Adele

תוצר של בגידה

שלווום ! וואו עבר דיי הרבה זמן . אני כל כך מצטערת הייתה לי תקופה לא פשוטה עם המבחנים , ואני רוצה להביא לכן את התוצאה הטובה ביותר של פרק לכן לקח לי קצת זמן. 
אוהבת אתכן , ומקווה שלא יהיו יותר הפסקות ארוכות יחסית כמו אלו , אשתדל להעלות בתדירות גבוהה יותר . שבוע טוב וקריאה מהנה💓, מקווה שתאהבו👼

״אבריל!״ צעקתי בכעס . רואה את ידה חוזרת לצד רגלה ואת נשימותיה מתייצבות לאחר פרץ הזעם הבלתי מוסבר.
״קצת כבוד.״ רטנתי בכעס בעוד היא המומה מההתנהגות של עצמה.

״אני.. אני מצטערת.״ היא אמרה בקול רועד , אודם פנייה יורד וכך גם כעסה.

״מה זה אמור היה להביע עכשיו?!״ אני רוטנת בקול וטון סמכותי, שכלל לא ידעתי שקיים בי בזמן שכולם צופים בשקט ומסתכלים.

״הוא כפה עלייך להתחתן איתו , ואני רוצה לדעת למה.״ היא אמרה בקול תקיף, אך שקט, מפחדת ממבטי האנשים היושבים סביב השולחן.

״דבר ראשון הוא לא כפה עליי להתחתן איתו.״ אני אומרת בקול מתון מניחה את ידי על ברכו של דיוויד, וידו גם היא ללא היסוס ובלי התמהמהות מיותרת מונחת על שלי .
בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו- תמיכה .

״דבר שני, יש דרך להגיד את הדברים.״ אני אומרת בקול מתון גם כן , מרגישה כמו אחת שמטיפה לאנשים, וכנראה שזה באמת מה שקורה כרגע.

״ולך? יש מה להגיד בנושא ?״ היא פונה עם פנייה לכיוונו של דיוויד .
עיניו מצטמצמות מהכעס וכל גן עדן שאיי פעם העיניים האלו הראו למסתכל עליהם נעלם כלא היה . עיניו הופכות חומות בהירות וריקניות . כל טיפת צבע בהיר שהיה מעורבב עם השקד המהפנט נעלם כלא היה מלפני כמה דקות .
כף ידו עוטפת בחוזקה את ידי , אני נאנקת ללא קול מהכאב שתקף אותי , אך מעדיפה לא להגיב לכך ולתת לו להוציא את עצביו עליי מאשר על אבריל . אני נושכת את שפתיי בחוזקה , במטרה לא להוציא הגה מפי גם על הכאב וגם בדבר השיחה שגורמת לי להתחמם מרוב כעס .

״אמנם התחתנו בנסיבות מוזרות ולא צפויות.״ הוא אומר בקול מתון לאחר כמה דקות שהוציא את עצביו בשקט על כף ידי .
״אבל בחיים לא הייתי עושה משהו בניגוד לרצונה.״ הוא מסיים את המשפט וחוזר להביט בי מחכה לאישורי . אני מהנהנת לעברו ולעבר שאר היושבים בשולחן. הוא מחייך חיוך קטנטן לעברי ואני נמסה אך לא נותנת לזה להשפיע עליי במהלך הארוחה .