The Girl Next Door

פרק 42:

הבטתי בסוזן שנכנסה למשרד.
הרמתי גבות. "משהו דחוף סוזן?"
"אני חושב שכן," אמרה בהיסוס. "אפשר?"
"בואי," אמרתי וסימנתי לה לגשת.
"יש פה מישהו שרוצה לראות אותך."
הרמתי גבות. "למה זה גרם לך לקום מהכיסא?"
"כי הוא נראה דיי עוין ולא מצא חן בעניי הטון דיבור שלו."
"איך קוראים לו?"
"הוא אמר שקוראים לו ראול אבל אני לא יודעת," אמרה והושיטה את הטאבלט. "הושבתי אותו מול מצלמה חמש."
פתחתי את הטאבלט והגדלתי את מסך מצלמה מס' 5.
דמותו העצבנית של ראיין התפקסה מולי.
"זה ראיין," אמרתי בשקט.
"להכניס אותו?" שאלה סוזן בדאגה.
הנדתי בראשי וקמתי, מושיט לה את הטאבלט. "אני אצא."
"מי זה בוס?" שאלה ויצאה איתי מהמשרד.
"ארוס לשעבר של חברה שלי."
סוזן הנהנה בבלבול וחזרה למאחורי השולחן שלה.
"תהיי בהיכון על אבטחה." אמרתי לה בשקט וניגשתי אל ראיין.
ראיין קם ברגע שראה אותי.
"ראיין," אמרתי בקול מלא חביבות מזוייפת. "מה אתה עושה כאן בניו יורק?"
"רציתי לדבר איתך," אמר בקול מלא משמעות נוספת. "יש מקום פרטי שנוכל לדבר בו?"
הנדתי בראשי. "בעקבות מה שקרה בפעם האחרונה שראיתי אותך, זה הכי טוב שתקבל." אמרתי והחוויתי בידי על המסדרון. "על מה אתה רוצה לדבר?"
"על קיילי."
"אוקיי," אמרתי ונעמדתי בפיסוק, משלב את ידיי מאחורי גבי. היה דיי ברור שהוא רוצה להכניס בי אגרוף והיותנו במסדרון ריסן אותו קצת. "דבר."
"הבנתי שהיא פה?" אמר. "כאן, איתך, בניו יורק."
"אכן," עניתי. אם הוא ידע את זה זה אומר שהוא הלך לבית שלה ולא התכוונתי לשלוח אותו חזרה לשם. "היא אצלי בבית."
"אהבתי אותה." אמר אחרי שתיקה ארוכה.
"אני יודע," אמרתי בשלווה.
"אתה עזבת אותה," המשיך. "עזבת אותה והשארת אותה שבורה."
שתקתי. לא היה לי שום כוונה להעמיד אותו על טעותו, אם הוא רוצה לחשוב ככה אז שיחשוב ככה.
"אני אהבתי אותה כמו שלא אהבתי שום דבר אחר בעולם," אמר בקול מלא כאב. "ואתה פשוט באת והחלטת שאתה עדיין אוהב אותה. ואז לקחת אותה מימני."
"לקחתי את הסיכון שהיא באמת מאוהבת בך ותזרוק אותי לעזאזל ברגע שאני אגיד לה מה הרגשות האמיתיים שלי לגבי החתונה הזאת." עניתי, עדיין רגוע והכנסתי את ידיי אל כיסיי המכנס. "אבל מסתבר שהיא לא הייתה מאוהבת בך."
ראיין התעצבן יותר ויותר בכל שנייה שחלפה. "היא יכלה להישאר איתי, ולא לרוץ ישר לתוך הידיים ההרסניות שלך."
"נכון," אמרתי והתקדמתי אליו צעד אחד. "אבל היא בחרה בי. ועכשיו היא בבית שלי, מחכה לי שאחזור מהעבודה."
ראיין שתק.
"אני קם איתה בבוקר ואני הולך לישון איתה בערב," אמרתי. "ואתה יודע למה?"
ראיין תקע בי מבט, עדיין שותק.
"כי קיילי אוהב אותי."
