שעת העומס

542 51 4
                                    

פרק לסופש , תיהנו

״דיי״ לחשתי במיעוט הכוחות שנשארו בגופי .

״למה דיי?״ הוא אמר בין הנשיקות שהוא מטיל על שפתיי.

״אתה שכחת שאני מתחתנת נכון?״ שאלתי מקווה לתשובה שלילית .

״לא.. לא שכחתי שאת היית אמורה להתחתן״

״אמורה?״ שאלתי בחוסר הבנה מרחיקה אותו ממני במעט.

״נראה לך שאחרי כל זה אני עדיין ייתן לך להתחתן איתו ?״ הוא שאל ולא יכלתי שלא לחייך.

״זה לא כזה פשוט..״ הוצאתי את עצמי מהחלום, חוזרת למציאות.

״יודעת מה? נמאס לי.״ הוא אמר משאיר את פי פעור , שוב, משינויי מצבי הרוח שלו.

״גם לי נמאס, תאמין לי ״ נאנחתי מורידה את ראשי מטה.

״אז תשימי לזה סוף אם את לא רוצה את זה״ הוא אמר ובתוך עיניו ראו את העצבים הבוערים בו.

״אני פשוט לא יכולה״ מלמלתי, מורידה דמעה מעניי, מרגישה בנוח להתפרק לידו.

״מה את לא יכולה?״ הוא שאל .

״אני פשוט לא יכולה..״ בלעתי את רוקי ואת דמעותיי עמוק בפנים.
״אני לא יכולה להיפרד מקווין בתקווה שמתישהו יקרה בנינו משהו״ השפלתי את ראשי מעט. ״תבין אותי״ אמרתי והבטתי אל תוך עיניו המהפנטות. ״תבין שאולי אתה יכול, אבל אני לא. המשפחה שלי, העתיד שלי, וגם אני תלויים בנישואים האלה.״ אמרתי פורקת בכנות את כל מה שיש על ליבי.

״אבל אמרתי לך כבר, את לא צריכה לקוות שיקרה משהו, כי כבר יש משהו״ הוא אמר והביט בי . רציתי ככ לחייך למשמע דבריו, אך לא יכולתי.

״אתה בעצמך אמרת שתפגע בי״ הטחתי בו, מרימה את קולי במפתיע לאחר דקות של שקט.

״אני.. אני לא יפגע בך״ הוא מלמל, בעוד הוא כבר לא מעז להביט אל תוך עניי בביטחון ובשליטה כמו תמיד.
הבטתי אל תוך עיניו, ראיתי בהם ניצוץ של אמת, אך לא יכולתי.

״אני מתחתנת עם קווין בעוד שלושה שבועות וזהו״ אמרתי מצטערת על דבריי בעוד אני רוצה לנשק את שפתיו באגרסיביות שנשימותיו העמוקות והקטועות מורגשות על שפתיי.

-נקודת מבט דיוויד-

אני מביט אל תוך ענייה הכחולות כמו הים שאני ככ אוהב. אני אוהב כל פרט ופרט בה. משערותיה הג׳ינג׳יות ועד לכפות רגלייה העדינות. אני אוהב את החוצפה והילדותיות שלה יחד עם הבגרות המינית והמושכת . השילוב המושלם מבחינתי.
אני אוהב בה את הפילפליות שזורמת בדם שלה בדיוק כמו שזורם בדם שלי.
אני אוהב את הצחוק והחיוך.
את הריח המתוק והמושך בו זמנית,
ואת האהבה האינסופית שהיא מקרינה.
אני שונא רק דבר אחד .
היא חסרת ביטחון שלא לוקחת סיכונים בחיים, והסיכון ? הוא אני.

״זה מה שאת רוצה? לחיות איתו את כל חייך?״ שאלתי אותה והיא הורידה את מבטה . מהנהנת בחיוב לאחר כמה זמן.

״הבנתי אותך״ אמרתי בולע את רוקי מחכה לתשובתה.
״תביטי לי בעניים ותגידי לי שאת מעדיפה אותו על פניי״ אמרתי בתקיפות שלא מאפיינת אותי שאני נמצא יחד איתה.

״תביטי בי״ גערתי בה שוב בכעס.
היא הרימה את מבטה המבוהל אליי שהיה ככ מתוק ויפה, למרות המתיקות שהמיסה אותי ניסיתי לשמור על קור רוח ועל מבט אטום .

״אני... אני.. אני מעדיפה אותו על.. על..״ מילותיה נעצרו בעוד היא מגמגמת שהיא מביטה בעניי היא יוצאת מהחדר בריצה שהיא לבושה רק בסט הלבשה תחתונה לא תואם ועם הדמעות, הדמעות שמציפות את עינייה.

------------------------------------------

״אני לא עומד בזה יותר״ גערתי שדחפתי אותה לתוך חדר הבישול וטרקתי את הדלת אחריי.

״לא עומד במה?״ היא שאלה בכעס, נדמה כאילו בזמן שלא דיברנו פיתחה מגננה כלפיי.

״לא עומד בזה שאת לא שלי יותר״ אמרתי מתקרב אל הדלת שהיא נשענת עלייה בפוזה נינוחה למדיי.

״אז מה אתה מתכוון לעשות בנידון?״ היא שאלה לא מראה רגש בענייה, ואני פוער את עניי.

״אני מבין שתוך שבוע עשית תואר לדוקטורט?״ שאלתי והיא גיכחה.

״לדוקטורט החיים״ היא ענתה לי על השאלה בהתחכמות.

״אמרתי כבר שזה מה שאני אוהב בך?״ אמרתי והצבעתי על הפלפל החריף שהונח בצד השולחן על קרש החיתוך.

״אני אמורה להבין מזה שאתה רוצה לחתוך אותי?״ היא אמרה והביטה על הסכין שליד.

״רק רוצה שתהיי שלי זה הכל לא ביקשתי יותר מדי״ אמרתי .

״זה כבר יותר מדי..״ היא אמרה בלגלוג וגלגול עיניים.

״הבנתי את הגישה..״ אמרתי מגלגל לעברה עיניים גם כן.

״טוב אני יכולה ללכת?״ היא שאלה מסתובבת כבר לעבר הדלת.

״לא . אסור שיראו אותך, עוברים שם אנשים עכשיו, זה שעת העומס של האחוזה.״

״דיוויד״ צעקתה נשמעה ברחבי הגן של האחוזה .
״תהיי בשקט, עוד יגלו אותך״ לחשתי בכעס. היא לא זהירה ויגלו אותנו.
״מי יגלה אותנו?״ היא צחקקה בצחוק מתגלגל בעוד היא מתגלגלת על המדשאה.
״לא שמעת מה מרי ואמא שלי אמרו לנו? אסור שיגלו אותנו! זה בדיוק שעת העומס של האחוזה. ״

-תגובות-
-הצבעות-
-ביקורות-
-וכו יתקבלו ב❤️-

AdeleWhere stories live. Discover now