מה אני בלעדיך ..?

זוהר חוזרת

בתמונה זוהר.
נכנסתי הביתה אחרי יום שהיה אמור להיות ״יום כיף״ עם חברה שלי .
למה אמור להיות ? כי הוא נדפק בגלל שני הדפוקים שראיתי לפני היציאה מהבית.

-פלאשבק-
״עוד לא עבר שבוע...״ אמרתי לו אוספת את עצמי ומשתדלת לא לפרוץ בדמעות , מסתכלת עליו בפרצוף נגעל .
יצאתי מהשער, טורקת אותו בכעס אחרי יציאתי ממנו , התיישבתי על המדרכה סמוך לבית וחיכיתי לחברה שלי שתבוא לאסוף אותי.
״זה לא מה שאת חושבת שזה״ שמעתי קול מעליי בעוד אני מתעסקת על הטלפון כדי לנסות להעביר את הזמן וגם את המחשבות..
הרמתי את ראשי שכבר ידעתי מי עומד לפניי, הבטתי בעיניו, מנסה לו להישאב אל תוך קסמיו. ולמרבה הפלא הצלחתי.
הורדתי את מבטי חזרה אל הטלפון מתעלמת מדבריו.

״לעזאזל תסתכלי עליי !״ הוא התעצבן והתכופף מטה על בירכיו כדי שיהיה בגובה שלי ואני יהיה חייבת להסתכל עליו.

״ואם לא באלי?״ פציתי את פי בעצבים והורדתי שוב את מבטי לכיוון הטלפון.

״עכשיו את תהיי חייבת״ הוא אמר ולפני שהספקתי לתהות מה משמעות דבריו הוא חטף את הטלפון מידי.

״תחזיר את זה״ צעקתי בכעס . לא מתייחסת לראשה של הזקנה שיצא החוצה מהחלון של הבית הסמוך לנוכח המהומה.

״להחזיר את מה?״ הוא שאל וחיוך שורץ על פניו.

״זה לא מצחיק ליאון, אני צריכה ללכת״ אמרתי שוב בכעס .

״גם אותי לא מצחיק מה שאת חושבת עליי״ הוא אמר הפעם קצת פחות משועשע.

״אני לא חושבת ולא מדמיינת , אני יודעת את האמת״ אמרתי והשפלתי מבטי ארצה.

״את לא יודעת שום דבר על האמת״ הוא פצה את פיו.

״אני יודעת ״ אמרתי ובעלתי את רוקי.
״תאמין לי״ הוספתי והשפלתי את מבטי שוב, לא מעיזה להביט בעיניו .

״ואיזה אמת את יודעת?״ הוא שאל .

״את כולה״ אמרתי למרות שזה ככ לא נכון. פרצופו נהיה חיוור בין רגע כאילו ידע שגיליתי דברים שלא הייתי אמורה לדעת.

״מה.. מה את יודעת?״ הוא שאל מגמגם.

״הכל״ אמרתי. ופרצופו נהיה לבן עוד יותר.
״אני יודעת עליך ועל זוהר״ הוספתי, מחכה לתשובתו. אך לא הייתה תשובה כי הוא הפנה את גבו והלך חזרה לכיוון השער.

״אין שום דבר שאת לא יודעת , בחיים לא הייתי מסתיר ממך משהו בסגנון שאת חושבת״ הוא אמר שהוא עם הגב אליי לא מצפה לתשובתי וטורק את השער אחריו.
-סוף פלאשבק-

חבטתי במיטה בחוזקה מהעצבים השוררים בגופי.
״זה לא יכול לקרות״ מלמלתי לעצמי בין הדמעות הזולגות מעניי.
רציתי לדעת את האמת, את כולה .
סתם שיקרתי שאני יודעת הכל , אני לא יודעת כלום.

״אשלי״ דפיקה נשמעה נשמעה על דלת חדרי .

״מה אמא ?״ שאלתי יודעת שהיא באה לנג׳ס וניגבתי את הדמעות מעניי.

״מישהו השחיל מתחת לדלת של הבית מכתב בשבילך״ היא אמרה והתאפקתי שלא לצחוק .

״למה שמישהו ישאיר לי מכתב אם יש הודעות?״ גיכחתי . והיא הנדירה בראשה לשלילה.
לקחתי את המכתב מיידיה ופתחתי אותו מתאפקת שלא לצחוק מנוכח המצב .

״אשלי״ היה כתוב ואני כבר זיהיתי את כתב היד , ליאון.

״אני יודע שזה דיי מגוכח שאני שולח מכתב ושאת צחקת על זה שקיבלת אותו״ היה כתוב ואני רק חשבתי לעצמי כמה טוב הוא מכיר אותי.

״אני בכוונה שלחתי אותו, כי אני יודע שלא תקראי שום הודעה ממני בטלפון ובטח שלא תרצי לראות את הפרצוף שלי״
׳לפחות הוא מודע לזה׳ מלמלתי לעצמי.

״אני רוצה לספר לך את כל האמת, כי אני יודע שאת לא יודעת אותה וסתם שיקרת״ הוא אמר ובעלתי את רוקי מעצם המבוכה.

״אני מצטער על כל מה שגרמתי לך אז באותם ימים . שסירבתי לקבל אותך כבת זוג ולא כידידה שתמיד הייתה לי, כל הזמן הזה הייתי מאוהב בך עד הגג אבל כל מה שעיניין אותי אז זה המרחק ממחויבות עם מישהי ולהינות״ דמעה זלגה מעניי.

״אני יודע שאת שונאת אותי על זה שדחיתי אותך וזה פגע בך ככ, ואת לא יודעת אפילו כמה אני מצטער״ בעלתי את רוקי .

״מאז שראיתי אותך שוב, אני התאהבתי בך מחדש שכחתי מכל אחת אחרת שהייתה והייתה יכולה להיות בעתיד. הפנטזיה היחידה שהייתה בראש שלי זאת את , ולהיות איתך ושתהיי שלי לתמיד. שזה קרה הרגשתי את האושר כמו שבחיים לא חוויתי אותו קודם , נשבעתי לעצמי שזה יהיה לתמיד , וגם לאמי. ״
הדמעות לא עצרו ויצרו נהר שלם על לחיי.

״אני מודע לזה שלא תסלחי לי ככ מהר אם בכלל כי את ככ עקשנית שזה משהו נורא״ חיוך קטן עלה על פניי .

״אבל רק רציתי שתדעי, אני אהבתי אותך ואני תמיד יאהב אותך. זה שאני יוצא עכשיו עם זוהר, לא אומר כלום מבחינתי, אני פשוט רגיל אלייה היינו כמה חודשים טובים יחד . ״

המכתב נשמט מידיי, הם היו ביחד? , והם חזרו עכשיו שוב? , אבל לפניי שנייה הוא אמר שהוא אוהב אותי..
צנחתי על בירכיי וטמנתי את ראשי עמוק בתוך ידיי.
בכיתי..בכיתי כאילו זה היה הבכי הראשון של חיי.

אז... איך?
מקווה שאהבתם :)