The Girl Next Door

פרק 25:

יצאתי מהחדר וירדתי למטבח להכין קפה.
התיישבתי בשולחן ושתיתי מהכוס, בודק אם יש התראות בפלאפון.
אלי ירדה כמה דקות אחרי.
"היי," חייכתי אליה. "למה התעוררת?"
"ריח טוב," אמרה והתיישבה לידי.
"למזוג לך?"
אלי הנידה בראשה ולקחה את הכוס שלי.
הבטתי בה כמה שניות. "ג'יימס ביקש שתתקשרי אליו."
"מה קרה אתמול?" הביטה בי. "שתיתי דיי הרבה."
"כן," הנהנתי.
"הו," הביטה בי בדאגה. "מה עשיתי? זה עד כדי כך גרוע?"
"התנשקנו כחלק מאמת או חובה. ג'יימס רצה לבוא אבל אמרתי לו שלא כדאי כי המשפחה שלי בבית אז הבטחתי לו שתתקשרי אליו בבוקר."
"לעזאזל עם הכל," מלמלה וקמה. "אני אעלה, אפשר לקחת את הכוס הזאת?"
"ברור," חייכתי אליה.
אלי לקחה את הכוס ועלתה.
מזגתי קפה לכוס אחרת ועליתי אחריה.
אלי ישבה על המיטה, מחזיקה את הקפה בשתי ידיה והפלאפון על בירכה, ברמקול.
התיישבתי על הכיסא והבטתי בה.
"הוא לא עונה." אמרה אלי וסגרה את הפלאפון, זורקת אותו עצידה.
"אולי הוא עסוק." הצעתי.
אלי משכה בכתפיה. "אולי."
קמתי וניגשתי אליה, מתיישב על קצה המיטה. "את בסדר אלי?"
אלי הנהנה. "כן, אני פשוט עייפה."
"תחזרי לישון."
אלי משכה בכתפיה וקמה מהמיטה. "אני רוצה לדבר עם ג'יימס." אמרה ויצאה מהחדר.
נאנחתי ונשענתי לאחור.
הפלאפון שלי צלצל.
החלקתי את אצבעי על המסך והצמדתי את הפלאפון לאוזני. "הלו?"
"היי בנג'מין," אמרה קלייר. "מה נשמע?"
"מעולה, מה איתך?"
"אני בסדר, תודה." ענתה, חיוך נשמע בקולה. "אתה עושה משהו מיוחד היום?"
"למה?" שאלתי. "את מזמינה אותי לדייט?"
"לא," צחקה. "אבל חשבתי שיהיה נחמד לצאת ביחד, אין לי כל כך הרבה חברים כאן ואני ממש רוצה לעשות סיבוב."
"יש לך את אלי."
קלייר שתקה.
"אתן עדיין לא מדברות?"
"ביקשתי סליחה, אבל כנראה זה היה טעות להגיד שאולי אתה קצת צודק."
"זה היה מזמן," נאנחתי. "אני אבוא. מתי את רוצה שנצא?"
"מתי שנוח לך, אני פנויה כל היום."
"אלי עדיין אצלי, אז אני אתקשר אלייך כשהיא תלך."
"אם היא תלך," אמרה. "להתראות בנג'מין."
ניתקתי והנחתי את הפלאפון בצד.
אלי נכנסה. "מי זה היה?"
"מה?" הבטתי בה.
"בפלאפון, מי זה היה?" שאלה אלי ופתחה את הארון, לוקחת את הבגדים שלה.
"אמ.. קלייר." עניתי. "מה את עושה?"
"לוקחת את הדברים שלי. אני שונאת שאני לא זוכרת באיזה בית השארתי מה."
"ומה אם כשתבואי לכאן?" שאלתי בדאגה.
אלי העיפה בי מבט. "אני פשוט יביא את מה שאני צריכה."
"לפעמים זה ספונטני. יואו," קמתי ותפסתי את ידה. "אלי, מה קורה כאן?"
אלי הביטה בעניי. "לא קורה שום דבר בנג'מין, אני רק רוצה ללכת."
"למה?"
"כי ג'יימס לא עונה לי! אני רוצה ללכת אליו."
"עם כל הבגדים שלך?"
אלי משכה את ידה מידי ודחפה אותי. "תעזוב אותי כבר!" קראה.
הבטתי בה מופתע.
אלי יצאה מהחדר וטרקה אחריה את הדלת.
הנדתי בראשי ולקחתי את הפלאפון, מתקשר לקלייר.
"היי בנג'מין," ענתה.
"רוצה לבוא אליי הביתה? הוא ריק והוא הרבה יותר נעים מבחוץ."
"אני אשמח," אמרה. "תזכיר לי מה הכתובת שלך."
דקלמתי לה את הכתובת ונתתי לה לנתק, מכניס את הפלאפון לכיס.
ירדתי למטה ויצאתי לחצר הקדמית לעשן.
התיישבתי על המדרגות והדלקתי סיגרייה.
הפלאפון שלי צפצף.
פתחתי אותו, מביט במסך.