The Girl Next Door

פרק בונוס:

"-אתה מפגר!" צחק בנג'מין ודחף את המצלמה. "למה בכלל אתה מצלם אותי?"
"זכרונות." נשמע קולו של כריס. "אתה תודה לי יום אחד על זה!"
"אתה כזה אידיוט!" צחק בנג'מין בחוזקה ואחז בביטנו.
החזרתי את הסרטון שתי שניות אחורה.
"אתה כזה אידיוט!" צחק בנג'מין בחוזקה ואחז בביטנו.
עוד שתי שניות אחורה.
"אתה כזה אידיוט!" צחק בנג'מין בחוזקה.
הייתי מכורה לצחוק הזה. הקשבתי לצחוק של בנג'מין עוד כמה פעמים לפני שלחצתי על כפתור החזרה ויצאתי מהסרטון. לחצתי על הפס הלבן כדי שהמקלדת תופיע.

קיילי אוקונור: תודה על הסרטונים
כריס הארווי: שום מילה לבנג'מין
קיילי אוקונור: הבטחתי לא? שוב, תודה.

סגרתי את מסך הפלאפון כשהתקשרו מהסקייפ במחשב וקמתי מהמיטה לענות. 'לורן דוראנד'. נאנחתי והקלקתי בעכבר, עונה לשיחה. "כן לורן?" התיישבתי.
"תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב," תקפה ברגע שעניתי. "לא משנה מה, גם אם זה יהיה סוף העולם, את לא אומרת לבנג'מין מה השם שלך."
"מה?" שאלתי בבלבול.
"לא שם פרטי, לא שם משפחה. כלום!" קראה. "אסור לו לדעת!"
העברתי קווצת שיער למאחורי אוזני. "לורן, זה רק שם."
"לא!" לורן הנידה בראשה בתוקפנות. "את לא אומרת לו מה השם שלך."
"איך אני יכולה לגרום לבן אדם לסמוך עליי אם הוא אפילו לא יודע מה השם שלי?"
"תסתדרי קיילי," רטנה לורן.
"מה הוא כבר יכול לעשות עם השם שלי? זה רק שם!"
"זה לא רק שם!" נזפה. "הוא יכול לחקור, לגלות מי את. לגלות שאת קשורה אליי איכשהו."
"אף אחד לא יודע שאנחנו קשורות חוץ מהשפחה שלי והמשפחה שלך." קראתי.
"בנג'מין הוא חלק מהמשפחה שלי." אמרה.
"חוץ מבנג'מין," אמרתי. "זה רק-"
"קיילי." קטעה אותי בנהמה.
"בסדר," נאנחתי, והעברתי את שערי לכתף השמאלית.
"דברי איתי," אמרה והתכוננה לקום. "רק דרך האימייל שלנו, לא בדרכים אחרות." הוסיפה וניתקה את השיחה.
נאנחתי ונשענתי אחורה. אני באמת הולכת לעשות את זה?
קמתי וניגשתי אל החלון, צופה בגינה של השכנים דרך הוילון. אני באמת הולכת להכנס לחיים של בחור שאני לא מכירה רק בגלל שלורן ביקשה?
היא הצילה לך את החיים. אמר קול קטן בראשי. את חייבת לה, תגידי תודה שהיא לא ביקשה משהו יותר גדול.
אבל זה ענק. חשבתי. זה חיים של אחר, חיים לא שלי. מה גורם לי לחשוב שאני פשוט יכולה להתפרץ אליהם ולהרוס אותם? אני לא יודעת מה עבר עליו אחרי שאמא שלו עזבה אותו.
את חייבת לה. אמר הקול בתקיפות.
נשענתי על החלון, מזיזה את הוילון מעט כדי לראות יותר טוב את בנג'מין.
בנג'מין ישב על מדרגות הכניסה, סיגרייה בידו, ענייו מופנות אל הבחורה לידו.
השתחלתי לכפכפים וירדתי לגינה. רציתי לראות אותו יותר מקרוב.
כבר ראיתי אותו בכמה תמונות שסבא וסבתא, שעברו לכאן לפניי, צילמו וראיתי כמה סרטונים שכריס שלח שבהם הוא עם בחורה אחת. הוא היה עדין איתה ופשוט מתוק. אהבתי לראות איך הוא מתנהג אליה ואל המשפחה שלו.
הזזתי כמה צמחים והבטתי בהם דרך הפירצה.
הוא יפהפייה. הוא לא דמה ללורן, שהייתה אישה יפה בעצמה, מה שאומר שהוא בטח דומה לאבא שלו. בחיים לא חשבתי שקיים כזה יופי. הוא מהמם.
"את מטומטמת." אמר בנג'מין לבחורה לצידו ונשף עשן מפיו ומאפו.
"למה?" סידרה את שערה מאחורי אוזנה.
"כי הוא בן שלושים אהובה," נאנח בנג'מין. "הוא גדול מימך במיליון שנה."
"הוא בן 23," דחפה אותו. "זה רק שש שנים הבדל."
"את יודעת מה?" שאל וזרק את הסיגרייה לרגליו, דורך עליה. "לא אכפת לי."
"אתה שקרן כזה גרוע."
"לא עד כדי כך."
הבחורה צחקה.
"אני אוהב אותך מתוקה." חייך ומשך אותה אליו.
היא הביטה בו. "אתה מסריח."
"אני יודע," אמר ואחז בפניה.
"מה את עושה?" נשמע קול מאחורי.
קפצתי והסתובבתי. "סבתא!"
"את מרגלת אחרי הילד?" נזפה. היא הסכימה עם לורן, למה שהיא תכעס עליי עכשיו בגלל זה?
"אני לא.."
"לכי לישון," כעסה. "מאוחר ויש לך מחר בית ספר. חסר לך את מאחרת."
השפלתי את מבטי. "כן סבתא."
"קדימה."
העפתי מבט לאחור, למרות שכבר לא יכולתי לראות אותם בגלל הצמחים, ונכנסתי לבית, עולה לחדר.
החלפתי בגדים לפיג'מה ועליתי למיטה, מתכסה בשמיכה.
אז יש לו חברה. אלא אם כן הבחורה הזאת הייתה משהו אחר, למרות שהייתי דיי בטוחה שהוא עמד לנשק אותה לפני שסבתא הקפיצה אותי. אם יש לו חברה ואם היא קנאית, זה הולך להיות קשה להתקרב אליו, הרבה יותר ממה שחשבתי.