חוקים!

פרק כפול 9+10

אני עומדת מול המראה, מתבוננת בי...
חולצה לבנה קשורה
חצאית שחורה ונעלי עקב לבנות.
איפור מושקע כרגיל וסירוק שיער ופזור.

לקחתי את התיק עם מפתחות וטלפון, כמה שקלים (20₪)וירדתי למטה.
אבי אמר שליאו יהיה היום בבית ספר, אלא מה?!
גם הזונה שלו תהיה איתו?
ניסיתי לדעת על מה אבא דיבר אתמול אם ג'קסון ודוינה אך הוא לא דיבר אך אמר שיש לו הפתעה והוא תגיע בהמשך היום, ממש יופי.

אמרתי להתראות לאבא וחיבוק לאמא, שלום ויצאתי.
הלכתי לי בשקט.
מה יקרה אם הוא יפנה אליי.
מה יעשו לו.
יחליפו לי אותו.
אני לא רוצה אני אוהבת אותו.
אבל אני רוצה שיעיפו אותו ממני, כי הוא פגע בי.
הודעה נשלחה אליי.
''מקווה שאת לא מאחרת, ג'לי''
ג'לי?
אני זוכרת את שם החיבה הזה.
ג'ייק!
'אתה באולם?" שלחתי שחיוך עלה על פניי.
'כן' אמר וישר הפעלתי את כוחותיי רצה לאולם, מבטי נתקע עליי וקפצתי לאוויר ואז נופלת עליו שהוא מהר תופס אותי.
הנחתי את רגליי סביבו, מי שלא היה מכיר אותי היה חושב שאנחנו זוג.
"אני לא מאמינה" אמרתי מוחצת אותו.
ג'ייק היה ערפד גדול ממני ב- 234 שנים אבל אצל בן האנוש הוא נראה גדול ממני בשנתיים.
לי חסר עוד שניים כך שעורי לא הזדקן יותר.
"התגעגעתי גם אני אלייך קטנטונת" אמר ונתנתי לו נשיקה מוחצת על הלחי
"אתה ההפתעה?" שאלתי והוא הניד לשלילה.
"אז מי?" שאלתי מרימה גבה.
"היא" אמר נעלם לשנייה וחזר שתינוקת קטנה בידיו.
פערתי עיניי ושמתי יד על פי.
"מזל טוב" אמרתי והתקופפתי אליה.
"שלום לך" אמרתי
"איך קוראים לה?" שאלתי מעיפה מבט בג'ייק
"קראתי לה שם משני שמאוד חשובה והצילה אותה מבלי שידעה שהיא קיימת" אמרה והבטי בו במבט שואל.
"קוראים לה ג'ן" אמר ופערתי עיניים.
"אתה לא מתכוון לשריפה נכון?" שאלתי והוא הנהן.
"יואו!" אמרתי ורציתי למחוץ את הילדה אבל היא קטנה.

