The Girl Next Door

פרקים 13-14:

פרק 13:
04:58 AM
נאנחתי וקמתי.
התמתחתי ויצאתי מהחלון, עולה לגג.
אחרי כמה שניות הפלאפון שלי צפצף.
פתחתי אותו.

קיילי אוקונור: לא מצליח לישון?
בנג'מין אובריין:יש לך מצלמות נסתרות בחדר שלי?
קיילי אוקונור:יש לי חדר עם חלון מול הבית שלך
בנג'מין אובריין:האור שלך לא דלוק
קיילי אוקונור:טוב, אני לא רוצה שסבים שלי יבואו
בנג'מין אובריין:לפעמים אני לא מבין אותך קיילי
קיילי אוקונור:אני אף פעם לא מבינה אותך בנג'מין

קמתי לאט והתקרבתי יותר לקצה של כניסת הבית.
קיילי נופפה לי מחלון חדרה.
הנדתי בראשי בחיוך והתקשרתי אליה.
"היי,"ענתה בשקט.
"למה את לא יושנת?"שאלתי.
"מחשבות."משכה בכתפיה.
"רוצה לצאת לסיבוב."
"סבים שלי ישמעו אותי."
"אם תקפצי מהחלון אני אתפוס אותך."התיישבתי.
"אם תלמד אותי לעלות לגג אני אודה לך."
"אם תשני אצלי פעם אחת אני אלמד אותך."
קיילי המהמה וצחקה. "אני חושבת שזה יהיה קצת בעיה."
הוצאתי את רגליי מקצה הגג."תגידי להם שאת הולכת לחברה."
קיילי שתקה לרגע,עדיין מביטה בי.
"מה יש?"שאלתי בשקט.
"אתה לא יודע כמה אני מקנאת בך עכשיו."
חייכתי."בואי."
"בטח."נאנחה.
שתקתי.
"תספר לי משהו,"ביקשה אחרי כמה דקות של שקט.
"כשהייתי בן שמונה קפצתי מהגג."
"למה?"שאלה.
"אחרי שאבא שלי התחתן עברתי לפה ואלי לא תמיד יכלה לבוא לבד כי הם גרים דיי רחוק וההורים שלה היו שלה היו צריכים להקפיץ אותה כל פעם ואני תמיד הייתי משועמם. היה לי אז חדר יותר קטן כי הייתי רק ילד והחדר שיש לי עכשיו היה מלא בקופסאות של דברים שלא רוצים לזרוק אבל גם אין להם שימוש, באחד הימים ששיעמם לי נכנסתי לחדר וחיטטתי בקופסאות, לא היה הרבה מה לעשות איתם אז הסתכלתי מהחלון. תוך כמה דקות היה לי בראש תכנית שלמה של איך לעלות לגג, כל מה שהייתי צריך לעשות זה לבצע אותה."
"בן כמה היית אז?"שאלה קיילי.
"שמונה."
"תמשיך,"ביקשה.
"אחרי שאוליביה ילדה את ג'נה הרגשתי שהם מתייחסים רק אליה. ביקשתי שאלי תבוא אבל אבא רק אמר לי לא כי זה יפריע לתינוקת וחזר אליהם, אז הלכתי לחדר. הייתי כל כך עצוב ורציתי תשומת לב שבלי לחשוב על זה פשוט יצאתי מהחלון ועליתי לגג."
"היית ילד ממש מפונק."
"תחשבי על זה,"חייכתי."אני בן יחיד לאבא חד הורי פתאום נכנס לי למשפחה אישה ותינוקת, אפשר להגיד שדיי הייתי בשוק."
"תמשיך."צחקה.
"הסתובבתי על הגג במשך זמן שנראה לי כמו נצח ובחנתי כל צד ובסוף התיישבתי כמו שאני עכשיו,"המשכתי."קצת אחרי אלי הגיעה עם ההורים שלה. התלהבתי ושמחתי אז קראתי לה."
"אלוהים אדירים,"נשפה קיילי.
"לאלי לקח זמן להבין איפה אני אבל ההורים שלה מיד ראו. אבא שלה רץ לבפנים לקרוא לאבא שלי. אבא יצא תוך כמה דקות וצעק לי לרדת כמו שעליתי. אמרתי לו שאני ארד רק אם יתייחס אליי כמו תמיד ולא יתייחס רק לתינוקת. הוא כמובן הבטיח לי ואני קמתי והלכתי לגג מעל החדר, שנייה אחרי חזרתי לקדימה וצעקתי לאבא שאין לי מושג איך לרדת."אמרתי ועצרתי כדי לנשום."הם נלחצו והתחילו לחשוב איך להוריד אותי. אחרי כמה דקות כבר הייתי משועמם אז קראתי לאבא ואמרתי לו שמשעמם לי אז אני קופץ, זה היה נראה לי באותו זמן כל כך מגניב אבל את אבא זה רק הלחיץ."
"איך לא פחדת?"שאלה קיילי.
"אני אוהבת לטפס על דברים מגיל קטן, ולקפוץ מהם."אמרתי."אבא לא הסכים אבל הוא ידע שברגע שאני אומר שאני יעשה משהו אני עושה אותו."
"אז קפצת."
"קפצתי."צחקתי."בלי לתת להם להתכונן בכלל, אפילו לא חשבתי על זה שאני יכול לשבור משהו או למות."
"מי תפס אותך?"
"אבא. באותו רגע הוא חיבק אותי כל כך חזק ואני בכלל לא ידעתי למה כולם כל כך שמחים שאני למטה."
"מה אבא שלך אמר לך?"
