אתה

9- יום הולדת

הגעתי לכתובת, זאת היתה מסעדה ענקית ניראת ממש יוקרתית, אלא מה כבר אמא יכולה לעשות נו באמת.

בכניסה שאלו אותי מה השם ואז הובילו אותי לקומה השנייה, כשנכנסתי היו מפוזרים שולחנות קטנים בכל האזור ומלא אנשים מהודרים, ומוזיקה ברקע, ראיתי שולחן אלכוהול וכמובן שזה הדבר היחיד שרציתי להתקרב אליו וככה עשיתי, כשהגעתי לשולחן ולקחתי כוס עם וויסקי מישהו תפס לי ביד ,אמא שלי ולידה הרולד.
היא חיבקה אותי ונישקה בלחי ״מזל טוב ילדה שלי!״ היא אמרה בקול שמח.

״מזל טוב אמבר, מאחל לך את כל הטוב״ הרולד אמר בקול נחמד, והודתי לו ולאמא שלי ושוב פניתי אל השולחן.

הסתובבתי עם הכוס בין השולחנות והאנשים ,כמובן שהאחים שלי היו שם, עם החברות שלהם ועם החברים שלהם כולם אמרו לי מזל טוב גם אלה שלא הכרתי.
רגע, אם החברים שלהם פה, זה אומר ש-
״אמבר״ כמובן, ליאו.

אבל אותו דווקא כן רציתי לראות.
הסתובבתי אליו, השיער שלו מסורק לאחור ,היה לבוש בחליפה שחורה, מכופתרת שחורה ועוד ווסט שחור ונעליים שחורות, כל כך הרבה שחור אבל זה כל כך התאים לו והעיניים החומות שלו נוצצות ואני יכולה לראות את נגיעות הצהוב, וכמובן החיוך שלו.
״היי״ עניתי טיפה שמחה, כי הוא סוג של החבר היחיד שלי כאן בנתיים חוץ מרוני שגם היא היתה שם לא יודעת איך.

הוא התקדם אלי עוד ואז חיבק בעדינות ונשק לי ללחי.
הבטתי בו טיפה מסמיקה, אהבתי את זה בדיוק כמו בפעם הקודמת.
״מזל טוב ילדה״ הוא הדגיש את המילה האחרונה בכוונה ונתתי לו מכה בכתף.

״שוב את כל כך שונה, את מחליפה סגנון כל פעם״ הוא אמר כשבחן אותי וצחקתי.
״אורחים יקרים הייתי רוצה להקדיש את השיר הזה לבת היפיפייה שלי שחוגגת היום 19״ אמא שלי אמרה במיקרופון וקטעה את השיחה שלי ושל ליאו.

ברקע התחיל להתנגן שיר רגוע שאני ממש אוהבת, כל הזמן שמתי אותו באוטו עם אמא, זה דיי שימח אותי.
״בואי תרקדי איתי״ ליאו אמר כשלקח לי את היד והניח אותה על כתפו, את השניה אני הנחתי לבד והוא את ידיו הניח על מותני.
התחלנו לזוז לאט בקצב השיר ולא יכולתי לנתק את המבט שלי ממנו, ככה גם הוא.

כל הזמן החיוך היפה הזה שלו על הפנים.
״את ממש יפה״ הוא לחש כשקירב אותי אליו יותר, עטפתי את ידי סביב צווארו ולחשתי תודה.
עכשיו היינו ממש צמודים אבל השיר נגמר אז התנתקנו.
לרגע העברתי את עיניי באנשים שהסתכלו עלינו ואז קלטתי כמה אנשים מלוס אנג׳לס שהיו סוג של חברים שלי,אבל לא ראיתי את מייק, קצת התבאסתי וביניהם... בין כל האנשים שהכרתי היה קודי.

התקדמתי אליו בצעדים כועסים שוכחת שליאו לידי.
״קודי!״ קראתי לו כשהייתי במרחק של כמה צעדים ממנו.
״אמבר מזל טו-״
״תשתוק, מה ניראה לך שאתה עושה כאן בכלל?״ צעקתי עליו.
״א.. אמא שלך הזמינה אותי וחשבתי ש-״
״אז חשבת לא נכון״ קטעתי אותו.
אני שונאת אותו כל כך, למה אמא שלי הזמינה אותו בכלל?! ולמה הוא עשה את כל הדרך עד לכאן.
פניתי לצד השני מחפשת את אמא שלי ואז מצאתי אותה מדברת עם איזו אישה שאני לא מכירה.

