חוקים!

פרק 6

סימנתי לה אחרים להיות בשקט, התקדמתי אליהם.
לוקחת כוס בירה.
מביטה בליאו.
מקס בא להגיד אך נעצתי בו מבט ושתק.
שתיתי
ידה הלכה לעבר מכנסו ואוטומטי עיניי זהרו אך עצרתי את עצמי.
רציתי לדעת איך ליאו יגיב.
הוא המשיך כאילו זה כלום ואז שהיד שלה נסתה שוב, הוא תפס את ידה להצמיד לקיר.
חייכתי ללעצמי.
לא הבנתי מה יש שהוריי באים לפה.
הוריי והוריו של ליאו נכנסו ונעצרו מבטים בליאו בהלם.
סימנתי שקט והם הביטו בי לא מבינה.
לאחר כמה דקות שהורינו עובדים בקצה.
ליאו התנתק מהבחורה, הביט בה מחייך.
הם דיברו אך לא רציתי להקשיב, מבטו של ליאו בא אלינו והוא קפא.
נופפתי לו מחייכת.
"כמה זמן את פה?" שאל הבטי בטלפון רואה כבר 14 דקות.
"14 דקות" אמרתי
"למה לא עצרת אותי?" שאל
"ביקשתי שתפתע אותי ובהחלט יש לך דרכים להפתיע" אמרתי בזלזול.
הוא בא להגיד אך הנדתי לשלילה.
"אתה יודע ליאו, אני סתומה, במקום להיות איתך פה, הייתי יכולה להיות עם חברות שלי, שייך אני יגיד את זה, לא דואגות לי מראות שאני הכי חשובה להם פה" אמרתי והצבעתי על ליבו
"ואז פוגעות בי, אז אם תרשה לי אני הולכת לשמוח, מן דבר כזה שאני לא יכולה עכשיו פה!" אמרתי מסתובבת והולכת אך הוא עצר אותי תופס את ידי.
"זה רק היתה נשיקה ג'ניפר" אמר כעס עבר בי.
דחפתי אותו והוא הביט בי במעט כעס.
"לך לעזאזל ליאו" אמרתי ורצתי ריצת ערפד לביתה של אלינור ששם כולן נמצאות במסיבת פיג'מות.
דפקתי על דלתה והוא פתחה לי.
פרצתי בבכי שהם ישר באו.
"מה קרה ג'ן?" (כינוי חיבה)
"הגעתי והוא נישק משני אחרת, הוא נישק אותה פאקינג יותר מרבע שעה ואז אומר שזה רק הייתה נשיקה אחרי שהוא בא ודואג לי" אמרתי בבכי הם הביאו לי מים וטישו.
ראינו סרט, אכלנו פופקורן, שיחקנו וריכלנו מאט.
יצאתי מהבית של אלינור בחיוך גדול.
הלכתי לבית בפנאן שלי.
הגעתי הביתה רואה את אמא ואבא יושבים מדברת.
"היי" אמרתי עם חיוך
"ג'-" קטעתי את אבי
"לא לדבר!, יש לי מצב רוח טוב" אמרתי
"רואים, איך היה אצל אלינור?" אמרה אמי וחייכתי.
"מושלם, הם הרגיעו אותי קצת ושחקנו וראינו סרטים ו-" נקטעתי.
"אוקיי, אוקיי" אמר אבי וצחקתי.
"אני הלכתי לישון" אמרתי במדרגות
פתחתי את חדרי והחיוך שהיה על פניי נחת בין רגע, הכעס והעצב בי חדר שראיתי אותו יושב על המיטה מביט בי עם זר פרחים ביד.
כבר הגענו לשלב הזה? 😶
"רציתי להגיד לך שאני מצטער על מה שקרה, את צדקת, זה לא היה במקום, ידעתי שאת אמורה להגיע ואני בינתיים הייתי עם אחרות, הבנתי את הטעות שלי שאמרת שבחרת אותי על פניי מסיבת פיג'מות" אמר עם חיוך קטן
"הבנתי את הטעות שלי שאמרת לי שדאגתי לך היום באולם, שבכית, שאמרת שהראתי לך שאת לשובה לי בלב, ואת באמת חשובה ג'ניפר אני לא אשקר לך, אני מצטער ומבקש שתוכילי לסלוח לי איכשהו."
רציתי לחייך.
גבר אמיתי מודע על הטעות שלו.

פלשבאק

"ואם הוא לא יהיה גבר אמיתי" התלוננתי
"ג'ניפר, את תדעי אם הוא הגבר האמיתי שלך ברגע שיכבד אותך, שיאהב אותך וידע את הטעות שלו אם הייתה" אמרה אמי והנהנתי מחבקת אותה.

