אתה

31-מאתיים אלף

"סליחה, אתה מוכן לעזוב את היד שלי?" אמרתי בקול תוקפני אל הגבר שכרגע אחז בחוזקה בזרוע שלי, המבט שלי היה על הזרוע שלי, מחכה שתשתחרר מאחיזתו.

"הכל בסדר כאן?" רוני הגיעה בדיוק בזמן, הגבר עזב את ידי והעביר את ידיו על חליפתו היוקרתית כאילו מעלים קפלים.

מכחכך בגרונו ומסתכל על שתינו, "אני אוכל לעזור לך במשהו?" רוני שאלה.

"אני מציע מאתיים אלף דולר על הציור הזה." אמר והרים את ידו אל עבר הציור, רוני הסתובבה לראות באיזה ציור מדובר ,נראת מופתעת לגמרי, מבטה מצטלב עם שלי, והיא כאילו אומרת לי דרך המבט שזה כל כך שווה את זה.

"לאומן אין שום כוונה למכור את הציור, אנחנו מתנצלות," רוני אמרה אחרי שתיקה ארוכה כשהבינה שאני לא מתכוונת למכור אותו בדיוק כמו שליאו ביקש.

"אני מבין, ובכן, אני אגיע גם מחר." הוא אמר משך בחליפתו ויצא מהמסעדה.

"ראית איזה חתיך הוא?" רוני שאלה מתלהבת.

"אני רוצה להזכיר לך שיש לי מישהו כבר כמעט שנה, אה כן, גם לך כבר יש מישהו, חוץ מזה הוא דיי משוגע לא?" אמרתי רצינית, למרות ההתלהבות שלה, "הוא הציע מאתיים אלף דולר על הדיוקן שלך את קולטת?!" היא שוב אמרה בקול המתלהב שלה, כמעט וצווחה את זה.

"את קולטת שאני לא מוכרת שום דבר עד שליאו יתן לי תשובה, חוץ מזה המאתיים אלף האלה יהיו שלו זאת האומנות שלו, וזה דיי מלחיץ שמישהו רוצה דיוקן שלי את לא חושבת?" אמרתי לה בקול חלש.
רוני נאנחה והלכה אל המטבח.

צפצוף הטלפון שלי קטע את הניקיונות שלי.
'אנחנו צריכות לדבר בדחיפות'-אמא.
ברצינות אמא? אנחנו צריכות לדבר רק עכשיו? עכשיו את רוצה לראות אותי ולדבר איתי?
אנחה כבדה יצאה מפי.
'בעוד שעה אני אפגוש אותך בביתך.' היא הוסיפה ,טוב נראה מה יש לה להגיד לי.

חזרתי הביתה, השעה הזאת עברה ואני יצאתי החוצה ,חיכיתי לה,היא הגיעה במכונית שלה ,יצאה ממנה מגונדרת כמו תמיד.

"אמבר!" היא קראה לי בחיוך ופרשה את ידיה לצדדים באה לחבק אותי,על פניה החיוך הקבוע, אף פעם לא ידעתי אם הוא אמיתי וכנה, כשקלטה שאני מתקדמת אליה בשילוב ידיים ועם מבט עצבני היא הורידה את ידיה והחלה לדבר,עמדנו מחוץ לשער של הבית.

"את צריכה לארוז," היא אמרה בקול עמוק ורציני, החיוך הקבוע שלה ירד ומבטה היה נעוץ בשלי, היא שתקה חיכתה לתגובה שלי.

היא רצינית? היא נפרדת גם מהרולד? אחד הבעלים הכי נורמליים שהיו לה,היא מתכוונת להפריד אותי שוב מהחיים שלי? מהמשפחה החדשה שלי? מהחברה הכי אמיתית שלי ומאהובי?

לא,לא,לא , זה ממש לא יקרה אין מצב!

"אין מצב." קבעתי לאחר שתיקה קצרה ונעצתי בה במבט מאוכזב.
"זה פשוט לא הלך בינינו ,זאת לא באמת אהבה..." היא מלמלה.