האגרוף של ראיין היה צפוי, אך הוא עשה יותר מזה. הוא דחף אותי והפיל אותי לרצפה, מכה את גופי ואת פניי.
לקח לאבטחה דקה להגיע ולהפריד בניינו.
אחד גרר את ראיין שעדיין ניסה להתנפל עליי והשני עזר לי לקום. "אתה בסדר בוס?" שאל.
"כן, תודה פרנק." אמרתי ברוגע ויישרתי את החליפה.
"מה זה היה?" שאל, מעיף מבט בראיין.
"נשים פרנק, נשים."
פרנק הנהן והלך לעזור לאליוט לקחת את ראיין.
סוזן הביטה בי בדאגה. "אתה בסדר בוס?"
הנהנתי וסידרתי את הז'קט. "אני בסדר, תוכלי להביא לי למשרד קצת חומר מחטא?" הרגשתי את החבורות וידעתי שאני מדמם.
**
"אלוהים אדירים," קראה קיילי. "מה לעזאזל קרה לפרצוף שלך?"
"מה?" הבטתי בה בתמימות. "יש לי משהו על הפרצוף?"
"קאמיל ראתה את זה?"
"ברור," גלגלתי עניים. "והגננת או וואטאבר שלה, וכל בנאדם במשרד וברחוב שעברתי לידו."
"היא ראתה שזה קרה?" ענייה נפערו.
הנדתי בראשי. "זה קרה בעבודה."
"אלוהים," נשפה. "מי עשה לך את זה?"
הנדתי בראשי שוב. "זה סתם נראה גרוע מותק, אל תלחצי."
"מותק," אמרה בבוז וגיכחה. "תפסיק לשנות נושא."
"מה?" קראתי.
"מי עשה לך את זה?" קראה. "סיפרת לאלי?"
"לא אמרתי לה אז לא תוכלי לשמוע את זה מימנה, אני לא מספר לה דברים כאלה שבועיים לפני שהיא צריכה ללדת."
"בנג'מין," אמרה קיילי בקול עצוב.
הבטתי בה ברוך. "מה אהובה?"
"אתה מוכן להגיד לי מי לעזאזל פוצץ לך את הצורה?"
חייכתי ועוויתי את פניי כשהתנועה הכאיבה לי. "אני חייב להגיד לך?"
"אם אתה לא אומר לי אני נשבעת לך שאתה תירקב לבד החודש."
"לא," מלמלתי.
"אז מי עשה לך את זה ולמה?"
זרקתי את ראשי אחורה, דופק אותו בקיר מאחורי וחזרתי להביט בה. "ראיין."
ענייה נפערו לאט. "ראיין? מה לעזאזל ראיין עשה בניו יורק?"
"את מקללת הרבה." אמרתי בשקט.
"מה ראיין עשה בניו יורק?" נהמה.
"לא יודע," אמרתי. "אני חושב שהוא אמר שהוא בא לדבר איתי עלייך ולשאול אם את איתי."
"מה אמרת לו?"
"שכן, שאת בבית." משכתי בכתפי. "אם הוא חשב שאת בניו יורק זה אומר שהוא היה בבית שלך קיילי."
קיילי הביטה בי ארוכות. "אני לא עוברת דירה."
"אוף," נאנחתי.
"מה עוד קרה שם? איך הגעתם למצב שהוא הרביץ לך?"
נשפתי וסיפרתי כל מה שקרה, משסוזן נכנסה, שיצאתי אל ראיין, עד הרגע שישבתי במשרד וסוזן חיטאה את הפנים שלי.
"לא הייתה צריך להתגרות בו," נאנחה קיילי.
"רק אמרתי את האמת," התגוננתי. "לא?"
"ברור שכן," אמרה ונשענה לאחור. "אבל לא היית צריך להתגרות בו."
"תתקרבי, קשה לי לראות אותך." אמרתי וחיכיתי עד שעשתה מה שביקשתי. "הוא היה מרביץ לי גם אם לא הייתי אומר מה שאמרתי קיילי, הוא פשוט חיכה להזדמנות המתאימה."
"מה גורם לך לחשוב ככה?"
