אתה

19- חשבתי ש...

״ידעתי שאי אפשר לסמוך עליו!״ לאון אמר ל.. ג׳ייסון?!

״תוציאו אותי מפה.״ חזרתי על זה פעם אחר פעם  בלחישות מרגישה שאני משתגעת.
המשפט הזה חוזר על עצמו שוב ושוב, אני כבר לא שולטת בזה.
והכאב החד מהחתך והסטירות מתעורר כל כמה דקות וסוחט ממני עוד דמעות.

ליאו כיוון אקדח על אמיליו ולאון כיוון אקדח על מייק בזמן שג׳ייסון כיוון את האקדח שלו גם הוא על אמיליו.
הכל קרה כל כך מהר.

״הגעתם מהר.״ אמיליו אמר עם תנועות ידיים מוזרות כאילו מברך אותם לשלום, עם צחוק מגעיל.
״איפה הכסף שלי?״ הוא הוסיף ,הפעם הטון שלו רציני ומפחיד.
״אין כסף -אין ילדה, תחליטו מהר!״ הוא צעק כרגע והאקדח בידו היה מכוון אלי כבר כמה דקות.
הנשימות שלי מתעמקות ,והגוף מתחיל לרעוד.
״זאת הפעם האחרונה שאתה מערב אותנו בגלל האנשים הטיפשים שלך!״ לאון צעק עליו, זאת היתה הפעם הראשונה ששמעתי אותו צועק.
״אני אהרוג אותך!״ ליאו היה נשמע ממש כועס עוד שניה מתפוצץ והטון הכועס שלו שלא שמעתי בחיים גם כן הבהיל אותי קצת כמו לאון.

״הכסף ,יפיוף, הכסף...״ אמיליו ממשיך לבלבל במוח ועיניו נעוצות בשל לאון בזמן שהאקדח שלו עדיין מכוון לראש שלי.
״פעם הבאה לפני שתביישו את אחד האנשים שלי אני אדרוש הרבה יותר אז תביא עכשיו את הסכום שאמרתי לך או שהחברה הקטנה שלכם כבר לא תיהיה כאן.״ הוא המשיך הפעם מתפרץ על לאון.

״שלא יכנס יותר לשטח שלנו וגם אתה.״ ליאו אמר לו ,הפנה את מבטו לג׳ייסון וג׳ייסון זרק מזוודה כסופה קטנה אל עבר מייק.
מייק פתח אותה והתחיל לספור שטרות.
״תוציאו אותי מפה.״ המשכתי לחזור על המשפט הפעם אני לגמריי השתגעתי.
״תוציאו אותי מפה כבר!״ התפרצתי הפעם וצעקתי לא מרגישה את הגרון שלי כבר.
״תשתקי כלבה מטומטמת.״ מייק אמר לי.
״הפעם אני באמת אהרוג אותך!״ ליאו אמר וירה לכיוון של מייק כמעט ופגע לו ברגל, מייק החזיר לו מבט מבוהל, כניראה לא ציפה לזה בכלל.

״בפעם הבאה אני לא אפספס.״ הוא הזהיר אותו עם מבט כל כך קר בעיניים והתקדם אלי משחרר אותי מהחבלים וחוזר על המילה ׳סליחה׳ בלי הפסקה ,הוא מצטער ומבקש סליחה בלי הפסקה.

״ז..זה בסדר.״ מילמלתי ונעזרתי בו לקום מהכיסא הארור הזה.
״כמה זמן הייתי כאן?״ שאלתי אותו בלחישות כשהוא סוחב אותי מהחדר הזה.

״שלושה ימים... אני מצטער באמת אני ממש מצטער.״ הוא היה נשמע נורא, הוא מרגיש כל כך אשם.
ליטפתי עם ידי את פניו המודאגות ומבטו האשם התרכך וכמעט ועלה לו חיוך קטן, המבט הקר שראיתי לפני כמה דקות על פניו כבר איננו ואני מקווה שלתמיד.

״קח אותי הביתה.״ ביקשתי ממנו בלחש, הוא הושיב אותי ברכב שלו והתחלנו לנסוע, המקום לא היה לי מוכר בכלל ,זה היה נראה כמו נמל הובלות נטוש.