-בתמונה - אדל-
״זה לוחץ!!״ התלוננתי על המחוך הצר שהולבש והודק על גופי.
״אין מה לעשות כדי להיות יפה צריך לסבול״ אמי אמרה והפתיל הקצר שלי הגיע לקיצו .
״את יודעת שני שונאת את המשפט הזה . ואת בכל זאת תבחרי להגיד אותו .״ התלוננתי בכעס.
״הוא נכון, ואת יודעת את זה״ היא אמרה ברוך , לא מייחסת חשיבות למצבי. מתעלמת ומסתכלת על עוד שמלות שכלל לא היו לטעמי.
״אני לא אוהבת פה שום דבר״ התלוננתי בקטנוניות.
אומרים שבשביל כלה כלל לא משנה השמלה או המראה אם היא מאוהבת , היא מעדיפה את אהבתה על פניי כל דבר אחר . אז אני לא יודעת אם אני לא אוהבת פה אף שמלה בגלל שהם לא יפות, או בגלל שאולי אני לא באמת אוהבת את קווין.
נאנחתי בקול רם.
״קרה משהו?״ התופרת ניגשה לעזרתי.
״אני צריכה שמלה לחתונה , ולמרות שזה בהתראה קצרה אני לא מוצאת משהו שמוצא חן בעניי . אני חושבת שבמחשבה שנייה אעצב את השמלה בעצמי״ אמרתי בהחלטיות והתופרת פערה את עינייה.
״ביי״ אמרתי שאני עוזבת את החנות , משאירה שם את אמי ואת הטענות שלה נגדי שם לאחר חמש דקות של קטנוניות מצידה.
יצאתי אל עבר האוויר הפתוח והתיישבתי על הספסל הקבוע שלי ושל קווין.
״תראו את מי רואים..״ קול נאמר מאחוריי.
עצמתי את עניי בכוח . בבקשה שזה לא יהיה הוא . בבקשה.
״הכל בסדר?״ הוא שאל שהוא נושק ללחיי לאות שלום.
״למה שלא יהיה בסדר קווין? משום מה כל הזמן אתה חושב שכלום לא בסדר..״ אמרתי נאנחת , חסרת סבלנות מהמצב.
״אני פשוט דואג לך.״ הוא אמר והסיט שערה אדמדמה אל מאחוריי אוזני.
״את יודעת את זה נכון?״ הוא שאל לאחר שתיקתי.
״אני יודעת״ אמרתי . ״זה פשוט קצת מעיק״ החלטתי להגיד לו את האמת.
הוא הנהנו לעברי וקירב את עצמו אליי.
״לא עכשיו״ אמרתי והרחקתי את פניו ממני.
״מה עובר עלייך?״ הוא שאל במבט נגעל .
״מה עובר עליי?!״ שאלתי בכעס חוזרת על שאלתו.
״כן. מה - עובר - עלייך?! גם לאיית לך?!״ הוא שאל בכעס .
״יודע מה ? ״ שאלתי לא מרסנת את העצבים בגופי.
״עובר עליי כן , עובר עליי! נמאס לי מזה שאתה כזה מציק ומעיק . נמאס לי מהעיניין של החתונה הזאת ! נמאס לי! ואתה יודע מה הכי מעצבן?!״ שאלתי עוצרת לנשום אוויר .
״שנים על גבי שנים שהייתי מאוהבת בך! שנים! היית האהבה הראשונה שלי , הנשיקה הראשונה שלי, וכל יום מחדש האכזבה הראשונה שלי. שנים שאני ככ רומזת לך ומנסה שתבין שאני אוהבת אותך! שנים! וכל מה שעשית כל היום היה לבוא ולנחם אותי על ריבים עם ההורים ולמצוא עבודות בגרושים!״ צעקתי מרגישה את ההקלה בבטני.
״הבנתי אותך..״ הוא אמר . קם מהספסל, הסתובב והלך.
״חכה״ צעקתי, בולעת את רוקי.
"זה .. זה לא מה שהתכוונתי״ אמרתי מורידה את ראשי מטה, אני פגעתי בו, ואני יודעת את זה.
״אני לא רוצה שתדברי איתי אם את לא באמת רוצה״
״אני רוצה , אני רוצה . תאמין לי״ אמרתי ובלי מחשבות מיותרות נישקתי אותו . דמיינתי שאני עדיין בימים ההם. בימים שהייתי מאוהבת בו והוא היה כל חיי, מחשבותיי ונשימותיי.
הרגשתי את מה שרציתי להרגיש ממנו ככ הרבה זמן . אותו. פשוט אותו. לראשונה בחיי הרגשתי נאהבת ושגם מצידי וגם מיצדו יש רצון. הבטתי אל תוך עיניו: יוםיו הפשוט, ואופיו הפשוט . שניהם אולי נחשבים מינוסים בחברה אבל מי כמוני יודעת ? שמינוס ומינוס , יוצר פלוס.
שבוע טוב :) מקווה שאהבתם :)
YOU ARE READING
Adele
Romantizmתארו לעצמכם שאתם מגלים שכל החיים שלכם הם שקר אחד גדול , ושאתה בעצם בן למשפחת אצולה . מה קורה שאת בת עם פשוטה והתאהבת בבן עם פשוט והוא בך . תוכניותכם לעתיד כבר סגורות בין ההורים אבל אז , כאשר חייך מתהפכים מקצה לקצה את נכפת להינשא לבן אצולה ? ״אל תתא...