"הפרצוף שלו כשראה אותי." עניתי. "אני אישית חושב שזה היה אדיר."
"מה?" קימטה את מצחה.
"העיתוי של האגרוף, הוא היה מדהים." חייכתי בקטנה.
קיילי הנידה בראשה והביטה ללמעלה."אלוהים, עזור לי. תן לי את הכוח."
צחקתי.
"אתה רציני?" חזרה להביט בי. "זה היה מדהים?"
"זה אדיר." חזרתי. "גם אני הייתי מחכה לעיתוי כזה מדהים כדי להכניס לו אגרוף."
"אז למה לא עשית את זה?" הרימה גבה, שואלת בציניות.
"כי אני חכם," הסברתי, זה באמת לא היה כמוני לא להרביץ חזרה ברגע שמישהו אחר מתחיל. "אם הייתי מרביץ לו חזרה לא היה לי יד עליונה על המעצר שלו."
"לא," אמרה וענייה נפערו. "אתה רציני?"
הנהנתי. "זה לא רק בשבילי."
"מה זה אומר?"
"קיילי," נאנחתי ורכנתי קרוב יותר למסך. "כמה זמן הוא חיזר אחרייך והציק לך עד שהסכמת לצאת איתו?"
"שנתיים," אמרה בבלבול. "איך זה קשור?"
"הבחור לא יודע מתי לשחרר," הסברתי. "ברור, גם אני לא יודע מתי לשחרר כשמדובר עלייך. אבל הדבר האחרון שאני צריך זה שהוא יסתובב לנו בין הרגליים בשנים הבאות וידבר על זה שאני עזבתי אותך והשארתי אותך שבורה עד שהוא הגיע ועשה אותך מאושרת."
"ואיך בדיוק תמנע את זה?"
"אני אדרוש שיתנו לו צו הרחקה מימני," אמרתי. "ואם יש לו צו הרחקה מימני הוא גם לא יתקרב אלייך כי אחרי החודש המחורבן הזה אני הולך להיות לצידך בכל תנאי."
קיילי הנידה בראשה בחוסר אמון. "אתה כזה משוגע בנג'מין, ברצינות חשבת על כל זה בזמן שהוא הרביץ לך?"
"חשבתי על כל זה ברגע שראיתי אותו במצלמה מספר 5."
"אז באיזשהו מובן מסויים אתה אומר שהתגרת בו בכוונה." הרימה גבות בשאלה.
הנדתי בראשי בהתנגדות וידעתי שהיא לא תאמין לי. "לא, לא התגרתי בו בכוונה."
קיילי שתקה, היא בהחלט לא האמינה לי.
"רק אמרתי את האמת."
קיילי לא אמרה מילה והשפילה את מבטה.
"אל תהיי בשקט קיי," התחננתי. "התגעגעתי לקול שלך."
"מה אתה רוצה שאני אגיד?" שאלה.
"שאת לא כועסת עליי."
"למה שאני אכעס עלייך?" שאלה והרימה את ענייה אליי.
"לא יודע," משכתי בכתפיי. "מרגיש לי שאת כועסת עליי."
"אני לא כועסת עלייך," הנידה בראשה.
"את מאוכזבת מימני?"
"לא."
"אז מה את כן?" נאנחתי.
"אני אוהבת אותך."
"אוף," חייכתי. "בשביל זה אני אחטוף מכות כל יום."
"לא," צחקה. "אני אגיד לך את זה גם אם לא תחטוף מכות."
"אני אוהב אותך."
קיילי חייכה והביטה בי ברוך. "תחזור הביתה בנג'מין."
"הלוואי יכולתי," נאנחתי.
°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°
אז זה הפרק 😊
אנחנו קרובים לסוף הרבה יותר ממה שנדמה לכם 🤓
*23 הצבעות ו13 תגובות לפרק 43*
תצביעו 🌟 ותגיבו 💬
סליחה אם אי פעם פגעתי במישהי בדרך כלשהי וגמר חתימה טובה 🖊📖
שנה טובה ומתוקה 🍯 והמשך חג מוושלם ❤