מה אני בלעדיך ..?

פרק 11- ערומה הן מסגירות אותה

-נקודת מבט ליאון-

המופע מתחיל  , מחיאות כפיים מסביבי , אורות שניכבים ונדלקים  , תלבושות שונות, קבוצות שונות, גדולות, קטנות, סולסטיות, ולעזאזל איפה אשלי והסולו שלה ?! חשבתי לעצמי.

המופע עובר - ריקוד ועוד ריקוד , והקבוצות עולות ויורדות בקצב מסחרר וכך גם הסוליסטיות רק איפה אשלי ? את זה אני לא מצליח להבין .

אם כל הרגשות המעורבים שאני חש כרגע כלפיה וכלפי הדביל הזה שנישק אותה , אני דואג לה. גם אם קשה לי להודות בזה... אני רוצה שהיא תעלה להופיע, אני רוצה שהיא תראה לכולם מה היא שווה , אני יודע שזה חשוב להורים שלה ולמשפחה שלה לראות אותה מצליחה במה שהיא משקיעה בו את כל החיים שלה . אבל זה בעיקר חשוב לה כי יושבים עכשיו בקהל אנשים חשובים בוא נגיד את זה ככה עם צ׳קים שכתובים על פניהם סכומים עצומים שהם רוצים להשקיע ברקדניות מבטיחות. ואשלי? אשלי היא אחת מהם .

והמופע עומד להיגמר ואשלי לא עולה ! ואני ? אני כבר מתחרפן !
רגליי וליבי לקחו אותי אני לא יודע אפילו לאן אני הולך ,  אך בלי ששמתי אני כבר עומד מול דלת חדר ההלבשה של אשלי .

עם רגשות מעורבים , אני נזכר בכל הרגעים איתה , בלעדיה , עד לרגע שראיתי לפני שעה עם אותו בחור . דמעה אחת בוגדנית והססנית זלגה מעניי , דמעה של כאב , ושל צער . אני רוצה אותה , אוי כמה שאני רוצה אותה .
ולא אכפת לי מה כולם יגידו על זה שאני מזיל דמעה שאני כל היום בוהה בקיר ומדמיין רגעים משותפים שהיו לנו ביחד , ומתכנן דייטים מקוריים ורומנטיים שלא בטוח שיקרו בכלל .

אבל לא אכפת לי , שכולם יחשבו מה שהם רוצים . היא היחידה שהורידה את המחסומים של הלב שלי . היחידה שמעלה לי חיוך אמיתי על הפנים , היחידה שגורמת לי להיות עצוב באמת . והיחידה שגורמת לי להזיל דמעה . כי אם כל זה שאני משדר תדמית של ״גבר״
אני לא מגיע אפילו לקרסוליים של אשלי.

-נקודת מבט אשלי-
״דילן. דילן!״ אני מנסה לעצור אותו בכל נשיקה מזערית שהוא מטיח על שפתיי.

״אולי תתני לסיים לנשק אותך ואז תדברי״ הוא אומר בין הנשיקות.

״דילן.. זה פשוט לא ילך ״ אמרתי מפתיעה את עצמי מהאומץ שהיה בי .

״מה לא ילך אשלי?״

״אני ואתה . זה לא הולך.״

״אשלי אני לא מבין! באמת שאני לא מבין! וואלה חזרתי מניו יורק , לא בשביל לראות הופעה מסכנה , יש לי הרבה מופעים פי אלף יותר יפים בארצות הברית , באתי פאקינג לראות אותך אשלי , אותך! באלי לראות אותך , את הפרצוף שלך, ואת התנועות בריקוד שלך ! באתי פאקינג בגללך . ועכשיו זה מה שאת אומרת לי ?!״ הוא צעק ובכל משפט הרים את הטון שלו . ככ נבהלתי . הדבר היחיד שעלה לי זה להשפיל את ראשי . לא ידעתי מה לעשות עם עצמי . מצד אחד זה דילן ! הידיד הכי טוב שלי! מצד שני מי הוא שידבר אליי ככה בכלל ?! גם אם הוא בא עד לפה בשבילי ! ושלא תבינו לא נכון אני סופר מעריכה את זה ! אבל עד פה - זה חצה את הגבול . קודם הוא מדבר איתי כמו הידיד הכי טוב כאילו לא נעלם מעולם , אחר כך הוא מנשק אותי , ואז עוד צועק עליי?! . לא, לא , לא . נמאס לי לסבול את הגחמות שלו , ואני איתו רק חצי שעה !
כל המחשבות האלה עברו לי בראש בערך בחמש שניות. כי אחרי חמש שניות הוא ישר פצה את פיו ואמר לי בטון מאיים:
״תרימי את הראש , שאני מדבר איתך אשלי. שמעת?״