אתה

1-לא רוצה להיות כאן

עוד מעבר ,אני מקווה שבשבילי הוא יהיה האחרון.
אני אפילו לא מכירה את בעלה לעתיד של אמא שלי, החתונה מחר והיום אנחנו עוברות לפלורידה.
כמה שהכל מבולגן בראש שלה, אני לא מבינה מה היא חושבת בכלל , זה מעבר העיר השישי או השביעי שלי מאז שאני זוכרת את עצמי.

אחרי כמה שעות טיסה טובות סוף סוף נחתנו בפלורידה, בכל זאת לוס אנג׳לס נמצאת בקצה השני של המדינה.

אני לא מבינה אפילו איך הם הכירו,אמא שלי ובן זוגה, ואת האמת- זה גם לא כל כך מעניין אותי.
כל מה שאמא שלי חושבת עליו זה כסף, כל המחשבות שלה הם על כסף, ואני לא חושבת שבכלל אכפת לה ממני, מה שחשוב לה זה רושם ולא יותר.

״מותק בואי מחכים לנו בחוץ,״ אמא אמרה לי בזמן שצעדה עם העקבים השחורים, הדקיקים והרועשים שלה אל היציאה מהטרמינל ,ואני אחריה, סוחבת אחרי את המזוודה שלי, אחת ענקית שאני בטוחה ששוקלת פי שניים ממני.

כשיצאנו חיכתה לנו מכונית שחורה ויוקרתית שממנה יצא הנהג, בהתחלה חשבתי שזה ארוסה של אמא אבל עם חוסר ההתייחסות שלה אליו הבנתי שזה לא הוא, האיש המסכן יסבול את המילמולים של אמא שלי כל הדרך עכשיו.

״בעלך לא יכול לקחת אותך מהשדה תעופה?יותר מדיי לעשות בשבילו?או שהוא פשוט נורא עסוק?״ שאלתי בהתנשאות, אני כבר רגילה לכל הגברים האלה שלה, הבעלים לשעבר,כל אחד התייחס בדיוק אותו דבר לאמא שלי, היו כמה הבדלים קטנים בינהם אבל בעיקרון הכל אותו דבר,הם רצו שעשוע והיא רצתה כסף.

כל פעם הייתי זורקת הערות מטומטמות על בעלה, כל פעם שהיתה מתחתנת רצתה שאקרא לאיש זר ׳אבא׳ אבל בחיים לא עשיתי את זה.

״אוי תשתקי ילדה מפונקת.״ היא השתיקה אותי כמו תמיד, מפונקת אולי קצת אבל לא במיוחד, תמיד ידעתי את הגבולות שלי ואני תמיד משתדלת לקבל את מה ששייך לי או להרוויח אותו בכוחות עצמי, בלי שום עזרה.

אחרי נסיעה של פחות מחצי שעה הגענו לוילה ענקית על צוק ליד הים במיאמי, מסביבה לא היו בתים רק במישור החוף בצידיו הרחוקים.
זה היה כמו אזור מבודד אבל לא בדיוק.
כשיצאתי מהאוטו יכולתי להרגיש בבריזה הנעימה מהים,רעש הגלים וקרני השמש החלשים ,זה היה כל כך נעים.
הנהג הוציא לי את המזוודה מתא המטען והודתי לו ,הסתכלתי על אמא שלי מחכה לה.

״למה את לא מוציאה את המזוודות שלך?״ שאלתי והיא הורידה את משקפי השמש השחורות הגדולות שלה והסתכלה עלי במבט משועשע,סידרה את שיערה וסוג של נאנחה.
״הו ילדה מתוקה שלי, לא סיפרתי לך משהו,בואי.״ מה זאת אומרת לא ספרה לי משהו, מה היא רוצה ממני עכשיו.

״תקשיבי מותק, להרולד יש ארבעה בנים, הוא נתן להם את הבית הזה, יש בו תשעה חדרים וכל מה שצריך, עוזרת בית, טבחית- הכל.״ היא הלכה לכיוון דלת הכניסה בעוד שידה שלובה בשלי, לא מרצוני כמובן.
״החדר שלך כבר מוכן והשמלה למחר נמצאת שם, את תגורי עם האחים החדשים שלך ואם קורה משהו חשוב תתקשרי.״ היא אמרה כשהגענו לכניסה הענקית.