חוקים!

פרק 27

שניהם התחילו בקפיצה, טום העיף את ליאו במכה לקיר.
לקח לו 5 דקות להתאושש.
טום אוהב אותי והוא לא ירצה שאני ישנא אותו.
רציתי לבית שלי ושל ליאו.
לכל ערפד יש מזרק כאבים לגנב או לאוייב.
לקחתי את מזרק הרעל.
הרעל שהורס את גופי, מוריד שכבה, שכבה ושורף את גופי בסוף.
רצתי מהר לאולם ראיתי את ליאו על הרגליים ואת טום כל כך .רוב לנשןך אותו, אך ליאו רץ ומתנגש בקיר, מעדיף לא להיות קרוב לניביו.
טום תפס אותו שום ובאותו רגע וצרחתי
"תפסיקו!"  כל המבטים עליי, טום מרים את מבטו וליאו מרים את ראשו הפצוע.
"תעזוב אותו כבר!" אמרתי לטום
"אתה נלחם איתו כדי שיהיה שלך?" שאלתי
"מה יהיה אם אני לא יהיה כאן בגלל?!" צעקתי מרימה את המזרק.
ליאו מתיישר וטום צועד צד קדימה.
"תתקרב אליי ואני ישבור לי את המפרקת!" צעקתי, הוא נעצר מביט בי לא מוקיד עין.
"תפסיק להרוס לי את החיים, אתה פשוט מפלצת!" צרחתי והוא נשם בחוזקה.
"תלך ואל תחזור לפה, טום" צעקתי וליאו הביט בי במבט שמאיפה את מכירנ אותו.
"אני ננשאר פה" אמר
"אין בעיה" אמרתי מציאה את הפקק שמראה את המחט.
טום נמצא ליד ליאו שניביו ממש צמודים לצווארו של ליאו.
"תניחי את המזרק ג'ניפר או שאני יהרוג אותו" אמר
"במלא אתה תהרוג אותו, אז אין לי חיים בלעדיו" אמרתי
"לא! ג'ניפר. יש לך את הילד שלנו" אמר ליאו אך הנשי לשלילה ונעצתי את המזרק הידי, עצמתי עיניים חזק שרוקנתי את המזרק.
הייתי צריכה רק קצת אבל רוקנתי הכל
"לא!" צעק טום ורץ אליי שנפלתי
"זוז מפה מפגר" צעק ליאו ודחף אותו.
ליאו הרים אותי ורץ לראש המנהלים.

"מהר, היא נטלה כמות ענקית, תעזרו לה" אמר ליאו שאני שומעת אותו ברפרוף
"אנחנו לא יכולים לעזור בזה, היא תמות עוד לפני שנספיק, אבל את התינוק אפשר להציל" נשמע קול כיסא זז והאיש המדבר מתקרב.
"לא, צריך להציל את שניהם" אמר ליאו
הפעלתי את כל כוחותיי והחזקתי ליאו,ף שהביט בי באותו שניה.
"תציל את הילד שלנו, ליאו" אמרתי ועצמתי עיניים

לא עבר פחות מ10 דקות אני חושבת וקמתי בבום.
נשמתי עמוק את אוויר שכל-כך לא חשבתי שאני הראה.
הבטי הצידה, רואה את טום מולי, לא ידעתי להבהל, עד שלא ראיתי את ליאו לידו מושך אותי לחיבוק ומנשק את שפתיי.
"מה קרה?" מילמלתי
"אני כל כך שמח שאת בסדר, לא חשבתי שזה יצליח" אמר ליאו שדמעה יורדת ממנו.
"איך החזרתם אותי?" שאלתי
"זה לא היה קל, עם כל הכמות שנטלת היינו צריכים להחליף את הדם שלך, אז הרדמנו אותך" אמר
"כמה זמן הייתי מורדמת?" שאלתי והם החליפו מבטים
"8 וחצי חודשיים" אמר ופערתי את עיניי
הסתכלתי על בטני שכבר נפוחה ועגולה.
"אם לא היחת כמה בשלושה הימים הקרובים היינו חייבים לתת לך למות ולהציל את התינוק כפי שביקשת" אמר והנהנתי בהלם.

