אתה

14- אני אוהבת אותך

עברו כבר שבועיים ואת האמת המעבר לדירה משלי לא היה לי כבר כזה דחוף, אחים שלי לא כאלה רעים וגרועים כמו שחשבתי ואני דיי התחברתי למקום הזה.

דיברתי עם לאון על כל הקשר עם ליאו,הוא בעד בגלל שזה החבר הכי טוב שלו והוא סומך עליו הכי בעולם זה מה שהוא אמר לי.
אני אוהבת את זה שהוא דואג לי זה מרגיש כאילו אנחנו באמת אחים, פה ושם יוצא לנו לדבר, אם זה בבוקר ואם זה בלילה אחרי עבודה, אני אוהבת את השיחות איתו ואני חושבת שהוא האח המועדף עלי,האח הכי טוב בעולם, לא חשבתי שאני אחשוב ככה בכלל.
ג׳ייסון ואשר עסוקים מדיי בעצמם ובחברות שלהם לכן לא יצא לנו לדבר הרבה וג׳יידן האח הקטן והחמוד שלי, הוא מדבר איתי הרבה על בנות שואל אותי על כל מני דברים ומבקש עצות,לא חשבתי שזה יהיה ככה אבל אני אוהבת את זה ואני שמחה שהוא סומך עלי.

העברתי לפחות חמישה ימים בשבוע עם ליאו, בחוץ,אצלו, אוכלים, צוחקים, מבשלים ,הכל ביחד ואני כל כך אוהבת את זה, את השגרה החדשה שמתחילה להיבנות אצלי בחיים.

אני כרגע במיטה ,בטח עכשיו כבר שעת צהריים , אתמול היתה משמרת ארוכה ומטישה.
כשהגעתי הביתה נרדמתי בסלון, ובשעת בוקר מוקדמת התעוררתי ועליתי לחדר שלי והמשכתי לישון במיטה החמימה שלי.

צילצול הטלפון קטע את השקט המרגיע ואני קמתי בזעם אל הטלפון.
״כן?״ שאלתי בעצבנות טיפה.
׳מותק ,יש היום ארוחה משפחתית אצלינו בבית, תגיעי בשמונה עם לבוש מכבד.׳ אמא שלי אמרה וניתקה.
כמובן... למה שהיא תשאל בכלל לשלומי, למה שהיא תתעניין בעבודה שאני עובדת בה כבר כמעט חודש ולמה בכלל שתיתעניין בבת שלה.
פלטתי נהמה כועסת והלכתי למקלחת.
אם אני לא אתייצב שם, היא תתאכזב, נכון שאותי היא מאכזבת מלא אבל אני לא כמוהה, אני לא מסוגלת לאכזב את אמא שלי, בכל זאת היא המשפחה היחידה שלי אפילו שהיא כבר ולא שמה עלי.

״אתה בא לים?״ שאלתי ישר איך שליאו ענה לשיחה שלי.
׳איפה צהריים טובים, אה רגע אצלך זה בוקר טוב.׳ הוא גיחח.
״כן כן בבקשה בוא איתייי!״ התחננתי עם קול של ילדה קטנה, רוני בדייט עם חבר שלה היום ואת האמת אין לי יותר מישהו כאן שאני ארצה ללכת איתו לים ,חוץ מזה לא ראיתי את ליאו כמה ימים.

שלא כמו במקומות הקודמים שגרתי בהם שהיו לי דיי הרבה חברים, או כאלה שחשבתי שהם-חברים, כאן המעגל שלי מצומצם מידיי, ואת האמת זה מוצא חן בעיניי מאוד.
גם התחלתי להשיב לעצמי את ההתנהגות הקודמת שלי, לפעמים יוצא לי לדבר לא יפה אבל זה רק לפעמים.
׳טוב טוב, תצאי עוד חצי שעה.׳ הוא הודיע.
״תודה.״ אמרתי בשמחה ואז ניתקתי.

אנחנו כמעט חודש ביחד, עדיין לא בדיוק אמרנו אחד לשניה משהו כמו ״אני אוהב/ת אותך״ אבל אני אקח את הזמן, לא ממהרת לשום מקום, הרגשות נבנים לאט לאט, מכל יום הם מתחזקות,אני אוהבת אותו ,כן, אבל עדיין לא אמרתי את זה.