תארו לעצמכם שאתם מגלים שכל החיים שלכם הם שקר אחד גדול , ושאתה בעצם בן למשפחת אצולה .
מה קורה שאת בת עם פשוטה והתאהבת בבן עם פשוט והוא בך . תוכניותכם לעתיד כבר סגורות בין ההורים אבל אז , כאשר חייך מתהפכים מקצה לקצה את נכפת להינשא לבן אצולה ?
״אל תתא...
״אדל , בלי בעיות . את זו שהוגרלה לשרת את דיוויד וזהו ״ . ״ וכדאי לך״ היא הוסיפה . ״שתעשי את זה בצורה הטובה ביותר ״. היא אמרה וגלגלתי את עניי . לשרת את דיוויד ?! נו באמת . אחרי מה שהוא עשה , אם כבר הוא צריך לשרת אותי ! ״מה היא מתלוננת בכלל?!״ ״הלוואי עליי״ וכל מני דברים שטותיים שמעתי מאחורי כאשר התחלתי ללכת להתארגן בכעס. כן הוא חתיך , טוב ממש חתיך . ו..הוא נסיך ... אבל זה לא נותן לו שום זכות עליי !
----------------------------------------------
מדי הערב , היו יפים למדי. אם אפשר לקרוא להם מדים. זה היה שמלה כחולה בעלת פפיון לבן וגדול בצד (הסמל הידוע של המשרתות באחוזה) . התפלאתי ככ מהבגדים שלא הפסקתי להסתכל עליהם , לחייך . וכן , גם לעשות סיבוב במקום אלף פעם כמו ילדה קטנה. אם זה מה שהמשרתות לובשות ולא סתם בגדי מלצרות , אז מה האצולה לובשים ?!
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ככתוב בתקנון שערי היה חייב להיות אסוף בדרך כלשהי . לצערי . לא אהבתי את שערי אסוף . שהוא היה פזור אז לפחות לא היו רואים את כל הנמשים שלי , ותאמינו לי שיש לי הרבה . אספתי את שערי לקוקו בלוף קטן , ועל לחיי הברשתי סומק המתאים לגוון פניי האדמדם . צבע ניוד הנוטה לחום היה על שפתיי , ולראשונה בחיי הרגשתי שבזכות בגדיי אני יפה יותר .
----------------------------------------------
נכנסנו כל המשרתות לסדר את שולחן האוכל . צלחות הזכוכית המעוטרות בפרחים כסופים ועדינים, יחד עם סכום כסוף , ומפיות לבנות . כל אלה פרוסים על מפה שבמרכזה עציץ גדול ובו פרחים לבנים פורחים , ומעליו, נברשת גדולה המעוטרת יהלומים . וואו , חשבתי לעצמי . יהלום אחד מהנברשת הזו כאן למעלה יכול לספק למשפחה אחת מזון , בגדים וחיים טובים ומוצלחים . וכאן למעלה עשרות כאלה . חבל שהאצולה שומרת אותם לעצמה , ולא תורמת כל יהלום למשפחה שזקוקה לו פי אלף יותר מהם . כי הם לא ישימו אותו סתם כקישוט אלא יחיו ממנו.
-------------------------------------------
הארוחה עומדת להתחיל והנה נכנסים לחדר האוכל בני האצולה . המלך נכנס ראשון לבוש בבגדים זהובים המוטעמים לכתרו בצבע הזהב . אחריו נכנסה המלכה רמונה שהייתה לבושה בשמלה אדומה ומהפנטת שמשתלבת עם גווני שיערה האדמדמים . ועכשיו .. עכשיו אמור להיכנס דייויד. רק למשמע שמו צמרמורת עוברת בגופי .צמרמורת מוזרה . היא מכילה מצד אחד סחרור ויופי , אך מצד שני כעס . והרבה . דיוויד נכנס . ואם כמה שקשה לי להודות הוא היה יפה תואר יותר מתמיד . הוא היה נראה סמכותי, ואם כל הכעס שבעולם . הסמכותיות עושה לי את זה . ואם הייתי אומרת את מה שאני חושבת עכשיו בקול , סביר להניח שבעוד שעה הייתי מוצאת את עצמי עם גזר דין מוות .
-----------------------------------------
כל בני האצולה התיישבו בשולחן מה שאומר שאני ושאר המשרתות צריכות להתחיל לשרת את מי שקיבלנו . דיוויד. התהלכתי בחוסר סבלנות ובייאוש מוחלט לעבר כיסאו של דיוויד , כלומר הנסיך , הוד מלכותו. נאנחתי כאשר נזכרתי שאני צריכה להגיד את המשפט המגוכח הזה בתחילת הארוחה . לא שאכפת לי . אבל דווקא לו ?! אין לי ברירה אחרת . ״ערב טוב אדוני ״ אמרתי בעודי מסיימת את צעדתי לעבר כיסאו של דיוויד . ״מה תרצה לשתות עד שהצוות יגיש את ארוחת הערב ?״ שאלתי בטון מלגלג הכולל כמה גלגולי עניים . הוא סימן לי להתקרב עם אוזני . והאמת דיי הופתעתי . מה עכשיו הוא רוצה להגיד לי? הצמדתי את אוזני לפיו , כדי שיגיד מה הוא רוצה . אך במקום לומר משהו הוא נשך את אוזני שניות אחדות וכאשר שחרר את אחיזת פיו אמר ״יש לך את זה ביותר מזלזל?!״ רציתי לצרוח מהכאב , אך לא יכלתי . רציתי לצרוח עליו , אך גם לא יכלתי . רציתי שהאוזן שלי לא תהיה אדומה יותר ממה שהיא ברגיל בגלל גוון פניי האדמדם , אך גם בזה לא שלטתי .
״כן״ עניתי בהתחכמות והתחצפות. ״ערב טוב ״אדוני״, מה תרצה לשתות עד שהצוות יגיש את ארוחת הערב ?״ אמרתי והדגשתי את המילה אדוני, תוך שאני מסמנת מרכאות עם הידיים לעברו . פרצופו הפך לאדום עוד יותר , הוא נאנח וצבע האדום העז ירד . ״יין אדום ״ הוא אמר לפתע . ״בחירה טובה אדוני , טועם לפרצופך הזועם״ אמרתי עם חיוך מאולץ חושף שניים והלכתי . לא מחכה לתגובותו.