התקדמתי אליה במהירות ״אמא!״ קטעתי את השיחה שלה ואז היא פנתה אלי, התקדמתי אליה ככה שהיינו במרחק של סנטימטר.
״למה לעזעאזל הזמנת את קודי?!״ לחשתי לה בכעס.
״אתם חברים טובים לא?״ היא אמרה בקול מופתע.
״ממש לא, את לא מבינה כלום״ זה כבר לא יצא לי בלחישה ,התעצבנתי ויצאתי מהמסעדה המטומטמת הזאת.

״היי אמבר חכי״ כמובן שזה האחד שרציתי לראות עכשיו, ליאו רץ אחרי.
הסתובבתי אליו והבעת הפנים שלי עדיין כועסת.
״מה קרה? את בסדר?״ הוא נשמע מודאג.
״אין לי כוח לכלום, אני לא רוצה ללכת הביתה וכבר מאוחר ובמיוחד אחרי שראיתי אותו״ אמרתי ממש מהר והוא התקדם אלי קרוב וחיבק אותי, חיבוק גדול וחזק ,הרגשתי שהזמן נעצר וזה רק אנחנו, חיבקתי אותו חזרה, לא בגלל שהתנחמתי אלה בגלל שפשוט רציתי לעשות את זה, אני לא יודעת למה.

התנתקנו ואז קלטתי שחיבקתי אותו לפחות איזה חמש דקות באמצע הרחוב.
״את לא חייבת לספר״ הוא אמר בעדינות ולקח לי את היד.
״בואי אני אסיע אותך הביתה״ הוא אמר כשהוא הולך לאיזה אוטו כשהוא אוחז ביד שלי.

״אני.. אני לא רוצה ללכת הביתה״ מילמלתי, אולי זה האלכוהול ששתיתי שגרם לי למלמל ולדבר שטויות.
הוא נעצר לרגע והסתכל עלי למשך כמה דקות.
״רוצה לבוא אלי?״ הוא שאל אחרי שתיקה מוזרה.
ואני בתגובה רק הנהנתי.

התיישבתי באוטו שלו ואז כשנזכרתי שוב בקודי דמעה אחת ירדה לי מהעין, אני לא מתכוונת לבכות בגלל זה יותר ממש לא!
ליאו הסתכל עלי בדאגה אבל לא אמר דבר.

אחרי עשר דקות הגענו לבניין ענק וסופר גבוה.
״ואוו״ לחשתי והוא צחק.
הוא התחיל ללכת ואני אחריו, נכנסנו ללובי והוא היה ממש מפואר, היו כמה מעליות כשנכנסנו לאחת ליאו לחץ על הקומה ה24 -הקומה האחרונה.

הדירה שלו פשוט ענקית ויפה אבל, כל כך ריקה.
הכל לבן, קירות לבנים ורהיטים לבנים.
זה ניראה דיי בודד.
״אתה גר כאן לבד?״ שאלתי כשהסתובבתי באיטיות בבית שלו.
בסלון היה חלון ענק שפרוס על כל הקיר ואפשר לראות את הנוף היפה של העיר ואת הים.
מול החלון יש כורסא שפונה לחלון ולידה שולחן קטן.
ליד הסלון נמצאות מדרגות שמובילות לעוד קומה.
״כן״ הוא החזיר כשהוא הלך למטבח.
התיישבתי על הכורסא שמולי הנוף המדהים של אורות העיר ,הכל כל כך קטן ,זה נותן הרגשה שאני נמצאת בשמיים.

כשהתעוררתי הדבר הראשון שראיתי היה הפנים המחייכות של ליאו.
״בוקר..״ מילמלתי והתמתחתי קצת מובכת מהמצב.
״בוקר טוב״ הוא החזיר והתיישב עם גבו אל גב המיטה.
התיישבתי גם והתסכלתי מסביב, מיטה ענקית, מצעים לבנים, הרבה כריות ושטיח פרוותי לבן על הריצפה הלבנה , קיר אחד אפור ונורא ריק וחלון ענק כמו בסלון.
לא בדיוק ישנתי מתישהו עם גברים, רק פעם אחת עם ליאו בבית מלון ועכשיו שוב פעם איתו, עדיין זה עורר בי רגשות מוזרים.

״לא בדיוק הבאתי לך מתנה אז-״
״לא״ אמרתי וגיחכתי ״אתה ממש לא צריך, תודה שנתת לי לישון כאן״ המשכתי את עצמי וחייכתי אליו.
״אז חשבתי לקחת אותך לארוחת בוקר״ הוא המשיך את המשפט שלו כאילו ולא הקשיב בכלל למה שאמרתי.
ארוחת בוקר איתו נשמע נחמד.
הינהנתי בראשי לחיוב וקמתי מהמיטה.

תודה לכל הקוראות המדהימות שלי❤️❤️❤️
אם אהבתן תצביעו ❤️
ואשמח גם לשמוע את דעתכם👌🏻❤️