סוף פלשבאק

הוא הביט בי מחכה לתגובתי.
"אני מבין...." מילמל הוא קם מניח את הפרחים על המיטה ומסתובב לעבר הדלת.
תגידי משהו! הראש שלי צרח לי.
הוא פתח אותה בא לסגור אך עצרתי אותו שהתחלתי לדבר.
"נפגעתי ממך ליאו, אם באמת אתה רוצה את הסליחה שלי, תראה לי אותה, יש לך שבוע, ואם כן אסלח לך, אתה פגעתי בי מאוד, דואג לי ואז מנפץ הכל בפרצוף" אמרתי והוא הנהן מחייך טיפה.
"אל תדאגי אני יפצה אותך" אמר ונישק ללחי.
חייכתי אחרי שהלך, הגשתי לפרחים, הרחתי אותם.
ריח טוב....
לקחתי אותם שמה בתוך אגרטל ושמה בחדרי.
נכנסתי למיטה תשושה.
לא נשארתי לישון אצל אלינור.
עצמי עיניים לא לפני שמבטי האחרון שניה לפני השניה היה הפרחים שלי או נתן לי וחיוך עלה על שפתיים.

קמתי התלבשתי חצאית בורדו וחולצה לבנה עם לבבות שחורים קטנים.
סידרתי את שערי, שמתי בושם והתאפרתי.

יצאתי מהחדר אומרת בוקר טוב לאבא ולאמא כמובן.
ראיתי שיש לי 10 דקות אז רציתי לצאת למרפסת אך לפתע הרשתי את עורי נצבט לבד.
"אחח!" צעקתי אבא ואמא הגיעו במהרה
"מה קרה?" שאל אבי מסתכל עליי לא מבין
"נצבט לי היד" אמרתי מרימה את ידי השמאלית ולפתע רואה את העור קרוע.
"מה זה?!" כמעט וצרחתי, אבא מיהר להסתיר אותי מהשמש ואמא הלגה למטה.
הוא הכניס אותי לחדר שלו ושל אמא, הלך לארון הביא משכה פותח אותה מהר מורח על אצבעו ובא לכיווני.
"מה זה?" שאלתי
"אחח!" אמרתי שוב, אבי תפס בידו שבלי המשכה בידי ומרח לי.
הכאב נרגע ואמא לפתע בא עם בד לבן, הוציא דף צמוד אליו כאילו מדבקה, הדביקו סביב המקום הדוקר.
"מה קרה?" שאלתי אחרי שהם מחפשים בנדנה.
"מה שקרה לך זה תופעה מאוד נדירה של מחלה אצל ערפדים" אמר אבי
"חשפתי שאנחנו לא יכולים לחלות" אמרתי והוא הנהן
"אנחנו לא יכולים" אמר
"אבל זה לא מחלה רגילה" אמר והבטי בו בסימן שאלה.
"מה זה?" שאלתי בחשש
"זאת מחלה שנוצרת בכישוף לגזין מוות" אמר ופערתי עיניים.
"מה?!" אמרתי ישר.
"העור נפתח לאט לאט ולפעמיים מהר, קורע אותך שכבה שכבה, זאת מחלה לעינויים מושלמים בשביל ערפד, המשכה מרגיעה את הכאב וסוגרת את הפצע והמדבקה כדי שנפצע לא נפגש עם אור השמש" אמר
"מה קורה עם זה נפגש עם השמש?" שאלתי
"העור נפתח מהר ואז נשרף" אמר ורעדתי מאט.
אמא הביאה בנדנה לבנה וקשרה סביב ידי.
"רגע, מותר לי לצאת?" שאלתי
"עדיף שלא אבל אם המישכה זה בסדר אבל אסור שהמדבקה תרד מהפצע!" אמר אבי והנהנתי.
"קחי את זה ותביאי למורה שלך ואל תגידי לאף אחד מה קרה" אמר והנהנתי, קמתי חיבקתי אותם ויצאתי.
הלכתי בשקט ברחוב לאולם.
פתאום השמש נראתה לי כאוייבת, כלוקחת נשמות.
פחד תקף אותי שהשמש סינוורה אותי ורצתי ריצת ערפד עד שער האולם.
נכנסתי לאולם הולכת לפינה ונכנסת לחדר של הלחימות.
ראיתי כמה נלחמים והמורה נגש אליי כועס.
"את מאחרת" אמר בכעס שכמה מבטים אליי.
"אמ... אבא אמר להביא לך את זה" אמרתי ומוציאה מתוך המגן של הטלפון שלי פתק.

הוא הביט לפער עיניים, הוא הביט בי והנהן ישר.
"את נחה היום" אמר והנהנתי.
הלכתי לשבת בצד שכמה מבטים לא מובנים נשלחים אליי.
"מה קרה ?" שאל ליאו
אל תגידי לאף אחד מה קרה!
קולו של אבי חוזר בראשי.
"מה אכפת לך?!" נעצתי בו מבט, ליאו הביט בי מבולבל אך בסוף הלך.
אני לא ידעתי איך להעיף את ליאו ממני אז ידעתי שאצטרך לנצל את העובדה שפגע בי.
ראיתי את ליאו הולך לחבורת בנים ואני מאזינה להם.
"אז מה קרה לה?" שאל דרק
"לא יודע, ואני חושב שלא כל כך אכפת לי" סינן ונאנחתי.
לעזאזל אם המחלה הזאת?
למה היא באה אליי?
היא מחלת כישוף!
כישפו אותי?
למה?
למה אותי?

5 הצבעות וממשיכים