Adele

מרד

היי בננות . אז ככה אני יודעת שהיה קצת עיקוב עם הפרק , אבל זה רק בגלל שהחלטתי להאריך אותו כי..
מזלט! הגענו לפרק האחרון בחלק הראשון של הסיפור ! תודה רבה לכולן על התמיכה והאהבה אני אוהבת אתכן כל כך!!
מקווה שתיהנו ותפרגנו כי עד להודעה חדשה לא יפורסם פרק , אלא רק ישוכתבו כל הפרקים של החלק הראשון .
בקיצור- פשוט ת-ו-ד-ה . אין לי מילה אחרת💗. קריאה מהנה 🔥

״אלווהים״. אני רוטנת בכעס כשאני מניחה את ידי על לבבי מהבהלה .

״אדל הכל בסדר?״ הוא שואל ואני תוהה אם התנהגתי כאישה מוזרה ואובססיבית.

״הכל.. הכל מצוין.״ אני אומרת בין המחשבות הרצות במוחי.
מהנהנת שוב ושוב כאות שהכל בסדר איתי , אבל אני מרגישה שהכל לא בסדר .
הכל מעורער , הכל חשוף, כל השקרים וההרגשות המוזרות, הפחד מהנטישה, הפחדים מהגילויים החדשים והפחדים מהחיים האמיתיים שלי כלל לא מוסיפים להרגשה הרעה שמתרחשת בתוכי עכשיו.

״אני...אני..״ אני מגמגמת מההתרגשות בעת שהוא מעביר קצבת שיער אדמונית אל מאחורי אוזני.
אני רוצה שההרגשה הזאת תפסיק!
מצד אחד היא ההרגשה הכי מוזרה, מטריפה ומביכה שקיימת בעולם הזה, אך מצד שני, ההתרגשות והפרפרים... נותנים לי תחושת עונג , שייכות ומוגנות כמו שאני לא מרגישה באף סיטואציה אחרת.
אני נוטה להאמין כי לעולם לא תיעלם ההרגשה הזאת כל עוד דיוויד בסביבה...

״את מה?״ הוא קוטע את מחשבותיי בהתגרות כשאפו מתגושש עם אפי במעין משחק על השליטה בנשיקה שתבוא מיד בעוד שניות ספורות.

״אני..״ אני באה להגיד את דבר אהבתי אליו, אך כל תכולת הבטן שלי עולה מעלה בבטני ואני מרגישה שאני עומדת להוציא הכל החוצה .
״חייבת להקיא.״ אני מסיימת את המשפט בסיום שונה משרציתי, ורצה לכיוון השירותים המפוארים והנקיים, שתוך שניות ספורות הופכים למגעילים ומלוכלכים.

הוא אוסף את שיערי לפקעת בעזרת ידיו, מחזיק חזק בידי , נותן לי להוציא הכל - לא רק את תכולת הקיבה, אלא גם את תכולת הנפש .
אני אוחזת בכף ידו בחוזקה , לא מרפה ממנה כדי שלא יילך . שפתיי האדמדמות רוטטות מהבהלה ולחיי סמוקות ואדומות כעגבנייה .
אני מרימה את ראשי הקבור באסלה לעבר פניו של דיוויד . הוא כל כך יפה שפניו מראות את הרגש הדאגני- תמונות שלו כאבא רצות למול עיניי ואני מחייכת לנוכח המחשבה על השילוב של שנינו ביחד.
אני נושמת עמוק, מנסה להירגע ולהבין מה כל זה היה .
״תודה״ אני לוחשת, מרגישה את הבל פי .