"הוא הכריח אותו להבטיח לי לא לטפס יותר על דברים אם אני לא יודע איך לרדת מהם,"חייכתי."אז תנחשי מה עשיתי?"
"לימדת את עצמך לרדת מהגג ישר אל החדר מימנו אתה עולה."אמרה קיילי, חיוך נשמע בקולה.
"כן, וביקשתי את החדר הזה כמתנה ליום הולדת 12 שלי."
קיילי צחקה."אתה לא נורמאלי."
צחקתי וקמתי כשראיתי את הזריחה."אני פשוט בחור סקרן."
"אתה ילד,"אמרה."אתה לא בחור."
"את זאת שמקנאת בי."אמרתי.
"כן,אני-"היא הפסיקה לדבר בבת אחת.
"קיילי?"שאלתי והסתובבתי להביט בחלון שלה.
קיילי נעמדה עם גב אליי,הפלאפון למטה.
"למה את ערה?"נשמע קול מרחוק."רק חמש וחצי."
"השעון שלי תמיד מכוון על רבע לשש,"אמרה קיילי."התעוררתי מוקדם יותר כי הלכתי לישון ממש מוקדם."
"עם מי את מדברת?"
"אף אחד,"הנידה בראשה."קראתי את החומר בקול כי ככה קל לי לזכור אותו."
"יש לך עוד מבחן?"
"לא, אבל מתישהו יהיה."ענתה.
"בסדר, תתחילי להתארגן בשש."
"בסדר."
הדלת נסגרה וקיילי הסתובבה חזרה,מחזירה את הפלאפון לאוזנה."יכולת לנתק."
"זה עד כדי כך נורא אם את עושה לילה לבן?"
"כן, כי אחרי זה אני עייפה."
"ואם את מדברת בפלאפון בלילה?"
"כן, כי אז הם ירצו לדעת מי מדבר איתי באמצע הלילה."
"תקראי לי גרייס."הצעתי, מחייך.
קיילי צחקה.
"איך את קוראת לי בכלל?"שאלתי.
"איך אתה קורא לי?"הביטה בי.
"שאלתי קודם."
"אתה בן חמש בנג'מין?"חייכה.
צחקתי."קיילי."
"ממ?"
"אני קורא לך קיילי."
"איזשהו אימוג'ים?"שאלה.
"קיילי,אני בן. אני לא משתמש באימוג'ים."
"זה הדבר הכי מפגר שאי פעם אמרת."
"אז אני אומר דברים חכמים?"חייכתי.
קיילי חייכה."אני צריכה ללכת בנג'מין."
"תבואי איתי אחרי זה לבית ספר?"ביקשתי.
"אלי לא באה איתך?"
"היא לא הולכת היום לבית ספר."
"היא בסדר?"
"זה עליות וירידות."
"תתקשר אליי לפני שאתה יוצא."
"אוקיי,"
קיילי ניתקה והעיפה בי מבט אחרון לפני שנעלמה מהחלון.
קמתי והלכתי למעל החדר שלי, יורד ללמטה.
אלי עדיין ישנה כשנכנסתי לחדר.
נכנסתי להתקלח ולבשתי ג'ינס וטריקו.
אלי הביטה בי ישנונית כשנכנסתי לחדר בפעם השנייה."מה השעה?"
הבטתי בפלאפון."6:27."
"וואו מוקדם."
"תחזרי לישון,"התיישבתי לידה.
"אתה הולך לבית הספר?"שאלה, מחבקת את הכרית.
"כן, שינית את דעתך?"
אלי הנידה בראשה."אני יושנת היום בבית."
"למה?"
"אמא ביקשה שאני אחזור כי מחר יום הולדת לאבא והם רוצים לצאת וצריך שמישהו ישמור על ניקולס."
הנהנתי."אוקיי."
"לך תתארגן."אמרה בשקט והתהפכה.
שמתי דאודורנט ולקחתי את התיק והפלאפון, יורד ללמטה.
אוליביה הביטה בי."התעוררת מוקדם."
משכתי בכתפיי והוצאתי בקבוק קולה קטן."איפה אבא?"
"למעלה."
"אפשר לשאול אותך שאלה?"שאלתי והתיישבתי ליד השולחן.
"כן,"אמרה והניחה מולי סנדוויצ'ים לבית ספר.
הכנסתי אותם לתיק,מחזיר את מבטי אליה."אבא היה זה ששבר לך את הלב?"
אוליביה הביטה בי.
משכתי בכתפיי."ראיתי איך אבא הגיב כשדיברנו אתמול על אלי ואני יודע שהייתם ביחד לפני שהוא עבר לצרפת."
אוליביה נאנחה והתיישבה מולי."אפשר להגיד ששברנו את הלב אחד לשני,בדרכים שונות."
"אז למה חזרתם?"שאלתי.
"כי אנחנו אוהבים אחד את השני."
"אבל למה לנסות אפילו אם שניכם יצאתם מזה עם לב שבור?"
"חשבנו שהתגברנו וכששניינו חזרנו הביתה גילינו כמה אנחנו לא."אמרה אוליביה, מביטה בי."אי אפשר להסביר אהבה, אתה תבין כשתתאהב."
שתקתי.
"אתה רעב?"שאלה אוליביה.
הנדתי בראשי וקמתי."אני הולך, אמרתי להארווי שאני אפגוש אותו מוקדם."
"בסדר."אמרה.
לקחתי את התיק ויצאתי מהבית.
הוצאתי את הפלאפון מהכיס והתקשרתי לקיילי.
"כבר יוצא?"ענתה.
"רוצה לבוא?אפשר לעבור לקנות ארוחת בוקר בדרך, עליי."הצעתי.
"אני אשמח,"אמרה קיילי,חיוך נשמע בקולה."חמש דקות אני בחוץ."