אתה

18- מישהו שאני מכירה

אני וליאו ניכנסנו לבית שלי אחרי יום מטורף וכיף כל כך.
אני קפאתי במקום, קפאתי בגלל מה שלא האמנתי שקורה כרגע, לא יכולתי לזוז ומבטי לא התנתק ממנו.
למה הוא כאן? ואיך לעזאזל הוא יודע איפה אני גרה ורגע שוב פעם- למה הוא כאן?

״מייק?״ שאלתי מופתעת , הוא ישב על כורסא קטנה במסדרון הכניסה של הבית.
״אמבר מי זה?״ ליאו שאל מאחוריי.
״זה...מישהו שאני מכירה מ...לוס אנג׳לס.״ מילמלתי לא מבינה מה קורה כאן.
״הכל בסדר?״
״כן כן הכל טוב...״ החזרתי לו ,לא מנתקת את מבטי ממייק.
״טוב אני אלך.״ ליאו אמר ופנה לסלון לא לפני שסרק את הבחור,הלך לאיפה שלאון ועוד כמה בנים חיכו לו.

״אמבר כמה זמן.״ מייק אמר וקם מהכורסא אלי נותן לי חיבוק, אני לא החזרתי לו אחד הייתי מופתעת מדיי.
״כן..״ אמרתי כשהוא התרחק טיפה, אני אשקר אם אומר שמייק לא גבר מושך הוא כן, יש לו סגנון רחוב מגניב כזה ואני ממש אוהבת את זה, השיער המתולתל הפרוע והעצמות לחיים שלו ימשכו אליו כל בחורה שרק ירצה, אבל בינינו בחיים לא היו רגשות כאלה ולא יהיו- הוא כמו אח בשבילי או לפחות היה אחד כזה.

״אתה.. הפסקת לדבר איתי וחשבתי..״ התחלתי לומר מבולבלת וכועסת בו זמנית.

״את צודקת אני מצטער באמת אני באתי להתנצל.״ הוא אמר.
״זה בסדר.. פשוט.. חשבתי שלא אראה אותך יותר בחיים והחברות שלנו.. ורגע, עשית את כל הדרך הזאת כדי להתנצל?״ שאלתי כי לא באמת האמנתי לו, מייק לא תמיד אמר את האמת וזאת היתה אחת התכונות הבולטות שלו, הוא לא שיקר ,יותר נכון הסתיר את האמת.

״אני עברתי לגור כאן בגלל הלימודים.״ הוא הסביר.
״אז זה אומר שנוכל לחזור להיות כמו פעם?״ שאלתי בתקווה.
והוא הנהן בחיוך.
הפעם אני חיבקתי אותו ,דיי שמחתי, הוא הידיד הכי טוב שהיה לי בחיים ואין מצב שאני אוותר עליו שוב פעם.

״דרך אגב את הכתובת השגתי מאמא שלך היא שמחה שהתקשרתי.״ הוא אמר.
״אני בשוק שהיא זוכרת אותך, אותי היא בקושי זוכרת.״ אמרתי בציניות.
״מה אתה אומר על לאכול ארוחת ערב?״ שאלתי והוא הינהן בשימחה.

״בייב אני הולכת נתראה.״ אמרתי בזמן שהתקדמתי לליאו, הוא ישב על הספה עם הגב אליי, באתי מאחוריו הרכנתי את ראשו אחורנית אליי ונישקתי אותו, ברור שגם בילגנתי לו את השיער על הדרך.
״אני לא אשכח לך את זה״ הוא הצהיר ושמעתי את הבנים צוחקים.

אני זוכרת את החששות שהיו לאחים שלי כשהם חשבו שאני וליאו ביחד, אחרי שגילו שאנחנו ביחד מה שהיה ממזמן, ללאון כבר לא היתה כל כך בעיה עם זה ואני עדיין לא הבנתי את זה.

״חבר שלך?״ מייק שאל כשיצאנו והיה ניראה מופתע .
״אהממ״ הימהמתי בחיוב וחייכתי.
״הוא מקסים ואני פשוט מתה עליו!״ הוספתי.

אחרי נסיעה למסעדה אחת במרכז העיר לא רחוקה כל כך מהבית וארוחה מדהימה, שבה שיתפנו אחד את השני בכל מה שפיספסנו- משלימים פערים.
מסתבר שלמייק גם יש מישהי בשם קלואי, היא גרה איתו כאן.
קבענו שאני אפגוש אותה מתישהו.