אתה

13- יש לנו על מה לדבר

״תודה על הארוחה.״ ליאו אמר וקם מהכיסא עושה את דרכו לכיור עם הצלחת שלו וגם את שלי לקח בדרך.
״מתי שתבקש,״ קרצתי לו מגחכת קצת והוא רק חייך אליי את החיוך היפה שלו.

הוא התיישב חזרה ובידו מאפרה וסיגריה דלוקה, רגל אחת מקופלת על הכיסא ועליה הזרוע המיושר שלו עם הסיגריה.
התבוננתי בו, איך שהוא שואף את העשן המגעיל ונושף אותו החוצה.
מדי פעם הוא הגניב לי חיוכים ואני המשכתי להתבונן בו.

״אתה יודע זה ממש לא בריא.״ הערתי.
״באמת?חשבתי זה מרפא סרטן,״ הוא התבדח.
״אבל זה איכשהו מתאים לך.״ הוספתי אחרי שהתבוננתי בו עוד,בלי ששמתי לב הייתי נורא קרובה אליו, הוא הסתכל עלי ואז הפנה את ראשו לצד לנשוף את העשן החוצה.
״אתה לא מהמעשנים הכבדים נכון?״ שאלתי.
הוא ניער את ראשו לשלילה וצחק.
״למה זה יפריע לך לנשק אותי?״ הוא שאל וזה הפך אותי לנבוכה, הפנתי את מבטי מטה וניערתי את ראשי בעדינות עם חיוך מובך ושוב העלתי את מבטי אליו.

״אני אוהב את העיניים שלך.״ הוא אמר פתאום,לא מנתק את עיניו משלי, מה שגרם לי להיות עוד יותר נבוכה אבל שמחה בטירוף.
החיוך שלו העלה לי את הדופק,הוא עושה משהו לא מובן לגוף שלי אבל אני אוהבת את זה.

הסיגריה נגמרה והוא השליך אותה למאפרה, הוא התקרב אלי, ואז, אנג׳ל התחילה לנבוח מה שהרס לגמריי את הרגע.

״היא בטח רעבה.״ ליאו אמר ואני קמתי מהכיסא והתכופפתי אליה, היא ישבה והסתכלה עלי וכישכשה בזנבה.
ליאו הביא את אחת הקערות שקנינו לה מלאה באוכל ושם לידה, היא אכלה את זה תוך שניה ואז התחילה לקפוץ עלי ולנבוח עד שהרמתי אותה.

״היא ממש אוהבת אותך.״ ליאו אמר בזמן שהלכנו לסלון, הייתי עסוקה מדיי בלחבק אותה ולמלמל לה שטויות של כמה שהיא חמודה.

התיישבנו בספה ככה שאנג׳ל ביני לבין ליאו וראינו סרט, לאט לאט התקרבתי אליו יותר ויותר, עד שהראש שלי היה מונח על הכתף של ליאו, אנג׳ל כבר ירדה מהספה ממזמן, זה אומר שעכשיו כל כמה זמן צמצמנו את המרווח בינינו ,עטפתי את הזרועות שלי סביב הבטן שלו ולאט לאט העיניים שלי התחילו להיסגר.

פקחתי את עיניי בגלל האור שחדר מבעד לחלון הענק ישר אל העיניים שלי, הרגשתי חמימות בכל הגוף וגם זוג זרועות עטופות סביבי.
שכבתי על ליאו והוא עדיין ישן כשהוא מחבק אותי, חזרתי לתנוחה שהייתי בה ונירדמתי עד ששוב התעוררתי הפעם בגלל שהתזוזה שלו העירה אותי.

אחרי בוקר מקסים שביליתי עם ליאו נפרדתי ממנו והלכתי לפגוש את רוני.

״היי״ אמרתי לה כשראיתי אותה יושבת על הספסל בפארק.
היא קמה ובאה להביא לי חיבוק.
״זוכרת שיש לנו על מה לדבר?״ שאלתי עם חיוך ערמומי והיא צחקה.
״את מדברת על חבר שלי?״ שאלה בצחקוק והינהנתי.
״כמה זמן אתם ביחד?״
״כבר משהו כמו שלושה חודשים.״ היא אמרה ,מביטה למטה ומשחקת בידייה.
״איך הכרתם?״ זהו אני עושה לה תחקור מלא.
״סתם באיזה בית קפה, בילבלו לנו בין ההזמנות ו.. זה פשוט המשיך לשיחה וככה זה עכשיו.״ היא חייכה וראיתי קצת סומק שמתחיל לקשט אל פנייה.
״איך קוראים לו?״
״מקסי״ היא אמרה והסתכלה עלי ,שמתי לב שהיא התחילה לרחף קצת עם חיוך מטופש על פניה.
״את אוהבת אותו?״ שאלתי את השאלה שהתשובה אליה כל כך ברורה.
היא הינהנה לחיוב עדיין לא מורידה את החיוך מפניה.
״הוא כל כך יפה ונחמד וכל הזמן מחמיא לי, הוא פשוט...לא יודעת איך להסביר לך את זה.״ היא התחילה לומר בהתלהבות שמלוות אותה תנועות ידיים משונות.
״טוב דיברנו עלי מספיק מה איתך ועם החתיך שלך?״  היא שינתה את הנושא והרימה את גבותיה כמה פעמים.
נאנחתי עם חיוך וקמתי מהספסל ככה גם רוני ,התחלנו להתהלך ברחוב ואני התחלתי לספר.
״התנשקנו, אתמול...״ התחלתי למלמל קצת מובכת לדבר על זה.
״ו-ו-??״ היא שאלה בחוסר סבלנות.
״ואני ישנתי אצלו ...עוד פעם.״ התחלתי.
״כבר עשיתם את זה?!״ רוני שאלה מופתעת והיה אפשר לראות את המבוכה הקלה אצלה.
״לא לא, מצחיקה ממש לא.״ החזרתי לה ,מרגישה קצת לא בנוח מהשאלה.
״את אף פעם לא עשית את זה?״ היא שאלה בלחישה ואפשר היה לשמוע את הסקרנות הרבה בקול שלה.
״אממ, לא.״ אמרתי מבלי לפגוש את המבט שלה.
״את יותר תמימה ממה שחשבתי.״ רוני אמרה וצחקה.
״למה את כבר עשית את זה?״
״את האמת שכן, הפעם הראשונה שלי היתה עם איזה כלב בגיל 17 ,אני לא יודעת למה הייתי איתו בכלל ולמה עשיתי איתו את זה.״ היא אמרה במהירות.
״ההמממ.״ הימהמתי בהבנה, למרות שלא הבנתי אותה בכלל, היה לי חבר והוא היה ממש טיפש והוא זרק אותי אבל לא עשיתי איתו את זה ובמזל.