שיחררו אותי ונתנו לי להתלבש ולהרגל.
8 וחצי חודשיים וישנתי, לפעמיים זה היה חלום שלי ועכשיו זה כל כך הזוי ומפחיד.
לבשתי טרנינג וחולצה רופפת.
לא היה לי כוח להשקיע, במיוחד לא עם כאבי צירים.
מלא ערפדי שמיים היום בחוץ, הבטי בכולם על איך שנהיו יותר בוגרים, רזים, חלק קצת שמנו, חלק סנו שרירים.
כולם הביטו בי.
צעדתי לאט, ההליכה הייתה מאוד קשה לי אחרי ההרדמה הזאת.
ליאו עמד כמה צעדיים מאחוריי עם במקרכ יקרה משהו חס וחלילה.
ראיתי את אלינור.
התקדמתי אליה, שהיא היתה עם הגב אליי.
היא הסתובבה והיתה בהלם. וישר חיבקה אותי, הייתי עייפה למרות שישנתי יותר מידי.
הייתי חלשה.
לפתע צצו, טליה, מאיה, לורן, סופי
חיבקתי אותם וגם את הבנים.
ראיתי את תומס שממש קם שראה אותי.
חיבקתי אותו והוא חיבק אותי בעדינות אך בכל זאת חיבק.
אמבר חיבקה אותי ולפתע הורי הופיעו, התנתקתי מהחיבוק של אמבר ואמי רצה אליי.
"את בסדר" אמרה וחיבקה אותי אולי קצת פחות עדין אבל אפשר לומר שהתגעגתי אליה הכי הרבה.
אבי חיבק אותי ודמעה ירדנ ממנו, לא דברנו, ידענו שכלאחד יודע מה השני רצה לומר לבד.
הוריו של ליאו חיבקו ושמחו לראות שאני בסדר וכמובן הודו לי ששמרתי על ליאו בחיים.
לפתע נשמע קול קטן
"ג'לי!, ג'לי" נשמע קול חמוד, הבטי לעבר הקול.
ילדה חמודה בעלת שיער זהובי עם עיניי ירוקות רצה לעברי ונצרה לידי
"אפשר לחבק אותך?" שאלתי והנהנתי
לא ידעתי מי היא.
אך שם החיבה היה מוכן, ככה ג'ייק היה קורה לי.
רק דיברתי אליו והוא הופיע.
מחייך אליי.
"ג'ן, תכירי זאת ג'ניפר, היא הצילה אותנו משריפה, ג'ניפר חברה מאוד טובה שלי, היא זאת שהראתי לך שהיא ישנה. רק היא עכשיו קמה" אמר ג'ייק ודמעה עמדה בעיניי.
"באמת חזרת" אמרתי והוא הנהן.
חיבקתי אותו ודמעות ירדו ממני.

כאב הורגש בבטני ונשמתי עמוק.
"אני רעבה" אמרתי וג'ייק חייך
" יש לנו 2 הפתעות, המנהלים מודים לך בגלל שהצלת את ליאו ובחרת להציל את התינוק" אמר
"אני הבאתי לך 3 אנשים לארוחות, תרגישי חופשי להרוג אותם" אמר וגיוגיחח
"והמנהלים לשבו על מתנה, טוב לליאו היה רעיון" אמר והבטי בליאו שמאחוריי מהנהן בחיוך.
"אני מקווה שהוא יגיד לך מה זה" אמר
הוא?
"אז שנינו נרדמנו בעבודה?" קולו נשמע.
לא חשבתי שהשמע אותו יותר, הרמתי את ראשי מביטה בו מחייכת חיוך דבילי, שדמעות עלו בעיניי
הוא התקדם אליי במהירות ואני בצדעים קטנים הכי מבר שאני יכולה.
שאנחנו נפגשים, לא מעניחן אוצי חוק, לא חוק.
הוא פה והוא החסיר את החלק בלב שנפץ לפני 9 חודשיים.
"אתה חיי" אמרתי ושפתינו נפגשו לשניה, התנתקתי וחיבקתי אותו בחוזקה, נזערתי על הבטן כמובן ודמעות ירדו ממני.
"את חיי אדי, אתה חיי"

⭐5 הצבעות ⭐

הפרק הבא יבוא בצהריים כי אני לא יכולה לכתוב ב4 השעות הקרובות