Adele

קווין

נכון שאתם אוהבות אותי שהעלתי עכשיו? קריאה מהנה ❤️❤️❤️

״אני מתכוון לכל מה שאמרתי״. הוא אומר לי שוב כשאני מביטה בו חסרת אמונה .
״תביטי בי״ הוא אומר . אני מרימה את ראשי בחשש , פוחדת להרגיש שוב אבודה לנוכח מבטו . אני מרימה את מבטי חזרה אליו וכל פחד וחשש נעלם כלא היה .
הוא משכיח את צרותיי וגורם להם להיות הדבר הכי שולי שיש בחיי. הוא הופך את עצמו לדבר המרכזי, ואם כמה שאני שונאת את זה . אני אסירת תודה לו על כך.

״תודה״ אני לוחשת אל תוך אוזנו .
הוא מוריד את חולצתו ופלג גופו העליון נחשף לפניי. צבעו השזוף המתנגד באופן מושלם עם עיניו הבהירות יוצרות אצלי תחושה מוזרה שלעולם לא הרגשתי . אני ממשיכה להביט בו בעוד הוא מוריד גם את מכנסיו.
הוא עוטף אותי בעזרת ידיו הגדולות והחסונות.
אני נופלת אחריו על המיטה הרכה שמוצבת באמצע חדר השינה , הוא מסיר את מגע ידיו ממני ועוטף אותי בשמיכת הפוך הקרירה . רעד קל עובר בגופי בשל מגעה הקר של השמיכה לעומת מגעו החם .
הוא קולט זאת וממהר להיכנס גם הוא תחת השמיכה הקרירה . הוא עוטף אותי בעזרת ידיו החסונות והגדולות שוב פעם כאשר מבטו מופנה אל מבטי.
אני עוצמת את עיניי ופוקחת אותם שוב כדי לוודא שהכל אמיתי. אני מחייכת חיוך קטן מחוסר סיבה וכך גם הוא .
״לכי לישון סמית׳. לכי לישון.״ הוא אומר בעוד הוא נושק לקודקוד ראשי.
------------------------------------------

אני פוקחת את עיניי למשמע הציפורים המצייצות . אני לא מבינה כלל מה נעים בכך, לפי דעתי זהו רעש מעצבן וטורדני על הבוקר . למה אנשים אוהבים שקול צפצוף מפר להם את הבוקר השקט ? אני תוהה בראשי .
קרני השמש החודרות מהחלונות הגדולים בחדר השינה מסנוורות את עיניי ואני ממהרת לעצום אותם שוב, אך פוקחת אותם שוב באותה מהירות שעצמתי אותם לנוכח המגע המוכר על גופי.
״אני רואה שהתעוררת נסיכה.״ הוא אומר בקול צרוד של בוקר .
אני ממהרת למקד את מבטי עליו.
״תפסיק לקרוא לי נסיכה.״ אני מטיחה בו כשאני מרפה את ידיו הגדולות והחסונות מגופי הקטן לעומתו.
״אבל זה מי שאת באמת.״ אני באה להגיב , לעקוץ , ולהגיד שהמילים היפות של כל הגברים לא עובדות עליי. אבל אז שוב , כמו תמיד אני נזכרת שדייויד הוא לא משקר . וזה נכון, אני באמת נסיכה עכשיו . אני אדל סמית׳.
״אני תכף חוזר״
הוא אומר במהירות בעוד הוא מסיר את השמיכה מגופו , הוא נעמד על רגליו .
עיניי מטיילות אל עבר פלג גופו התחתון. אני בולעת את רוקי נשארת בתדהמה לנוכח הבוקסר הצמוד והשחור שהוא לובש .
״ככה אתה יוצא מהחדר?״ אני שואלת במהרה בעוד לחיי מאדימות .

״ככה את רוצה שאצא?״ הוא שואל בתחכום.

״אלא אם כן אתה רוצה שמישהי אחרת תגנוב אותך.״ אני אומרת לא מצליחה להוריד את מבטי מגופו.

״את אוהבת את מה שאת רואה?״ הוא שואל שהוא קרוב אליי יותר מתמיד .
הוא נצמד אליי מאחורה בעוד הוא לוחש זאת באוזני.
תחתוניו השחורים והאטומים מתנגדים באופן מושלם עם תחתוני התחרה הלבנים והצמודים שעל גופי.
אני בולעת את רוקי , לא יודעת איך להגיב לשאלתו.
״כך או כך, בין אם את אוהבת או לא , תצטרכי לסבול אותי כל חייך אשתי .״ הוא אמר נושק בקצרה לשפתיי בעוד הוא אוחז בלחיי האדומות עוד ממקודם.

הוא יוצא מהחדר משאיר אותי בצמרמורות.
הוא טורק את דלת החדר ואני ממהרת לחדר האמבטיה, מרגישה צורך מסוים להתייפייף בשבילו.
אני חושבת שאני מתחילה להתרגל לחיי העושר והמותרות של האצולה בעוד אני ממלאת את האמבטיה בקצף לבן ובמים חמים . אני נכנסת לבפנים וגופי עוד חם ממקודם , ממגעו של דיוויד . אני מביטה בנקודה מסוימת וחסרת כל משמעות נזכרת בליל אמש .
אמנם לא קרה שום דבר מחיבוק חם ועוטף ואולי גם כמה נשיקות קטנות , ועוד כמה עמוקות. אבל כל עוד זה תלוי בדייויד ? מצידי שלא יעשה כלום. אם הוא רק יביט אל תוך עיניי בעיניים המדהימות והמהפנטות שלו, אלו שגורמות ללב שלי לפרפר בקצב לא סדיר . אלו בעלות אותם גוונים לא ידועים , שיוצרות את הציור הכי יפה שראיתי מעולם, אלו שאתה נבלע לתוכם והמערבולת לא עוצרת , אלו של זה שאני אוהבת . של דיוויד .
על כך ,רק על מבטו אהיה אסירת תודה כל ימיי חיי.

אני מסבנת את גופי בסבון בניחוח פרח הלבנדר . אני יוצאת מהאמבטיה החמה שהמגבת עטופה בהדיקות על גופי.
אני ממהרת לשידת האיפור , מתיזה מעליי בושם נשי ומורחת על שפתיי אודם חמרה שמשתלב עם נמשיי באופן מושלם.
אני מברישה את שיערי וסוחטת אותו מכל מי האמבט, ומייבשת אותו שובו שוב .
אני מחזיקה את המראה הקטנה והפינצטה מנסה למצוא מקום מואר מספיק , שאני מבינה שמקום זה לא נמצא באמבט אני מחליטה לצאת אל חדר השינה .
אני משחררת את נעילת המנעול ופותחת את דלת החדר .
״קווין!״ אני צורחת בבהלה בעוד המראה נשמטת מידי , ומיד לאחריה גם המגבת .