The Girl Next Door

פרק 18:

תפסתי את עמוד הברזל ומשכתי את עצמי ללמעלה.
הזדקפתי והתקרבתי לקצה הגג כדי לוודא שהקטנים לא שם.
התיישבתי, פתחתי את הנעילה בפלאפון וחייגתי אל קיילי.
"הלו." ענתה.
"עסוקה?" שאלתי.
"לא מספיק," נאנחה. "היי בנג'מין."
"היי, מה זאת אומרת לא מספיק?"
"הגעתי למצב שאני שוכבת על הדשא בפארק לא מוכר." רטנה.
"איך אצל דודה שלך?"
"בסדר, יותר משעמם מהבית זה בטוח. הילד ממש מתוק, אבל הוא תינוק, אין הרבה מה לעשות."
"אין לך בני דודים?" שאלתי ונשכבתי לאחור.
"לא פה."
"אז איפה?"
"בפריז." ענתה. "אתה על הגג?"
"כן, איך את יודעת?" שאלתי.
"הרוח."
"אה," חייכתי ואחרי רגע התיישבתי חזרה. "רגע."
"מה?" שאלה.
"את מפריז?"
"לא אני," אמרה. "אבל יש לי שם משפחה."
"אה, מגניב."
"גם לך?" שאלה בסקרנות.
"האמת, נולדתי שם."
"וואו," אמרה קיילי, מתפעלת. "בחיים לא הייתי מנחשת."
"באמת?" צחקתי.
"קצת," צחקה. "יש לך מבטא קל בדיבור אבל בחיים לא חשבתי שזה דווקא צרפת, איך הגעת לשם?"
"אבא היה צריך הפסקה מהבית, אז הוא עבר לצרפת."
"איפה בצרפת?"
"פריז."
"הו," אמרה. "צפוי."
"אפשר להגיד." צחקתי.
"אז כמה זמן אתה גר כאן?" שאלה.
"הוא חזר איתי כשהייתי בן חמש, בערך."
"ואוליביה היא לא אמא שלך." אמרה קיילי.
"לא," עניתי.
"אז איפה אמא שלך?" שאלה.
שתקתי, משחק עם חוט שנפרם מהמכנס.
"מצטערת," אמרה קיילי אחרי כמה דקות של שקט. "לא התכוונתי לחטט."
"זה בסדר," ביטלתי את דבריה. "אני לא יודע איפה אמא שלי, היא עזבה קצת אחרי שנולדתי."
"אהה," אמרה קיילי. "אני מצטערת."
"לא אשמתך."
"חשבת אי פעם לחפש אותה?" שאלה קיילי.
"לא,"
"למה לא?"
"למה שאני אחפש את האישה שנטשה אותי?" שאלתי.
"כדי לשאול אותה למה היא נטשה אותך?" הציעה קיילי.
"היא אמרה לאבא שהיא לא רוצה ילדים, אבא ביקש שלא תפיל והיא לא הפילה, משאירה לו את הטיפול בי."
"אז כדי להכיר אותה?"
"אני לא רוצה להכיר אותה."
קיילי שתקה.
"בנג'מין!" נשמע קול מלמטה.
הבטתי ללמטה.
אוליביה הביטה בי, מסמנת לי לרדת.
"אני אדבר איתך יותר מאוחר קיילי." אמרתי וקמתי.
"אוקיי." מלמלה קיילי.
ניתקתי והכנסתי את הפלאפון לכיס, יורד מהגג ונכנס לבית.
אוליביה הביטה בי. "אלי למעלה. לא ידעתי שאתה בבית עד שראיתי אותך על הגג."
"היא אמרה למה היא באה?" שאלתי.
"היא אמרה שהיא באה לקחת את הבגדים שהיא השאירה כאן."
"חרא," אמרתי ועליתי לחדר.
אלי הרימה את מבטה אליי.
הבטתי בה.
אלי החזירה את מבטה אל הבגדים והמשיכה להכניס אותם לתיק.
"לא," אמרתי ולקחתי את התיק.
"תחזיר לי את זה בנג'מין," ביקשה.
"לא," הנדתי בראשי.
"אני רק רוצה ללכת מפה, תן לי בבקשה את התיק."
"אלי," אמרתי והתיישבתי על המיטה, מחבק את התיק. "אני מצטער על אתמול."
"תחזיר לי את התיק," אמרה, מנסה למשוך את התיק מידיי.
"אני מצטער." אמרתי.
"לא אכפת לי." סיננה ולקחה לי את התיק, מסדרת אותו שוב על המיטה.
"איפה היית בלילה בכל מקרה?" שאלתי, מביט בה.
"אצל ג'יימס." אמרה אלי, לא מביטה בי.
"אני לא חושב שזה רעיון טוב." אמרתי.
"למה?" הרימה גבות. "לא מוצא חן בענייך שאני פותחת את הרגליים כמו זונה?"
תפסתי את ידה. "לא התכוונתי לזה אלי, אני אידיוט."
