מה אני בלעדיך ..?

פרק 22- 120

דלת 120 נפתחה במהירות הבזק , ולפני ששמתי לב דמעות אחדות צנחו מעניי מטה .
ידו של ליאון מיהרה לנגב אותן , כדי שאימו לא תרגיש במאורע .
היה קשה לי לראות את אמו של ליאון ככה .
שוכבת על מיטת יחיד של בית החולים , שמכשירים מחוברים לידיה, ומסכת חמצן הדוקה הייתה על פיה .

ליאון שם על כתפי יד . ולפני ששאלתי אותו למה קלטתי שכל כולי רועדת .

הרגשתי את העצב מכה חזק בפנים .
זאת שגידלה את ליאון להיות מי שהוא היום , זאת שתמיד שנכנסים הביתה עמדה במטבח עם 30 סירים על הגז שמפיצים ריח של כל טוב . איך זאת ששוכבת במיטה הזאת היא האישה שבעצם.. הכי מדהימה שפגשתי?
למה דווקא היא? השאלה חזרה אליי שוב למוח .
למה דווקא היא ?.

״ליאון אני שמחה ככ לראות אותך !״ שמעתי אותה צווחת בהתרגשות .
הרגשתי רטט חם בלבי . ליאון היה מתפרק עכשיו אם היא לא הייתה זוכרת אותו .
גם ככה קשה לו להגיע אליה , כי הוא מפחד מהיום שבו הוא יכנס בדלת ופנים אל פנים היא תשאל אותו ״מי אתה?״ ולא תזכור שהוא בנה הבכור והיחיד.
אבן כבדה ירדה לי מהלב והרגשתי הקלה גדולה מהנסיבות .

״מי זאת שלידך ?״ היא שאלה בחיוך .
אך חיוכי נמחק בן רגע ויבבה קטנה של בכי וצער נפלטה ממני.
״זאת ..זאת אשלי אמא״ הוא אמר מבולבל ,
ואני הנהנתי מבולבלת גם אני .
״אני בשירותים שנייה בסדר ?״ שאלתי ויצאתי מחוץ לדלת מבלי לחכות לתשובה .

הרגשתי איך עניי מתחילות לשרוף , ואיך אני מתחילה לראות מטושטש את כל בית החולים  שמסביבי. בין רגע דמעות קרות ומלוחות הרטיבו את לחיי בשנית, ופרץ יבבות יצאו מפי .
איך היא לא זוכרת אותי?
איך.. היא לא זוכרת את זאת .. את זאת שהיא רצתה שתתחתן עם הבן שלה בבוא היום?
איך היא לא זוכרת שאני... שאני אשלי?

השפלתי את ראשי ונזכרתי בכל הדברים ובכל החוויות , בכל הצחוק, ובכל העצב . שעברתי יחד איתה , ויחד עם בנה .
הבנתי עכשיו איך הרגיש ליאון שהבין שיום אחד היא לא תזכור גם אותו...

- פלאשבק-

״אשלי הכל טוב?״ אמו של ליאון שאלה אותי בעוד אני יושבת על מיטתו כשהוא הלך לקנות גלידה .
״כן , כן הכל בסדר ״ עניתי . שיקרתי , כמובן.
איך הכל יכול להיות בסדר שהידיד הכי טוב שלי , אומר לי שהוא אוהב אותי והוא יודע שגם אני אותו למרות שלא הודית בכך בפניו , אבל הוא אומר לי שבחיים לא נוכל להיות ביחד וזה לא יעבוד ?!
איך לעזעזל אז אני אמורה להרגיש ?
״אני יודעת איך את מרגישה״ קול בקע מפתח הדלת .
הרמתי את ראשי לכיוון הכל ואמו של ליאון עמדה ממולי . היא תמיד הייתה שמחה וחייכנית ולא ידעתי איך היא יכולה לדעת איך אני מרגישה , אם היא בחיים לא חוותה דבר כזה .
״גם לי היה את אותו דבר בתיכון ״ היא אמרה והסתכלתי אליה מופתעת .
״הידיד הכי טוב שלי ואני גם היינו ככה .. כמוך וכמו ליאון״ היא אמרה , קצת מבוישת לדבר על העיניין.
סומק עז הציף את לחיי , אך לא התביישתי ממנה , הרי אני מכירה אותה מלא זמן .
״את יודעת ? אני מחבבת אותך ״ היא אמרה בכנות והסתכלה היישר אל תוך עניי .
חמימות עברה בלבי .
״גם אני מחבבת אותך ״ עניתי לה וקרצתי .
״אם הבן שלי לא היה כזה טיפש ..״ היא אמרה נאנחת.
״כל הבנים בעולם טיפשים , זה לא רק הבן שלך״ אמרתי והיא הנהנה.
״אם הוא לא היה טיפש ככ , הוא היה מבין בדיוק כמוני , שאת צריכה להיות הכלה שתעמוד איתו מתחת לחופה בבוא היום״ היא אמרה שוב בכנות לב .
הבטתי אל תוך ענייה , שהסגירו אותה שהיא מדברת בכנות רבה .
חייכתי אליה חיוך אמיתי ורחב שחושף את שיניי, והרגשתי איך סומק אדום עז שורץ על לחיי.
״אולי זה יקרה בעתיד״ אמרתי לה וחייכתי חיוך רפה ומבויש.

-סוף פלאשבק-

הרגשתי את הדמעה זולגת על הלחי שלי בעוד אני נזכרת בזכרונות מפעם.
הרגשתי את העצב שמתרחש בתוכי .
אם היא לא זוכרת את זאת שהכי חשובה לבנה עוד...עוד מעט היא גם לא תזכור אותו.

עוד דמעות נופלות על לחיי, ואני מרגישה איך עניי נפוחות ואדומות מכאב וגעגוע לזמנים ההם.
פשוט כל כולי כבויה מבפנים.

״אשלי?״ ליאון שאל בעוד הוא סורק את מסדרון בית החולים עם עיניו עד שהם מוצאות אותי .
השפלתי מבטי ארצה כדי שלא יראה את פניי שמלאות בדמעות.
״זה בסדר אני יודע שבכית״ הוא אמר והרמתי את מבטי אליו.
הוא מכיר אותי ככ טוב , חשבתי לעצמי.
ניגבתי את הדמעות מעניי.
״איך .. איך היא לא זוכרת אותי?״ שאלתי בלחש ובעצב .
״גם אותי היא כמעט ולא... ואני הדבר היחיד שנשאר לה ״ הוא אמר והשפיל את מבטו גם הוא .

״למה הבאת אותי לפה ?״ שאלתי בכעס מעבירה נושא.
״אשלי... לא רציתי שתדעי מלכתחילה , אבל אם את כבר יודעת עדיף.. עדיף שתראי אותה לפני .. שכבר לא תוכלי״ הוא אמר ודמעה חמקמקה זלגה מעניו.

עטפתי את גופו השרירי והגדול עם ידיי הקטנות משאירה אותו עומד שם מחובק איתי .

--------------------------------------------

זעקת המכונה שבוקעת מחדר 120 , נשמעת ברחבי בית החולים בעוד רופאים ממהרים לרוץ לפנים החדר .