Adele

2 סוגי אהבה

בתמונה - אדל

״זה ..זה לא יכול להיות ״ אמרתי והרגשתי את לבי נסדק קצת , ועוד קצת , ועוד קצת ולאט לאט מתפורר לאלפי חלקיקים , שנחים להם עכשיו על מדרכת האספלט שבגינה .

ברגע אחד הרגשתי את כל עולמי קורס תחתיי , את כל עולמי שרק התחיל להיות מושלם לפני רגע. ועכשיו ? אין עולם וגם אין מושלם.
הרומן ההתחלתי שלי עם דיוויד נעלם כלא היה , לא הספקנו לעשות כלום ביחד , רק לבטא את רגשותינו בנשיקה אחת נועזת ואמיצה.

הרגשתי זעם , עצב , כעס ודיכאון .
איך הכל יכול להיעלם ולחמוק מבעד לאצבעותיי לפני שהכל בכלל התחיל .
איך ההורים שלי מעיזים לחתן אותי שעוד לא מלאו לי בכלל 18?
איך .. איך אני אמורה להגיד את זה עכשיו לדיוויד?

״אני .. מצטער אדל את יודעת שזה לא באחריותי...״
הוא אמר והרים את מבטו אליי מתעניין בשלומי ומנסה לקרוא את הבעת פניי נטולת הרגש .

״זה בסדר״ אמרתי נאנחת.
״אני יודעת שזה לא אתה .. ועכשיו אני הולכת לפוצץ את הסיפור הזה מול ההורים שלי , ולא תהיה שום חתונה!״ אמרתי והרגשתי את העצבים עולים לראשי ואת הדם האדום העז שלי מתחמם .

״לא , אדל תעצרי״ צעקתו של קווין נשמעה מאחוריי.
״את לא יכולה להוציא את זה עליהם ...״ הוא אמר והסתכל לרצפה .
״למה לא ?! אני לא ייתן שיחתנו אותי, בלי אהבה ובלי גבר שיסכים לנישואים ושזה יהיה החלטה רק של הוריי!״ אמרתי והוא החוויר.

״אדל.. יש משהו שאת צריכה לדעת ״ הוא אמר והתחלתי לחשוש .
״אני הסכמתי לחתונה הזו , כי אני אוהב אותך ״ הוא אמר והשפיל את מבטו ארצה .
הרגשתי את קצב לבי עולה , ואת הסומק העז שמציף את לחיי החל מגרוני.
דמעות נסתרות עמדו לפרוץ מעניי , אך לא יכלתי.

אני נשבעת שמאז שאנחנו מכירים אני מאוהבת בו . כל חיי הייתי מאוהבת בו. לפחות עד היום .
אני נשבעת שאם הוא היה אומר לי שהוא אוהב אותי אתמול ושאנחנו צריכים להתחתן הייתי קופצת מאושר ומקימה את החתונה הזו ,  אבל רק אם זה היה עד אתמול.

אני נשבעת שחשבתי שאני יודעת מה זה לאהוב , מה זה להתאהב , מה זה להרגיש . אבל הסתבר שאני לא יודעת כלום . אני לא ידעתי מה זה לאוהב באמת .

ועכשיו ? אני עומדת בין 2 סוגי אהבה .
אחד שהיה אהבת חיי .
ואחד שאני מכירה בקושי שבוע אבל רגשותיי ומחשבותי עליו חזקים יותר מכל דבר שהרגשתי אי פעם בכל 16 שנות חיי.

זה .. לא יכול להיות , איך אפשר בפחות משבוע להרגיש את מה שנקרא ״התאהבות״
איך אפשר לפסול חתונה עם זה שאהבתי כל חיי עד היום בגלל פרץ אהבה ותשוקה בלתי מוסברת .

״איך יכולת?!״ צעקתי לפתע והוא חזר להביט בי.
״איך יכולת להסכים לזה מבלי לשאול אותי?!״ צעקתי והדמעות מיהרו לבוא ביחד עם הפתיל שכבר הגיע מזמן לקיצו.
הוא בלע את רוקו ונאנח, דמעות אחדות גם הם זלגו מעניו.
״זה לא מה שאת חושבת שזה...״ הוא אמר והרגשתי את דמי מתחמם מחדש .
״מה לא מה שאני חושבת ?! חתונה ,קווין אני יודעת מה זה חתונה !״ צעקתי והרגשתי איך הלב שלי דופק במהירות .