"בזה תהייה בטוח." אמרה וסגרה את התיק, מעמיסה את התיק על כתפה.
"דיברת עם ההורים שלך היום?" שאלתי אותה.
אלי הנידה בראשה ולקחה את הפלאפון שלה מהמיטה.
קמתי ועקפתי אותה, סוגר את הדלת לפני שתצא.
"מה?" שאלה בחוסר סבלנות, מביטה בי.
"ההורים שלך דיברו עם אבא."
"על מה?" רטנה.
"הבית ספר התקשר אליהם כי יש שמועה שאת וג'יימס וואלטר יוצאים, הם רצו לדעת מה אני יודע על זה."
"אנחנו לא יוצאים." אמרה אלי.
"את מוכנה להקשיב שנייה?" שאלתי. "אני יודע שאת כועסת עליי אבל את צריכה לדעת מה עניתי כי אנחנו לא יכולים להגיד דברים שונים, וכנל לגבי מה שאת תגידי."
אלי הפילה את התיק על הרצפה. "דבר."
סיפרתי לה על השיחה אתמול עם אבא וכשסיימתי היא הנהנה והרימה את התיק.
"את חוזרת הביתה?" הבטתי בה.
אלי הנהנה. "אתה יכול לזוז בבקשה? אני רוצה ללכת."
"אלי.."
"פשוט תזוז." אמרה.
הבטתי בה כמה שניות וזזתי.
אלי פתחה את הדלת ויצאה מהחדר בלי להביט לאחור.
"לעזאזל," מלמלתי.
"בנג'מין!" קראה אוליביה מלמטה.
"מה?" צעקתי חזרה.
"אתה מוכן לרדת רגע?"
"בטח," מלמלתי וקמתי מהמיטה, יורד ללמטה. "מה יש?" שאלתי את אוליביה.
"תוכל לקפוץ שנייה למכולת? אני צריכה כמה בצלים."
בהיתי בה, לא הייתי שם כבר שנים והיא ידעה למה.
אוליביה הביטה בי. "בבקשה? אני לא יכולה להשאיר את האוכל בלי השגחה, אני אתן לך כסף לקנות סיגריות."
הנדתי בראשי. "שכחי מזה, אני אלך."
"התיק שלי ליד הדלת."
"אני שונא תיקים של בנות," מלמלתי והלכתי לקחת את כסף מהתיק שלה.
"אולי תיקח את הקטנים?" שאלה אוליביה. "לא יזיק להם לצאת קצת."
"ג'נה! ג'קסון!" קראתי.
שניהם יצאו מהסלון. "מה?"
"הולכים למכולת."
"למה?" שאל ג'קסון.
"כי ככה אמרתי," עניתי. "מה זה השאלות האלה?"
"תקנה להם משהו." אמרה אוליביה.
"קדימה," אמרתי להם ופתחתי את הדלת, מחכה שהם יצאו.
ג'נה וג'קסון יצאו ואני יצאתי אחריהם, סוגר את הדלת.
"ברגל?" שאל ג'קסון באכזבה כשראה שאני וג'נה יוצאים מהגינה.
"איך חשבת?" הבטתי בו. "המכולת שנייה מפה."
ג'קסון נשף והלך אחרינו.
"אתה חייב להפסיק להיות כזה עצלן," אמרה ג'נה.
"סתמי." סינן ג'קסון.
"אל תדבר ככה אל אחותך ג'קסון," אמרתי.
ג'קסון משך בכתפיו וג'נה הוציאה לו לשון.
"תתבגרו," ביקשתי. "אתם לא בני שלוש."
"תהייה בטוח שג'קסון כן." אמרה ג'נה בשקט.
"אני לא!" קרא ג'קסון.
"ג'נה עזבי את אחיך." ביקשתי.
"איזה?" הביטה בי. "יש לי שניים."
תקעתי בה מבט, מתאפק לא לחייך. "את יודעת טוב מאד למי אני מתכוון."
"אוקיי," מלמלה.
"אפשר ארטיק?" שאל ג'קסון כשנכנסו למכולת.
"תבחר מה שאתה רוצה," אמרתי. "אבל משהו אחד."
ג'קסון הנהן.
"מה איתך ג'נה?" הבטתי בה כשהלכה אחרי במכולת. "את לא רוצה משהו?"
ג'נה הנידה בראשה.
"למה?" שאלתי, מכניס כמה בצלים לשקית. "חשבתי שאת אוהבת סוכר."
ג'נה משכה בכתפיה.
תפסתי אותה מתחת לבית השחי והרמתי אותה. "מה יש ג'נה?"
"תוריד אותי," רטנה.
"רק אם תגידי לי מה קורה איתך."
ג'נה משכה בכתפיה.
"ג'נה." אמרתי.
"יש לי בן אידיוט בכיתה," נאנחה.
"מה הוא רוצה?"
"לא יודעת," אמרה. "הוא פשוט זורק לי הערות כל הזמן. אתה יכול להוריד אותי?"