"אתם נשארים?" שאלתי
"כן" אמר והנהנתי.
נשמע צלצול, ממש כמו בבית ספר.
"יאללה לכי לכיתה, נתראה בבית" אמר עם חיוך.
חיבקתי אותו שוב ונישקתי לראשה של ג'ן והלכתי לכיתה שחיוך פרוס אליי, שוכחת מהכל.
"מי זה היה?" שמעתי את קולו של דרק.
הסתובבתי והבטי בו.
"ליאו שלח אותך?" שאלתי מלאת כעס, כאילו השמחה נמחקה ולא הייתה בכלל.
"לא, רק רציתי לדעת" אמר
"ג'ייק חבר ילדות" אמרתי והוא הנהן, הסתובבתי והלגתי לכיתה הולכת למקומי בשורה השלישית ויושבת בקצה הכיתה, המורה נכנס וישר הביט בי יקרא לי, נאנחתי מעט והוא הוציא את מהכיתה כדי שלא ישמעו למרות שיש להם כוח שמיעה.
"איך את?" שאל
"בסדר" אמרתי
"היד?" שאל
"בסדר לצערי" אמרתי והוא הנהן מבין
"אתה יודע אולי מה יק-" רציתי להמשיך אך הוא קטע אותי.
"אסור לי להגיד לך" אמר ונאנחתי מאט בכעס ונכנסו לכיתה, כמה תלמידים שלחו לי מבטים, ידעתי שליאו בכיתה אץ לא העזתי לשלוח לו אפילו מבט.
רק מלחשוב אליו לידי רציתי להרוג אותו על כך שפגע בי ככה.
אחרי שעה חפירה שמעתי שלי או רצה לדעת למה המורה שאל לגבי היד שלי, הוא לא ידע כי הוא לא בא אליי כי הוא העדיף לכמעט לשכב עם משהי, אולי הוא שכב אם אחרות?
שיעור לחימה הגיעה והורינו כמובן גם הגיעו, ישבתי בצד שהבנות לידי לא רוצות לדבר ביניהם.
אחרי כמה תורות קראו בשמי.
"ג'ניפר ודוייד" אמרה דוינה.
ירדתי כמה מדרגות והלכתי לשטח, עולה עליו, עומדת מול דוייד.
ערפד שמש חזק לא אשקר, יש לו חוזק מיוחד בשביל ערפד רגיל, הכעס לא עזב אותי והמשימה היתה לחשוף ניבים מול צווארו כמו התרגיל האחרון שהיה לנו.
הכעס שלי היה יותר מידי וכואב במיוחד שידעתי שברגע שחשוף ניבים יהיה לי קשה להשתלט אליי.
"תתחילו" המורה אמר.
רציתי לסיים את זה ולחזור לשבת, הפעלתי את כוחותיי רצתי אליו הצמדתי אותו לקיר מוזיזה את ראשו במהרה וחושפת ניבים לצווארו.
"ג'ניפר ניצחה" אמר המורה.
בחיים זה לא היה מהר כל כך ובטח לא דוייד.
ברגע שחשפתי מול פרצופו ניבים זה היה מסוכן כי אני מסכנת אותי שהוא יכול לחשוף גם ניבים לצווארי.
נשארתי כמה שניות ממש כמה ס''מ ממנו.
הכעס גבר אליי המורה בא להעיף רותי ממנו אך במקום זה רצתי חזרה למקום שלי שמתי את ידי בפני נושמת עמוק וכניסה את ניביו לפי.
אבי ואמי דיברו קצת מודאגים עליי.
למרות ששמעתי את קראו לליאו מבטי נתקע על הרצפה.
כמה ערפדים התחילו להתחרות ואז השיעור הסתיים וגם היום אנחנו לא לומדים מלא, הכי הרבה זה ארבע שעות.
הלכתי להביא את התיק מהכיתה, תפסתי אותו יוצאת מהכיתה מתקדמת לאולם השקט כי בטח כולם יצאו, התקדמתי שמבטי נעול על הרצפה.
"ג'ניפר, רציתי להגיד לך שאני מצטער" נשמע קולו.
חתיכת בן זונה מצטער עלק.
הרמתי את ראשי רואה אותו שעיניי הפכו לאדומות בלי ששמתי לב, כעס ועצב תקפו אותי.
"אני מצטער?" שאלתי מתקדמת אליו בכעס.
"כן" אמר
"על מה?!" צעקתי אליו
"על מה שקרה במועדון" אמר
"אהה אתה מתכוון לזונה שעוד שניה שכבת איתה" אמרה
"היא לא זונה" אמר בשקט אך שמעתי
דחפתי אותו לקיר.
"אתה מגן עליה?" שאלתי שדמעות בעיניי.
"לא" מילמל , הוא משקר.
"אני שונאת אותך!" צעקתי מוציאה את ניביי נוהמת כל כך חזק שכולם היו יכולים לשמוע גם בלי השמיעה הערפדית.
רצתי אליו מעיפה אותו לצד השני.
"אתה אוהב אותה?" שאלתי שאני כמה צעדים ממנו.
"לא..." אמר מילמל וקם.
"אל תשקר לי!" צעקתי על סך דמעות.
"ג'ניפר אני מצטער" אמר ותפסתי בו מעיפה אותו.
הוא באמת אוהב אותה?
"אני יהרוג אותך ואותה ביחד!" נהמתי
הוא הפעיל את כוחותיו ועיניו נהפכו לאדומות.
הוא נהם אליי ונהמתי חזרה.
רצנו אל אחד השניה לקול דלת נפתחת בשניה עפתי לקצה השני כך גם ליאו.
אבי מחזיק אותי וג'קסון מחזיק את הבן שלו.