חוקים!

פרק 5

הביאו לנו בן-אדם צעיר, דם טרי ולא ישן.
"תרוקנו את דמו" אמר אבי.
הבטי נתקע על הילד שעוד לא עבר כלום.

הוא רק ילד, למה לא מביאים לנו איש מבוגר, הוא לא עבר משהו בחיים.
"אם את לא רוצה לעשות את זה אז..." אמר ליאו

נזכרתי שאני וליאו מקושרים ונאנחתי.
"אוקיי" מלמלתי אף פעם לא לקחתי חיים של אדם, די מצחיק כי אני ערפדית שותה דם.
תפסתי בבחור המלא בפחד, חשפתי ניבים ונעצתי אותם בצווארו, פחד תקף אותו אך לא זז.
דם נשפך אל פי וטעם מוכר וטעים הורגש.
הצמדתי אותו אליי שותה יותר.
הייתי רעבה אבל כבר אכלתי מקודם קצת .
כמעט רוקנתי אותו אבל הייתי שבעה, לא זה השאר היה פינוק אבל לא אהבתי לאכול מעל הנורמה.
גופו נפל ואני מחזיקה אותו ומצמידה אותו אליי.
הרגתי עומס יתר של דם בגופי אך לפתע הרגשתי את גופי נפתח מחדש, כאילו בונה את עצמו, נושם!
אחרי כמה דקות של הרגשה חדשה דם כבר לא נשפך אל פי והוצאתי את שיניי מצווארו, נשפתי עמוקות.שההרגשה הנעימה נעלמה במכה אחת.
רציתי להרגיש אותה שוב כל כך אך ברגע שעזבתי את הבחור הבנתי שגזלתי לו את חייו.

   OMG,
לא גזלתי את חייו!

רציתי לבכות אך לא הראתי זאת.
ליאו הביט בי מודאג יכול להיות שהקשיב.
אשמה עקיפה אותי יותר מכל דבר אחר שהבטיח שוב בנער.
"את בסדר, תורך!" אמר אבי והביאו נערה.
ליאו לא חיכה חשף ניבים ושתה את דמה.
לאחר עשר דקות גופה נחלש והוא החזיק בה.
חשבתי על ההרגשה הנעימה ששתיתי מדמו אם גם ליאו מרגיש את זה.
ראיתי את ליאו מעדק אותה אליו, כאילו משתוקק לעוד.
לאחר כמה דקות שיחרר אותה שהיא נופלת ארצה וליאו מלקק את שיניו.

אחד המנהלים מילמל משהו ותוך שניה הרגשתי כאב חד בחזי.
"אחח...." אמרתי מתקפלת ראיתי שלליאו גם כואב ואז הכאב הפסיק.
ההרגשה היתה מוכרת אך משהו היה חסר.
ליאו.

ליאו הלך עם הוריו הביתה, המנהלים הלכו ואני נכנסתי לחדר לא מעזה אפילו לפגוש את מבטם של הורי.

קמתי לבוקר רע וטוב, לא ידעתי מה להרגיש יותר, אשמה שהרגתי אותו או גועל שנהנתי מזה.
קמתי ללא רצון והתלבשתי, מכנס שורט לבן עם חולצה קשורה שחורה עם לבבות לבנים.

הסתרקתי , שמה איפור כמובן שמשקיעה ויוצאת בריצת ערפד מהבית, לא אמרתי שלום או יום טוב, בגללם הרגתי משהו!

