אתה

24- מקום מדהים

עברו עוד חמישה ימים וליאו סוף סוף השתחרר, הפציעות בפניו ובידייו כבר כמעט ועברו נשאר רק להתאושש לגמריי מהניתוח.

אני וליאו יצאנו מהבית חולים והתקדמנו לאוטו שלי.
״היי לאן אתה הולך ,אני נוהגת.״ אמרתי כשהוא בא לפתוח את דלת הנהג, הוא נאנח ביאוש והלך לצד השני.

״אתה מרשה לי לעבור לגור אצלך לכמה ימים?״ שאלתי ,אין מצב שאני משאירה אותו לבד, אני צריכה לבשל לו ולדאוג, ושלא יעשה שטויות כמו לעשן-הרופא אמר שזה אסור עד שנגיע לעוד בדיקה שהיא בעוד שבוע.
״רק לכמה ימים?״ הוא התבדח.. או אולי היה רציני..?

״את ממש לא סוחבת לי את התיק תביאי לי.״ הוא אמר לי כשהוצאתי את התיק שלו מהתא מטען ובאתי לעלות אותו על כתפי, הסתכלתי עליו לרגע בוחנת את הפנים שלו.
״תפסיקי להסתכל עלי עם המבט הזה אמרתי לך שהכל כבר בסדר,״ הוא אמר בקול שקט ורגוע מנסה לשכנע אותי בפעם הלא יודעת כמה שהוא כבר כמעט והחלים.
״מצטערת.״ אמרתי.
״אני אחזור עוד חצי שעה אני אסע הביתה לקחת כמה בגדים אה וגם את אנג׳ל.״ סגרתי את התא מטען והתקרבתי אליו נשקתי לשפתיו בעדינות ונכנסתי למכונית.

״נוסעת לאנשהו?״ ג׳ייסון שאל כשירדתי במדרגות עם התיק הענק שלי.
״ליאו, אני לא אשאיר אותו לבד עד שהוא יחלים.״ הסברתי את עצמי והוא הימהם בהבנה.

דפקתי בדלת וחיכיתי שיפתח לי.
״תגידי את נורמאלית? למה את דופקת? כנסי.״ ליאו אמר לי כשפתח את הדלת ואני גיחכתי.
״יש לך מפתח את לא צריכה לדפוק ,הבית שלי הבית שלך.״ הוסיף ולקח לי את התיק מהידיים.
״תודה.״ מילמלתי אחרי שחיבקתי אותו ונשקתי ללחי שלו, הוא התכופף ללטף את אנג׳י והיא התנפלה עליו בליקוקים.

״כבר סידרת הכל?״
״כן זרקתי הכל למכונת כביסה,״ הוא מילמל ונזרק על המיטה אחרי ששם את התיק שלי על המיטה.
״תתחילי לפרוק.״ אמר מחייך.
״מה זאת אומרת?״ שאלתי קצת מבולבלת.
״תקשיבי את צריכה להשאיר כמה דברים אצלי גם ככה,את יודעת...״ אמר בקול תחמן וחיוך רשע והבנתי למה התכוון.

״בסדר איפה אני יכולה לשים את הבגדים?״ שאלתי.
״בחדר ארונות יש לך כמה מדפים פנויים,״ אמר והצביע לכיוון חדר הארונות.
לקחתי את התיק ונכנסתי לשם מתחילה להוציא את החולצות ,מקפלת בזהירות אחת אחת.

״אני אוהב את זה.״ קפצתי בבהלה והסתובבתי לטיפש הזה שהחזיק בידיים את התחתון תחרה האדום שלי.
חטפתי לו את זה מהיד מסמיקה ומובכת.

״אל!״ הזהרתי אותו והוא צחק נשען על המשקוף בשילוב ידיים מסתכל על איך שאני ממשיכה לקפל את הבגדים.
״אני אוהב גם את זה,״ הסתובבתי פתאום חשבתי שהוא בטח חיטט עוד קצת, אבל הוא המשיך לעמוד שם ולהסתכל עלי.

״את מה?״

״אותך, בחדר ארונות שלי.״ אמר מחייך וממצמץ כמו ילדון תמים שהוא כל כך לא.
גיחכתי והמשכתי בקיפולים.