גם להסב לך אושר בצורה כזאת שאין אחד שיכול להתחרות בו .
אני קם ממיטתי המוצעת במצעים לבנים כהלכה , ולובש על עצמי חולצת טי לבנה בעלת צווארון וי , שחושפת שיערות חזה ג'ינג'יות ומכנס שחור ומחויט .
אני יורד בגרם המדרגות, מחזיק במעקה המצופה זהב, ומברך בכרת בוקר טוב מכובדת את הנמצאים בעיסוקיהם . אני מגיע לחדר האוכל ומקבל נעיצת מבט מאבי ואת עיניו הירודות כלפי חולצתי. ידעתי שהוא לא אוהב זאת , לא ככ אכפת לי שזה לא אצולתי ומכובד , במיוחד לא עכשיו. אין לי סיבה לקום אלייה בבוקר, ואין לי סיבה להתלבש יפה כדי להרשים.

״אז דיוויד, שמעת שאחת המשרתות התפטרה מהאצולה ?״ אמי ניסתה להפיג את השקט המביך השרר בארוחה בעוד היא מוציאה אותי ממחשבותיי, על אדל ,כמובן.
הנהנתי לעברה .

״אדל קראו לה נכון?״ היא שאלה והרמתי את מבטי מהצלחת רק למשמע שמה .

״כן. ג'ינג'ית כזאת״ אמרתי ביובש ובקור , משתדל לא להראות התעניינות בנושא .

״היא הייתה החביבה עליי ״ היא אמרה וחייכה חיוך אמיתי.

״באמת ?״ שאלתי מתעניין בהפגנת החיבה של אמי כלפיה.

״היא הייתה ככ דומה למרי, זה מדהיים!״ היא אמרה וניזכרתי במלכה מרי , היא באמת הייתה דומה לאדל. הסמכותיות , הפילפליות , היופי והצניעות הטבעית עזרו למרי בהיותה מלכה , העם אהב אותה יותר מכל אחת אחרת . חשבתי שגם אדל יכולה ביום מן הימים להיות מלכה נהדרת, כנראה שטעיתי.

״רק חיצונית..״ אמרתי מייבש את מחשבותיה של אמי , חוזר לעצמי ומבין, זה לא יקרה יותר , בחיים צריך לדעת לשחרר, להתנסות בדברים חדשים , לעבור הלאה . היא מצאה את האחד שלה , סביר להניח שגם אני אמצא את האחת שלי.
------------------------------------------

נקודת מבט אדל

״אז.. מה את אומרת ?״ קווין שאל אותי עם חיוך הפרוש על שפתיו העבות , בעוד הוא מציג בראוותנות את ההזמנות לחתונה שתתקיים בעוד כשבוע.

״זה מדהים״ אמרתי, קמתי מכסאי ונשקתי לשפתיו נשיקה ארוכה ויבשה .

״אמרתי לך שאני אוהב אותך?״ הוא שאל מגניב קריצה בעזרת עינו הימנית.

״אולי כבר אלף פעם!״ צחקתי על חשבונו. חלפתי על פניו ויצאתי לכיוון העבודה הישנה שלי. מוכרת עיתונים.
אז כן, המשכורת נמוכה יותר , הבוס קשוח יותר , העבודה קשה יותר , ואני לא ניהנת שם בשום רגע שחולף . אני מחכה על השעון לדקה שבה אני יוכל לקבל את הכסף שמגיע לי ולחזור הביתה.
דבר אחד טוב יש בעבודה הזאת , אין שם את דיוויד , ולא שום דבר שיזכיר לי אותו. ועצם זה שהוא לא שם עושה את העבודה הזאת למוצלחת ביותר שמצאתי לעבוד בה.

במחשבה שנייה על החיים, מנקודת מבט בוגרת, אחראית, המשקיפה אל העתיד בעל חיי משפחה , הבנתי שלא צריך יותר מהאהבה שיש ביני לבין קווין. אולי לא כל פעם שאני רואה אותו הבטן שלי מתהפכת ושלל פרפרים מתחילים לנוע בה , ואולי הלב שלי לא דופק על 360 מעלות, ואולי, ואולי אין את המתח והתשוקה . אבל יש אהבה, גם אם היא דלה היא ישנה, וסביר להניח שהיא גם לא הולכת להיעלם לעולם.

-בשעות הערב-

״למי את רוצה לשלוח הזמנות?״ דיוויד שאל אותי , כאשר אנחנו יושבים לאכול ארוחת ערב דלה וצנועה כמנהגנו.

״לכל מי שאני מכירה״ אמרתי וחייכתי חיוך רפה.

״אז.. משפחות..., חברים קרובים ..״ הוא אמר את שמותיהם של כל אחד מהאנשים הכלולים בתוך קבוצות אלו.

״והייתי.. הייתי רוצה להזמין גם עוד מישהו אחד״ העזתי לבסוף לומר , והוא הרים את מבטו אליי בשאלה.

תוודה לכולם, על הכל . על התגובות ההצבעות והביקורות , אני אוהבת אותכם ככ , ואתם לא מבינים אפילו איזה מוטיבציה אתם נותנים לי כדי להמשיך לכתוב לכם את הסיפור . אני ממש מקווה שאהבתם את הפרק , ואני מבטיחה שפרק הבא יהיה ארוך מהרגיל ...
לאב יו ובהצלחה בלימודים (אני יודעת שזה תקופת מבחנים עכשיו..) ❤️