הגעתי לאולם הולכת לכיתה, כן יש לנו לימודים, הרוב על הסטוריה, לפעמיים ידע על עולם בני האנוש וזהו.
הפעם לקחתי את הכיסא האחרון בכיתה בצד וביקשתי הילד שיעבור למקומו רק לשיעור.
לאחר שהסכים ישבתי במקום והקרנתי את ראשי לשולחן שמה את ידייעל השולחן ואת ראשי ביניהם.
"בוקר טוב תלמידים!" נשמע קולו של המורה.
"בוקר טוב" ענו חלקם התלמידים.
המורה התחיל להסביר אך אני שקועה בתוך עצמי רוצה לבכות.
אני אשכרה נהנתי להרוג אותו!
"גברת לאקס, תרימי את הראש שלך את לא רוצה שאני יגיד להוריי" אמר בכעס, כעס רב נוצר בי שהוא הזכיר את הוריי, הקמתי את ראשי חושפת ניבים.
"תגיד להם!" אמרתי בכעס שהוא לא ראה אף פעם מאז שאני ילדה.
קמתי, הפעלתי את כוחותיי ויצאתי מהכיתה בריצה לפינה באולם.
'חדר הציוד'
בכי פרץ ממני לפתע.
לא בכיתי כלל ממה שאני זוכרת...
קול מרגיע נשמע בפתח הדלת.
"את בסדר?"
"מה אתה חושב שאני בוכה בכיף שלי?" סיננתי.
"לא" אמר וניגש וישב לצדי ברצפה.
"זה מאתמול?" שאל
"הרגתי בן-אדם" אמרתי והוא הנהן
"גם אני" אמר
"זאת לא פם ראשונה שלי" אמר לפתע הרמתי את מבטי אליו והבטי בו בהלם.
"ערפד שמש הורג בן-אדם אחד כדי לזכות בכוח כפול, אני הרגתי בן-אדם שהייתי בן 11" אמר בשקט
"כמה הרגת?" שאלתי בשקט והוא הביט בי.
"שניים, אחד הטקסט ואחד אתמול" אמר והנהנתי.
דמעות ירדו ממני בלי ששמתי לב.
"למה את בוכה?" שאל
"הרגתי אותו" פלטתי והוא הביט בי רגוע, לא מאשים, לא צועק, לא מעיר רק מעודד.
"הכל יהיה בסדר" אמר מוזיז את שערי מאחורי האוזן.
"לעזאזל איתך!" דחפתי אותו והוא קם מהר.
קמתי במהרה והמשכתי לדחוף אותו שהוא כל פעם מתקדם.
"תצעק אליי, תאשים אותי, תשנא אותי!" צעקתי בכוח נותנת לו מכה אחר מכה.
"למה?"שאל תופס את ידי
"למה ג'ניפר למה את רוצה שאני יעשה את זה?!" שאל מביט בי ואני התפרקתי נופלת שהוא תופס אותי מניח ומחבק אותי.
"כי אני חולנית" אמרתי
"למה את אומרת לדבר כזה?" שאל לא מבין מלטף אותי.
"תפסיק!" אמרתי בכעס זזה ממנו.
"אני חולנית, תצעק אליי!" צרחתי אליו
"למה?" שאל ברוגע
"למה?!" צעק תופס את ידי שבאו לתת לו מכות.
"כי נהנתי מזה!" אמרתי בוכה.
נפלתי שוב שהוא תופס אותי לראשי בחזו.
"נהנתי לגזול את חייו, ליאו אני חולנית!" אמר
ליאו שתק ובכיתי יותר.
"את לא חולנית ג'ניפר כי גם אני נהנתי מזה" אמר ושתקתי מביטה בו.
"כולם נהנים מזה" אמר ומשכתי באפי
"מה זאת אומרת?" שאלתי
"הרגשת הרגשה נעימה, כיפית ששתיתי את דמו לקראת הסוף נכון?" שאל והנהנתי
"כל אחד שהורג בן-אדם חווה את זה, את לא חולנית ג'ניפר, את בסדר גמור, פשוט זה קשה להעקל שלקחת למשהו את החיים, לוקח זמן להתרגל" אמר ומשכתי באפי שנית מחבקת אותו חזק ומודה לו.
"תודה" אמרתי שוב והוא הנהן.
ליאו חיכה איתי עד שהרגע.