״אני יודע שאת יודעת מה זה חתונה!״ הוא התחמם גם .

״מצוין ! אז אתה מבין שהמשמעות היא לחיות בעושר ואושר , וזה ..״ אמרתי והצבעתי עלינו.
״לא לחיות בעושר ואושר !״ אמרתי בזלזול שלאחר כמה שניות התחרטתי עליו כי ראיתי איך קווין נשבר מבפנים.

״אני מבין אותך אדל... אני.. מצטער״ הוא אמר ונאנח.
״אני ידבר עם ההורים , אני יגיד להם שאני לא רוצה את החתונה, ושאני מעוניין באישה אחרת שאני יוכל לחלוק איתה את חיי.״ הוא אמר וליבי נסדק במעט . (ממה שנשאר ממנו)

״תודה״ לחשתי בעוד אני מתקרבת אליו כדי לתת לו חיבוק .
״אני חושב שלא כדאי ..״ הוא אמר והרחיק את פלג גופו העליון מגופי , כאשר באתי לחבק אותו .
הרגשתי איך כל מה שבניתי עד עכשיו נהרס . שנים שאני חולמת על היום הזה שבו קווין יצהיר באהבתו אליי ושנתחתן. אבל היום הזה היה ממש לא כמו שהופיע לי בחלומותיי הפרועים ביותר .

נאנחתי והתרחקתי מהפארק משאירה אותו דומם לגמרי , לאחר שאני עוזבת אותו אחרי קווין.

-----------------------------------------

״זה לא פייר״ צעקתי .
אמא שלי נאנחה .
״זה פייר וחצי אדל!״ אמא שלי התעצבנה עליי חזרה .
״אני לא מתחתנת״ צעקתי. והלכתי לכיוון חדרי משאירה את הוריי עומדים שם בלי תשובה .
״נקודה!״ הוספתי בצעקה בעוד נכנסתי לחדרי וטרקתי את הדלת אחריי .

נשענתי על הדלת, מחליקה עליה כשגבי מוצמד אליה, עד שהישבן שלי נוגע ברצפה. שמטתי את ידיי על ברכי , טומנת בהם את ראשי , ודמעות ללא קול מתחילות לזלוג על פניי.

למה צריך להיות החוק הזה ?
למה האצולה המציאו חוק שאנחנו צריכים להתחתן עד גיל 18?!
לא אכפת לי שזה שאני יתחתן מוקדם יכול להיות יעיל יותר בהקמת משפחה, ובחסיכת כסף לילדי שיוולדו בעתיד .
אבל לא רציתי. לא רציתי להתחתן עכשיו , ולא רציתי ילדים עם קווין.. אלא עם דייויד.
השפלתי את ראשי מטה עוד יותר רק מלחשוב על המחשבה של ילדים עם דיוויד , ולא את הילדים עם קווין שתכננתי כל השנים שהייתי מאוהבת בו.

הרמתי את עצמי מהרצפה הקרה והלכתי לכיוון המיטה הקטנה מעץ ששייכת לי . נשכבתי עליה , שוקעת במחשבות , ונרדמת שהדמעות המלוחות עדיין שורצות על פניי.

-----------------------------------------

אני יודעת שאני הולכת לעשות את המעשה הנכון . זה שיועיל לכולם , ושישמח את כולם . חוץ משניים - אותי ואת דיוויד .

הייי קוראות יפות :)
השקעתי הרבה מחשבה בפרק .. אז מקווה שאהבתם .. וחלק מהמחשבה הייתה לא להכניס את נקודת המבט של דיוויד בפרק זה אלא בפרק הבא , גם כדי להשאיר אתכם קצת במתח (אל תהרגו אותי) וגם כי זה יסתדר יותר טוב בעלילה.
אז...
-תגובות-
-הצבעות-
-וכו׳-
יתקבלו בברכה ❣