״בעיקרון ישנו ביחד בפעם הראשונה שניפגשנו, זה נשמע מטורף אבל זאת היתה אשמתי.״ המשכתי.

״את מי אני רואה פה?״ שוב המבטא הצרפתי המגעיל הזה, הסתכלתי לצד הכביש, שם הבחור הזה ישב בתוך האוטו ודיבר אלי דרך החלון.
רוני הסתובבה גם היא והיה ניראה שנבהלה כשראתה אותו.
״מה אתה רוצה?״ שאלתי נאנחת, למה אני ממשיכה לפגוש את הבן אדם הזה.
״לצאת איתך לאנשהו.״ הוא אמר והוסיף קריצה.
גילגלתי עיניים והמשכתי ללכת.

״אמ איך את מכירה את אמיליו דלון?״ רוני לחשה לי באוזן כשאחזה בידי והמשיכה ללכת יחד איתי, עטפה את ידה סביב שלי ולא עזבה כאילו מפחדת שיקרה לה משהו.
״את מכירה אותו?״ שאלתי מופתעת.
״הוא איש מסוכן, אל תתקרבי אליו.״ היא המשיכה בלחישות.
״אני לא מתקרבת אליו הוא מתקרב אליי.״ החזרתי מוודא שזאת לא אשמתי אלה אשמתו.

״היי למה את מתעלמת?״ הוא שאל, המשיך לנסוע לאט ליד המדרכה.
״אולי כי אני לא מעוניינת וגם כי יש לי מישהו.״ החזרתי בטון מעוצבן והפעם פנינו לכיוון הפארק, ולא ראינו אותו יותר.

״ואו זה היה מלחיץ.״ רוני אמרה ונאנחה כאילו הוקל לה ממש.
״למה מה כבר יש איתו?״ שאלתי מעוצבנת לגמריי מהבן אדם המוזר הזה.
״הוא אחד המסוכנים באיזור, הוא הגיע מצרפת לפני כמה שנים ומאז הוא לא עוזב, הוא התמקם פה יותר מדיי טוב, אנשים אומרים שיש כאן אזורים ששייכים למשפחה שלו והוא בא לכאן לנהל אותם.״ היא סיכמה לי ועדיין את כל זה אמרה בקול חלש וכל שנייה הסתכלה לצדדים מוודא שאף אחד לא לידינו ולא מקשיב.

״עינייני מאפייה?טוב זה לא מעניין אותי.״ סיימתי את השיחה עליו.
״דרך אגב-״ התחלתי לומר ונקטע לי חוט המחשבה כשראיתי חנות חיות והדבר הראשון שעשיתי זה למשוך את היד של רוני לשם.
הלכתי אל כיוון הבגדים לכלבים ואז ראיתי פפיון ורוד גדול שסוגרים אותו כמו קולר מסביב לצוואר.
״אני חייבת את זה!״ אמרתי בהתלהבות ואת ראשי הציפו המחשבות על כמה שזה יהיה חמוד על אנג׳ל.
״בשביל ..?״ רוני שאלה מבולבלת.
״הגורה של ליאו כמובן!״ אמרתי כאילו שזה כבר מובן מאליו.
״ליאו החבר שלך? והגורה שבחרת?״ הינהנתי בהתלהבות כתשובה והיא צחקה.

״תגידי... מה את יודעת על ליאו?״ רוני שאלה בסקרנות אחרי שראיתי שהיא חשבה הרבה כשעמדנו בקופה וגם כשיצאנו החוצה מהחנות.
״אממ, את האמת שאני לא יודעת הרבה.״ הודתי, אבל זה עדיין לא מאוחר מדיי לגלות, זה כל הכיף במערכת יחסים לא?לגלות יותר אחד על השני.

בבקשה תצביעו אם אהבתן זה מאוד חשוב לי❤️❤️❤️
וגם תגיבו מה אתן חושבות❤️