The Girl Next Door

פרק 44:

כבר שבועיים שקיילי לא דיברה איתי. היא הייתה מדברת עם קאמיל בסקייפ וברגע שהן היו מסיימות היא הייתה נפרדת מימנה בחיוך ומנתקת את השיחה. היא לא ענתה לאלפי השיחות שלי ולמיליוני ההודעות שבהם חזרתי ואמרתי שאני מצטער, שאני אוהב אותה ושלא קרה כלום ביני לבין סוזן. יום אחרי השיחה שלנו היא שלחה לי הודעה שאמרה 'אני צריכה זמן, בבקשה' ויותר לא ענתה על שום הודעה שלי.

לא הפסקתי לשחזר את אותו היום בראשי ואת השיחה שלנו. חרטתי בראשי כל הבעת פנים שלה, כל דמעה שירדה מעינה, כל פעם שחשבתי על זה חשבתי שאני עומד להתמוטט אך הייתי חייב להחזיק את עצמי בשביל קאמיל ובשביל האישור להעברה.

זה היה יום עשרים מאז השיחה שלי עם קיילי כשקיבלתי את הדחייה במייל.

הבטתי בתאריך של המייל, כדי להיות בטוח.

היום, החודש, השנה, לפני שתי דקות. מה לעזאזל?

אדון בנג'מין אובריין,
בקשתך להעברה הוגשה אלינו לפני כחודש.
סיבותייך נגעו בליבנו ואנו מבינים את עמדתך,
אך אחרי מחשבות ודיונים רבים החלטנו לדחות את בקשתך,
בעקבות אי אמינות.
אנו מקווים כי תקבל את החלטתנו בשלווה.
המשך יום טוב,
מועצת המנהלים.

"עלק טוב," נחרתי בבוז.

הדפסתי את המייל וניגשתי למשרד של איימי.

הנחתי את ידי על מסך המחשב, גורם לדף לכסות את המסך.

"מה זה?" איימי הרימה את מבטה אליי.

"תקראי."

איימי קראה והרימה שוב את מבטה אליי. "נו, מה רע? כלומר, חוץ מהמובן מאליו."

"בעקבות אי אמינות?" הרמתי גבות. "אלוהים אדירים איימי, אני יודע שהם תשאלו אותך לגבי הבקשה שלי. מה לעזאזל אמרת להם?"

"שום דבר שהוא לא האמת."

"אמרת להם על קאמיל?" שאלתי בחוסר אמון.

"לא," הנידה בראשה. "אם הייתי אומרת לא היית מקבל את זה, היית מקבל משטרה בכניסה לבית ולא היה לך בת יותר."

"אז מה כן אמרת להם?" קראתי.

"על חברה שלך."

"על קיילי?" שאלתי בבלבול.

"כן," אמרה והזיזה את ידי ממסך המחשב. "אמרתי להם שהבת שלך זה לא הסיבה היחידה שאתה רוצה לעבור, שאתה רוצה לעבור כי חברה שלך נמצאת שם."

נרתעתי. "לא, את לא."

"אני כן." הנהנה, מביטה במחשב.

"הו, וואו." אמרתי והסתובבתי, פונה לצאת מהמשרד שלה.

"מה אתה מתכוון לעשות עכשיו?" שאלה. "להגיש עוד בקשה ולהגיד להם את האמת?"

לא הסתובבתי ולא עצרתי לשנייה כשעניתי. "אני מתפטר."