Adele

כבר לא בראון(?)

אני יושבת בפינת החדר החדש שלי.
נהיית קצרת נשימה שאני חושבת על אירועי אמש . בחיים לא שמעתי על סיפור כמו שלי. בחיים לא שמעתי על מישהי שתוך 24 שעות, תוך יממה אחת, יכולה להספיק כמעט להתחתן עם מישהו ובסוף להתחתן עם אחר .
אני בשוק מעצמי. איך נתתי לזה לקרות? למה נתתי לו להגשים את הגחמות שלו? בטח יש לו עוד אלף כמוני , בחורות רגילות ממעמד רגיל . בשביל מה הוא צריך אותי? אני חושבת בראשי, חופרת במעמקיי נשמתי ולא מוצאת אינטרס אחד שיכול להיות לו מנישואיו אליי.
אני לבושה עדיין בשמלת חלומותיי בשמלה שעלייה חלמתי כל חיי, מאופרת באיפור שאפילו אני לא מצאתי בו פגמים (ואני מוצאת בכל דבר) , נועלת נעליים מעוטרות ועונדת תכשיטים יקרי ערך. אז למה ? למה אני עדיין מרגישה שלמרות שהכל נראה נכון הוא כל כך לא נכון? למה אני פתאום מבינה את משמעותה של האהבה? למה תמיד אני צריכה להבין הכל אחרי שהוא קורה ונגזר גזר הדין.
זה בטבע שלי , השם השני שלי זה טעויות . למה ציפיתי? שיהיה לי מושלם בחיים האלה? לא . איך אפשר שחיים כאלו יהיו מושלמים. אני פשוטה, בת עם פשוטה. שגורלי אמור להיות עבודה כל החיים למען משפחתי העתידית, והתרגלתי לעיניין. אז למה? למה תמיד הכל צריך להיות אצלי כל כך הפוך?! למה זה חייב לקרות דווקא לי מכל הנשים בעולם.
׳למה?׳ השאלה הדהדה בראשי . וכנראה שהיא תהדהד לתמיד .

״אפשר להכנס?״קול תקתוק נשמע על דלת חדרי החדש והמפואר, קטע את מחשבותיי הרבות .
״כן״ עניתי כמעט בלחישה , מתפללת שלא ישמע את תשובתי.
הדלת נפתחה ודייויד עומד למולי , לבוש עדיין בבגדים מפוארים של חתן . ״למה עשית לי את זה ?״ שאלתי קמה ממקומי לעברו.

״למה עשיתי לך מה?״ הוא שאל , אוי נו באמת , כאילו הוא לא יודע שהוא הפך את חיי מקצה לקצה.

״למה עצרת לי את החתונה?, למה.. למה התחתנתי איתך?!״ שאלתי בכעס.

״כי אני אוהב אותך.״ הוא אמר חד וחלק , מסתכל היישר אל תוך עיניי כמו חץ.

״אז למה אתה צריך לגזול את האושר שלי?!״ שאלתי.

״את לא מאושרת עכשיו?״ הוא שאל .

״הייתי מאושרת עם הבעל שהיה אמור להיות לי. לולא אתה הייתי נשואה לגבר שעליו חלמתי כל חיי , בלי דאגות על הראש . מה זה אומר עכשיו ? שהוריך ימותו אני ואתה נצטרך לשלוט פה?!״ שאלתי מבינה איפה נפלתי.

״יש לכך עוד זמן״ הוא אמר חד משמעי לא מסיר את עיניו ממני. ״תפסיקי לנעוץ בי מבט״ הוא אמר . ״אני אוהב אותך אהבת עולם מתי תביני את זה?״ הוא נשף בכעס.

״אתה לא מבין שכפית עליי נישואים שיכול להיות שכלל לא רציתי?!״ שאלתי כועסת כהרגלי.