אתה

21- התוכניות להיום

״קדימה בנים לאכול!״ קראתי לכולם עם הצעקה של החיים שלי וליאו סתם את האוזניים צוחק.
״רוזלי היתה חייבת יום חופש דווקא היום?״ מילמלתי בהתייאשות, להכין כל כך הרבה חביתות זה לא פשוט בכלל.
״אמרתי לך פעם כמה שהאוכל שלך טעים?״ ליאו שאל כשהתקרב אלי, ישבתי על השיש שותה כוס מים אחרי כל העבודה שעשיתי.
הוא נכנס בין רגליי ונשק לי בלחי מעביר את ידיו על גופי.

״כן, אמרת את זה כבר יותר מדיי,״ אמרתי הנחתי את הכוס שלי וחיבקתי אותו מסביב לצווארו.
״את בסדר?״ הוא שאל בקול חלש.
״הכל בסדר.״ החזרתי עם חיוך,מלטפת את שיערו ונותנת לו נשיקות עדינות ואוהבות.

״תגיד... האקדחים האלה.. מאיפה יש לכם אותם?״ שאלתי בחשש והחיוך שלו קצת ירד ,ידיו על ירכיי ומבטו הפך לרציני.
״זה למקרה חירום, אל תדאגי אנחנו לא משתמשים בהם.״ הוא הרגיע אותי.
״ולמה כשדיברתם עם אמיליו הזכרתם שטחים או משו כזה..?״ עוד שאלה יצאה מפי בחשש.
״שטחים... לאמיליו יש כאן שטחים של הכנופייה שלו עם האנשים שלו, יש מן הסכם כזה שאף אחד לא עושה בעיות בשטחים של אחרים, השטחים שלנו הם מבני הקזינו והסביבה שלהם, שאותם הוא עבר ובנוסף עשה שם בעיות,״ ליאו הסביר והסתכל לי בעיניים בוחן את התגובה שלי, אני התנהנתי בהבנה.

״זה לא יחזור על עצמו יותר נכון?״ שאלתי ,חייבת לקבל תשובה חיובית.
״ברור שלא, הוא הבן אדם היחיד בסביבה שמסוגל להתעסק ככה עם מישהו.״ הוא הרגיע אותי, לבסוף נשק לשפתי ברכות ואני חייכתי בתגובה,מחבקת אותו לעוד נשיקה ארוכה.

״תתמזמזו בפרטיות לא כאן!״ ג׳יידן אמר כשנכנס למטבח וצחקתי מזיזה את ליאו ממני אבל לא לפני שאני מושכת אותו לעוד נשיקה ארוכה ומלאה ברגשות שלי ומדגישה לו שהכל כבר בסדר.

״תגיד תודה שהכנתי לך ארוחת בוקר,״ אמרתי מקניטה אותו וגורמת לו להתחרט על המילים שאמר.
״תודה אחות יקרה שלי על הארוחה הטעימה הזאת.״ הוא אמר בפה מלא וגרם לי לצחוק, לאון ואשר ירדו ומי נשאר ?כמובן הבן אדם הכי ישנוני בעולם- ג׳ייסון.
״למי הצלחת הנוספת?״ לאון שאל מבולבל.
״אה זה בשביל רוני, היא צריכה לבוא כל דקה.״ קבעתי איתה לפני משהו כמו שעה להיפגש ובגלל שאני נתקעתי להכין לבחורים האלה את האוכל הזמנתי גם אותה שתארח לי חברה נשית.

״איך את?״ אשר שאל ולאון הצטרף לשאלה.
״אני בסדר... לא קרה לי כלום חוץ מהפנים שלי״צחקקתי ״הכל בסדר.״ אמרתי וחייכתי אליהם, עברו כבר כמה ימים מאז אותו מקרה ובאמת שהכל כבר בסדר.

נשמע צילצול הפעמון והלכתי לפתוח את הדלת.
״אמ את לא מבינה כמה התגעגעתי! לאן נעלמת??״ היא צעקה עלי והתנפלה לחיבוק.

״סתם הייתי חולה.״ שיקרתי לה ומשכתי אותה פנימה.
״רוני מה קרה את נראת ממש לא טוב,״ שאלתי כי היא באמת לא נראת כמו שהיא ברגיל.. משהו עצוב בעיניים שלה.
היא הרימה את מבטה אליי וראיתי שהיא הולכת לבכות עוד שניה שפתיה התיישרו לקו ישר שעוד שניה הולך להתעקל מטה ועיניה מנצנצות מדמעות שהולכות לבוא,ישר חיבקתי אותה.