Adele

צמרמורת

-נקודת מבט של אדל-

דלת חדר הזהב של האחוזה נטרקה בשקט על ידי דיוויד בעוד הוא מתקרב בשקט ובלהט .
הרגשתי איך הצמרמורת האהובה עליי עוברת בגופי בעוד הוא עושה את צעדיו אליי.
״כבר לא יכלתי להתאפק״ הוא אמר ואני הסמקתי.
״לא היית חייב..״ ציינתי .
״את יודעת שכן , אני לא יכול לצאת עם בת עם כמוך לצערי כי אני כבר משודך לנסיכת אנגליה״ הוא אמר בעצב והרגשתי את האכזבה והצביטה בליבי.
אבל אז, נזכרתי שאנחנו בדיוק באותו מצב .
הוא משודך לנסיכת אנגליה .. ואני? אני לנסיך אנגליה של השכנים ליד .
״אנחנו צריכים לדבר״ נאנחתי בעוד ידי נחה על חזהו ואני מרחיקה אותו ממני.
״מה יש?״ הוא שאל כלא מבין.
״זה .. זה פשוט...״
לא הייתי מסוגלת . לא הייתי מסוגלת להגיד לו שאני עומדת להתחתן. אחרי אתמול בלילה , שהודינו סוף סוף  ברגשותינו אחד כלפי השני הכל נהרס .
לא רציתי... לא רציתי שהוא ירגיש אשמה על כך שמשפחתו מחייבת את כל בני העם להתחתן לפני גיל 18.
״אתה יודע בת כמה אני?״ שאלתי והוא היסס ..
״כמעט 16?״ הוא שאל והסתכל עליי בפרצוף מובך שהוא לא יודע את גילי בעוד אני יודעת את גילו.
הנהנתי בראשי לשלילה .
״אז...?״ פרצופו הפך לחיוור במעט, כאילו הבין את משמעות השאלה שלי.
״זה.. זה לא משנה״ היססתי לפני שעניתי לו שעוד חודש ימלאו לי 17, ושנה וחודש מעכשיו אני כבר יצטרך להיות מתחת לחופה .
״אז למה שאלת?״ הוא חייך אליי בעוד הוא שואל מתעניין .
״סתם.. כי אני פשוט חושבת ש..״ ככ יהיה לי קשה להוציא לעצמי מהפה את המשפט שאני הולכת להגיד עכשיו . אבל ידעתי , ידעתי שזה טוב לכולם .
זה טוב לקווין, זה טוב למשפחה שלי, זה טוב לי , ובייחוד זה טוב לדיוויד שלא יצטרך להישאר בשארית חייו עם פשוטת עם כמוני.
העדפתי שיחשוב ש.. אני זו שגורמת לפרידה שלנו , כי אני פשוט לא מוכנה ושאני צעירה מדי בשביל מערכת יחסים, במיוחד שהיא כזו מסובכת, ולא שמשפחתו והכללים שלהם מונעים מאיתנו להיות יחד.

״זה פשוט לא יכול לקרות יותר״ אמרתי במהירות הבזק . מנסה להוציא מעצמי את מה שאני צריכה להגיד לפני שאני ישתתק לגמרי, ולא יהיה מסוגלת להוציא אפילו מילה מפי.
״אני... אני פשוט לא מוכנה , אני צעירה מדי.. והמערכת יחסים הזאת מתוסבכת מדי.. גם בשבילי.״ אמרתי בעוד אני משפילה את ראשי מטה.
״אדל.. אני...״ הוא ניסה להגיד אך עצרתי בעדו.
״דיוויד זה פשוט לא יכול לקרות , זה סתם .. סתם תשוקה״ מיהרתי להוציא מפי את השקר הכי גדול שאמרתי כל חיי.
״לנשיקה שהייתה אתמול, את קוראת סתם תשוקה?״ הוא שאל וטון דיבורו עלה במעט , מה שהעיד על כעסו.
השפלתי את ראשי מטה ולא הגבתי .
לא יכלתי להגיד לו שמה שהיה אתמול היה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. לא יכלתי להגיד לו שסוף סוף אני מרגישה נאהבת לאחר שכל השנים קווין לא הראה שום פרץ אהבה אליי רק פרץ של ידידות..
״הבנתי״ הוא אמר והנהן.
״אם איך שאת מתנהגת , את צודקת, את לא בת 16 אפילו. את בת 3.״ הוא אמר ודמעות אחדות איימו לפרוץ מעניי. אך לא נתתי להן , לא נתתי להן להראות לו שמה שאמרתי עכשיו היה שקר .
״זה לא קרה מעולם״ הוא אמר בעוד הוא מטיח את שפתיו על שפתיי בפעם האחרונה.
הנהנתי בראשי בעצב , והוא יצא מהחדר בטריקת דלת .