The Girl Next Door

פרק 47:

קאמיל צחקה מהסרט.
קיילי נכנסה לסלון ורכנה אליי. "הי בנג'מין, בא רגע."
קמתי מהספה.
יצאתי מהסלון ועליתי אחרי קיילי.
קיילי עצרה באמצע המסדרון והסתובבה להביט בי.
"מה קורה קיילי?" הבטתי בה.
"אני רוצה לכסות לך את העניים, אפשר?"
הבטתי בה בבלבול והנהנתי. "מה את עושה?"
קיילי קשרה על עניי צעיף. "זה הפתעה, אל תוריד."
"זה מציק." מלמלתי.
"אני יודעת," נישקה את שפתיי. "אבל זה חייב להישאר, אתה מסוגל להתאפק קצת?"
"כן, אני מניח."
קיילי אחזה בידיי והובילה אותי לאחד החדרים. "חכה," מלמלה. "רגע, תעמוד פה."
נעמדתי.
"תסתכל למטה." אמרה.
"קיילי אהובה," אמרתי. "אני לא יכול להסתכל על משהו שאני לא רואה."
"אוקיי," מלמלה. "אני פשוט.. תוריד את הראש קצת, אני רוצה שזה הדבר הראשון שתראה."
"אנחנו בשירותים קיילי?" שאלתי. בתגובה היא נישקה את ידיי ושיחררה אותם, מורידה את הצעיף מעניי.
מצמצתי ובהיתי בדבר הראשון שהצלחתי לראות.
על השיש, שכבו שלוש בדיקות הריון שונות , כולן חיוביות.
"לא," אמרתי והרמתי אחת מהן.
"כן." צחקקה באושר.
"לא נכון." הבטתי בקיילי. "את צוחקת עליי."
"לא," הנידה בראשה בחיוך. "לא צוחקת."
עטפתי אותה בזרועותיי ונישקתי אותה. "וואו, וואו, וואו. אין לי מילים."
קיילי צחקה.
"וואו," חזרתי ונישקתי אותה. "פשוט.. וואו."
קיילי נישקה אותי, משתיקה את פרץ ההתרגשות שלי.
המהמתי. "לעזאזל, זה היום הכי מאושר בחיי."
קיילי צחקה. "אני אוהבת אותך בנג'מין."
"אני אוהב אותך." חייכתי.
**
ג'נה אובריין: בנג'מין
ג'נה אובריין: באמת התכוונת למה שאמרת באותו יום?
בנג'מין אובריין: את נזכרת לשאול עכשיו?
ג'נה אובריין: טוב, ניק מתבייש. הוא ביקש מימני לא לשאול אבל אני חושבת שאפשר לקרוא לזה מקרה חירום
בנג'מין אובריין: קצת הסבר? מה קרה אתם צריכים את הבית שלי באחד בלילה?
ג'נה אובריין: ניק רב עם ההורים שלו כי הם ניסו להכריח אותו להיפרד מימני אז הוא יצא מהבית ואני לא רוצה לשאול את אמא ואבא כי ההורים שלו אמרו שאם הם יתנו לו להתארח אצלם זה יהיה הסוף של החברות שלהם ואמא ממש אוהבת את נטלי
בנג'מין אובריין: את באה לישון איתו?
ג'נה אובריין: כן. הוא לא ירצה ללכת לבד, גם ככה הוא אומר לי להגיד לך שלא משנה כי הוא מתבייש
בנג'מין אובריין: ממה בדיוק הוא מתבייש? תבואו אבל קיילי יושנת אז אל תצלצלו, תסמסי לי כשאתם מחוץ לדלת

קמתי מהמיטה לאט כדי לא להעיר את קיילי, היא הייתה גמורה ואם היא לא תישן מספיק עכשיו היא תהייה עייפה במשמרת.
בדקתי שהחדר האורחים מסודר ואירגנתי להם על השיש מגבות ומברשות שיניים.

