^הייתי חייבת. לולXD
ואנשים, כמו שאמרתי, יש לי סיפור גייז חדש שקוראים לו "אידיוט עם גיטרה", אשמח אם תבדקו אותו~~
~~~
איתי לא פתח את הלוקר שלו עד השבוע השני ללימודים... והתחרט על זה ברגע שפתח.
לא, הוא לא מיהר לשום מקום ולא איחר ולא בזבז את זמנו; זאת הייתה תחילתה של ההפסקה הארוכה שלהם. היה לו מלאי של זמן... אז כשראה את הדבר המרובע והגדול שכוסה בנייר עטיפה - שמעליו הייתה שכבה דקה של אבק - הלב שלו פתאום עשה סלטה באוויר.
הוא קלט את ה"יום הולדת שמח" שהיה כתוב על הפינה הימנית של העטיפה והרגיש איך הלב שלו נמחץ בחזה. זה היה כתב יד מוכר... מידי.
היו שני אנשים בתיכון הזה שידעו את הססמה ללוקר שלו. אחת מהם הביאה לו מתנת יום הולדת... השני לא דיבר איתו כמה חודשים טובים.
הוא הרגיש ממש כאילו הידיים שלו היו פחות יציבות מהרגיל כשהניח את הפלאפון שלו בתוך הלוקר ומשך את הקופסה החוצה. איתי היה פתאום לא מודע באופן מדהים למה שהתרחש סביבו בזמן שקילף בעדינות את הסלוטייפ שהדביק את העטיפה. הוא אפילו לא ידע למה הוא מבזבז כל כך הרבה אנרגיות בניסיון לשמור על העטיפה, הוא פשוט עשה את זה.
כשחילץ את הקופסה מהעטיפה והניח את נייר העטיפה בתוך הלוקר, איתי סוף סוף חטף מבט באזניות הסטודיו החדשות-ישנות שקיבל.
משום מה הוא נשם בחדות. כן, הוא תכנן להכניס את הדברים שלו ללוקר, אבל הרמה המנטלית שלו הידרדרה מתפקוד מלא למאוד - מאוד - חלקי.
---
הוא מצא את עצמו במחששה, ליד ליהי, שעישנה כהרגלה. זה הרגיש כאילו הוא בא אל ליהי כבר זמן מה כל פעם שהוא הרגיש מעורער, פשוט כי היא הייתה אדם יציב להפליא; היא ידעה איך להרגיע אותו ולהתמודד איתו. פשוט.
איתי בהה באוזניות הלבנות ששלף מהקופסה וניסה להשתלט על הצורך האדיר שלו להתחיל לבכות.
"למה אתה מסתכל על אוזניות כאילו זה הדבר הכי עצוב בעולם?" ליהי שאלה בטון חצי רציני חצי מבודח.
"האזניות האלה..." הוא מלמל ובלע את הרוק שלו בקולניות. "הן לא מסתובבות ואני לא יכול להקשיב להן עם עוד מישהו."
"נו?" ליהי שאלה בבלבול.
"אז... זה פשוט גורם לי להרגיש נורא רגשני בגלל שאלה אזניות לאיש אחד." הוא מלמל בהיסוס כזה וניסה לראות אם אולי האזניות מסתובבות כדי שעוד אדם חוץ ממנו יוכל להקשיב להן. "אלה אזניות מלאות בדידות, את מבינה."
"איתי." היא אמרה בתהומיות.
"כן?"
"אל תשבור את האזניות."
YOU ARE READING
קשת שחורה לבנה (BoyXBoy)
Dla nastolatków•הושלם• לצערו של איתי, בשבילו אהבה היא מילה נרדפת לכאב. זה מה שקורה אחרי שנדלקת על סטרייט בגיל חמש, וגילית שאתה מאוהב בו בגיל שתיים עשרה. כן, זה היה אכזרי. מה הוא לא עשה בשביל אוראל? בשביל שהוא יבחין בו? איתי שתה, עישן, הנמיך את השפה שלו לסלנג מרוצץ...
