קשת שחורה לבנה (BoyXBoy)

31# - לעזאזל

חברים, שבוע מעכשיו אני מפרסמת את החלקים האחרונים בסיפור וכי אני מפרסמת כל יום מעתה והלאה, הנה כמה דברים לליינאפ שלנו:

פרק אחרון: יום רביעי הקרוב.

אפילוג+פרק בונוס: יום חמישי הבא.

בפרק בונוס יהיה מלא תוכן אקראי, עובדות אקראיות על איגי (האהא אני משתמשת בזה), על הסיפור ועל העלילה, אבל אני צריכה לדעת את זה מראש: האם יש לכם שאלות שהייתם רוצים תשובות בשבילן? על הבנים, על כתיבה באופן כללי, על העלילה, משהו בסגנון? כי אם כן אני אענה על זה בפרק הבונוס.

יאללה לפרק~

~~~

העיניים של איתי לא היו לחות באופן יוצא דופן, כמובן. לחץ בחזה? מה פתאום. שום לחץ, שום דבר. הכל היה... בסדר.

לגמרי בסדר.

היד הלא רועדת שלו החזיקה את הטלפון שלו ביציבות לא מפתיעה בזמן שלא חרק שיניים בניסיון למצוא את המספר של ליהי. המבט הלא מעורער שלו שלו רפרף על המספרים עד שמצא את שלה והתקשר אליה בבת אחת, מצמיד את הפלאפון לאוזנו במהירות.

היא ענתה במהירות, עם; "כן?"

איתי עמד לפתוח את הפה שלו ולדבר, באמת. אבל לא היה לו מושג איך להתחיל בכלל להסביר את התחושות של הלב שלו שכמעט ופרפר בחזה. הגרון שלו התחיל כמעט ולהיסגר, כאילו הוא לא יכול להוציא מילה.

"איתי?"

"אה - " הוא ניסה להוציא והקול שלו נשמע חנוק. הוא ניסה להוציא עוד קול מפיו, "היי."

"היי." ליהי אמרה ואיתי יכל לשמוע את החשד מבעד לקול שלה. באמת, הוא היה צוחק אם לא פחד שיתחיל להתייפח בהיסטריה כל רגע. "אתה בסדר?"

"כ...ן. ב-בטח."

הדממה של ליהי מבעד לקו הבהירה בדיוק כמה היא לא האמינה לאיתי.

הוא נשם בחדות מבעד לאף שלו לפני שהצליח לדבר ברוגע; "אני בסדר גמור, ליהי."

יופי, הצלחת להוציא משפט מהפה שלך מבלי להתחיל לבכות.

"מה קרה, איתי?" היא נשמעה קצת מודאגת. "אתה נשמע לגמרי לא בסדר."

"לא... לא משהו יותר מידי גדול." לא, זה רק היה חבר הילדות מאריך השנים שלו שסולד ממנו כל כך שהוא לא מסוגל לראות את הפנים שלו. כן, זה היה בסדר גמור, כמובן. "זה פשוט..."

"...פשוט?"

"אני ו...וגיא..." השם של גיא נשמע פתאום מריר על השפתיים שלו, "אנחנו כבר לא... הוא... לא רוצה לראות אותי יותר, בחיים. כאילו. אני לא... בטוח. מה קרה בדיוק."

"מה?"

איכשהו המשפט הבא שאמר יצא ביציבות מפיו; "הוא שונא אותי, ליהי." להוציא את המשפט הזה מהפה שלו כנראה פתח איזה ברז של סוריאליסטיות בתוכו, כי בבת אחת הדמות שלו התחילו לנזול מעיניו והלב שלו הפך פתאום הרבה יותר כבד בחזה.