ג'נה אובריין: אנחנו פה
בנג'מין אובריין: רק רגע אני יורד

כיביתי את האור בשירותים וירדתי ללמטה.
פתחתי את הדלת בשקט.
ניק וג'נה עמדו מטר מהדלת, באמצע נשיקה.
כיחכחתי בגרוני ודפקתי על הדלת.
הם התנתקו ופנו להביט בי.
זזתי עצידה וסימנתי להם להכנס.
הם נכנסו וג'נה הביטה בי. "הערנו אותך?"
הנדתי בראשי וסגרתי אחריהם את הדלת, עולה איתם ללמעלה.
הראתי להם את חדר האורחים. "יש מגבות ומברשות שיניים בשירותים, רק אל תעשו יותר מידי רעש."
ג'נה וניק הנהנו.
"לילה טוב," אמרתי ויצאתי, סוגר אחריי את הדלת.
חזרתי לחדר והכנסתי את הפלאפון של קיילי למטען, נכנס למיטה.
בבוקר התעוררתי כשקיילי קמה מהמיטה.
מצמצתי והבטתי בה.
"סליחה," חייכה אליי. "לא התכוונתי להעיר אותך."
"בסדר," מלמלתי והתיישבתי. "ג'נה וניק פה."
"באמת?" הביט בי. "מתי הם הגיעו?"
"בערך באחד."
"הכל בסדר?" שאלה ופתחה את הארון.
"סוג של," אמרתי. "ההורים שלו ניסו להכריח אותו להיפרד מימנה אז הוא פשוט יצא מהבית."
"אוף," עיקמה את אפה והוציאה ג'ינס שחור וחולצת טריקו שחורה. "זה אכזרי."
הנהנתי וקמתי מהמיטה, יוצא לצחצח שיניים.
קיילי נישקה אותי כשחזרתי לחדר. "אני צריכה לצאת."
"עכשיו?" רטנתי. "עוד מוקדם."
"עוד מעט שמונה אהוב ואני פותחת היום." אמרה והוציאה את הפלאפון מהמטען. "תודה על הסוללה שלי," נישקה אותי שוב. "קאמיל ערה, תכין להם ארוחת בוקר." הוסיפה ויצאה.
נאנחתי והתלבשתי, יורד למטבח. "בוקר טוב קאמיל," חייכתי אליה.
"בוקר טוב," חייכה.
"רוצה נכין פנקייקים?" הבטתי בה.
"כן," קראה. "אפשר לעזור לך?"
"בטח," חייכתי. "תוציאי חלב ו4 ביצים מהמקרר."
קאמיל ירדה מהכיסא וגררה אותו למקרר.
"תפוחים או בננות?" הבטתי בה.
"אנחנו יכולים לעשות גם וגם?" שאלה וירדה מהכיסא עם החלב.
"כן." אמרתי ולקחתי כמה בננות ותפוחים מסל הפירות.
קאמיל לקחה ביצה אחת וירדה מהכיסא, הולכת להניח אותה על השיש בזהירות וחזרה על אותה הפעולה ארבע פעמים.
הכנתי את הפנקייקים וכשסיימנו קאמיל התיישבה וג'נה נכנסה למטבח.
"איפה חבר שלך?" שאלתי ולקחתי כוס, מוזג קפה.
"מתקלח." אמרה ולקחה כוס אחרת, מוזגת לעצמה קפה.
חייכתי אליה. "אין לך בית ספר ג'נה?"
"יש לי." אמרה ג'נה. "נכנסת חזק לדמות האבא, בנג'מין?"
"אל תהיי עוקצנית," משכתי בכתפיי. "רק שאלתי, זה לא כאילו אני בועט אותך החוצה בגלל שאת לא הולכת לבית ספר."
ג'נה גיכחה וחיבקה אותי. "תודה."
חיבקתי אותה חזרה. "על זה שאני לא בועט אותך החוצה?"
ג'נה הביטה בי. "על זה שאתה נותן לנו להישאר."
"אין בעד מה מתוקה," חייכתי. "עכשיו שבי לאכול."
ניק ירד אחרי כמה דקות בג'ינס וגופייה והתיישב ליד ג'נה.
ג'נה חייכה כשהוא נישק את לחייה ונישקה את שפתיו.
הוצאתי את הפלאפון ובדקתי הודעות.