הורדתי אותה חזרה לרצפה, מחייך. "תרביצי לו."
"אני אוהבת ללמוד בנג'מין," הביטה בי. "אני לא רוצה לעוף מבית ספר."
"מה גורם לך לחשוב שאת תעופי מבית ספר אם תרביצי לאידיוט שמפריע לך?" שאלתי, ניגש איתה אל הקופה. "איפה אחיך?"
ג'קסון התקרב והושיט לי את החטיף שבחר.
שילמתי על הכל ויצאנו מהחנות.
"אני יודעת שאני אעוף מבית הספר כי אתה הרבצת למישהו ואתה הולך לעוף מבית ספר." אמרה ג'נה בדרך הביתה.
"מי אמר שאני אעוף מבית ספר?" הבטתי בה.
ג'נה תקעה בי מבט. "שמעתי את אבא ואמא מדברים."
"אהא." אמרתי.
ג'נה שתקה.
"ומה גורם לך לחשוב שאת תעופי?" שאלתי קצת לפני שהגענו הביתה. "אני פירקתי לאידיוט את הצורה."
ג'נה לקחה מימני את השקית. "מי נראה לך לימד אותי להרביץ?" שאלה והסתובבה, רצה אל הבית.
חייכתי והנדתי בראשי, נכנס לבית וסוגר אחרי את הדלת.
אוליביה חייכה אליי. "תודה."
"מתי אבא חוזר?" שאלתי ופתחתי את המקרר.
"עוד שעה," ענתה אוליביה. "אולי תשאר לארוחת ערב? אבא ישמח."
הבטתי בה וסגרתי את המקרר. "אוקיי." אמרתי. "אני רק קופץ שנייה אל אלי."
"אין בעיה." אמרה אוליביה.
לקחתי את המפתחות ויצאתי מהבית, נכנס לרכב ונוסע לבית של אלי.
נטלי הביטה בי כשנכנתי לבית. "אלי לא כאן."
"בטוח?"
"היא אמרה שהיא הולכת אלייך, היא לא שם?" שאל דרו.
הנדתי בראשי. "היא אמרה שהיא באה לקחת בגדים. כנראה היא בדרך הביתה."
נטלי הנהנה. "תגיד לנו כשאתה מוצא אותה."
יצאתי מהבית ונכנסתי חזרה לרכב, נוסע לבית של ג'יימס.
חניתי ויצאתי מהרכב, הולך לדפוק בדלת.
ג'יימס פתח את הדלת אחרי כמה דקות. "בנג'מין."
"אלי כאן?" שאלתי.
"לא."
"מה לא?" שאלתי. "אז איפה היא?"
"אני לא יודע, בנג'מין." אמר בקול רגוע. "חשבתי שאתם ביחד בסופ"ש."
"מה לא יודע?" קראתי, מתעלם מדבריו. "אתה חבר שלה לא?"
"אתה יודע שיש לו שכנים נכון?" נשמע קול מאחורי ג'יימס.
ג'יימס הסתובב.
"אלי," נשפתי כשהבחנתי באלי והתקדמתי.
ג'יימס הניח את ידו על חזי ועצר אותי.
הבטתי בידו לשנייה והרמתי את מבטי, מביט בו. "תוריד את היד שלך מימני." נהמתי.
"אלוהים אדירים," מלמלה אלי. "תרגע."
"אני רק רוצה לדבר איתך!" קראתי.
"אני לא רוצה לדבר איתך." ענתה.
"למה?"
"כי אתה חרא של בן אדם!" קראה והסתובבה, נכנסת אל הבית.
"תן לי להכנס." אמרתי לג'יימס.
ג'יימס הניד בראשו. "תתן לה להרגע בנג'מין." אמר. "כרגע היא פגועה ועצבנית, תן לה זמן."
נשפתי והעברתי יד בשיער.
"אתה רוצה להתקשר למישהו שיאסוף אותך?" שאל ג'יימס.
הנדתי בראשי. "הסעתי את עצמי."
ג'יימס הביט בי, שותק.
"ההורים שלה חושבים שהיא אצלי אבל המשפחה שלי יודעת שרבנו אז אני לא יודע מה הם יגידו, אז שתהייה מוכנה לטלפונים בסדר?"
ג'יימס הנהן.
פניתי ללכת לרכב ואחרי שנייה הסתובבתי. "ג'יימס?"
ג'יימס עצר באמצע לסגור את הדלת והביט בי. "מה יש?"
"תגיד לה שאני אוהב אותה אוקיי?"
ג'יימס הביט בי ארוכות ולבסוף הנהן. "אני אגיד לה."
השפלתי את מבטי ויצאתי מהגינה, שומע את הדלת נטרקת מאחורי.
°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°
אז.. זה הפרק😊
מקווה שאהבתם😛 תצביעו 🌟תגיבו 💬
בקרוב אתחיל עם מטרות מה שיקצר את זמן ההמתנה לפרק או יאריך אותה 😄
המשך יום מוושלם❤