חוקים!

פרק 31

התנשמתי בכבדות, הבן שלי אנושי?!
דפיקה בדלת נשמעה ואז נפתחה, כולם עמדו שם, מנהלים, הורים וחברים.
כולם הרגישו את זה, כולם הרגישו שלידר הוא אנושי.
"הוא אנושי?!" אמר ראש המנהלים
"כן" אמר ליאו עומד וחוסם את דרכו ללידר.
"הוא צריך למות" אמר
"מה?!" צעקתי בשניה, כולם הביטו בי.
עיניי זהרו והתקדמתי בצעדים בטוחים לראש המנהלים.
"תקשיב לי טוב, טוב, זקנצ'יק. אף אחד לא יהרוג את הבן שלי לפני שיעבור דרכי. אני לא יודעת מה איתכם אני ישנתי טוב מאוד לי יש כוחות" אמרתי שאני מול ראש המנהלים
"את לא מכבדת אותי ג'ניפר" אמר מזהיר אותי.
"אתה יכול לזנק לצד השני של העולם מצידי, אף אחד לא אתן פקודה להרוג את הבן שלי"
אמרתי
חוק מספר 5- אין לא להקשיב למנהיגיםבצעדים

"הוא צודק ג'ן, הוא צריך למות" אמר לפתע אבי והרגשתי דקירה בחזה
"מה?!" מילמלתי
"אבא?" שאלתי והוא השפיל מבט והרים אותו חזרה מביט בי.
"הרגע קיבלתי אותו, אתם לא יכולים לקחת אותו ממני" אמרתי בצעקה
"הוא אנושי" צעק ראש המנהלים
"הוא הבן שלי" נהמתי
"קחו אותו" אמר ועכשיו אני וליאו ידענו שגורל ילדינו מוחזק בנו.
ליאו חשףניבים ונהם בחוזקה וכך גם אני, ידעתי מה שאני הולכת לעשות הוא לעבור על מה שאסרו עליי כל חיי.
החוקים!
"אתם לא תוכלו להרוג אותו" אמרתי ליאו הביט בי ופער עיניים.
רצתי במהרה ולאחר שניה הייתי מאחוריי לידר.
"אל תבהל" אמרתי
"אל תדאגי, אמא. אני רוצה להיות ערפד" אמר ונשכתי אותה ושוברת את צווארו.
הוצאתי את שיניי והוא נפל, כולם הביטו בי.

חוק מספר 3- אסור להפוך משהו לערפד ללא הסכמה

הוא התעורר וחשף ניבים.
כולם הביטו בי.
בני הביט בי.
"עברת על חוק" אמר מביט בי
"אני יעבור גם על עוד אלף חוקים בשבילך" אמרתי וחיוך קטן עלה על פניו חייכתי אך ליאו לא חיכה, תפס בשתינו ורצנו מחוץ לעיר, מחוץ לבית.

"מה קורה עכשיו, הם יעשו לנו משהו?" שאל בלחץ לידר.
"הם ינסו להרוג אותנו, זה העונש שעבירת חוק" אמר ליאו
"אל תדאג לידר, אנחנו איתך" אמרתי  אך הוא הביט בי לא מדבר לכמה שניות כאילו מתלבט לדבר.
"יש לי שם אחר" אמר והבטי בליאו שהוא מהנהן לעברי.
"גל" אמר וחייכתי לזכרון שלי עם ליאו שנסנו למצוא שם לדמי-מתלבט
"אוקיי" אמרתי
"מה נעשה עכשיו?" שאל ליאו ונאנחתי מאט.
"אנחנו צריכים לחזור" אמר לי
"לא!" מיהר ליאו להגיב
"אנחנו צריכים להראות להם שהכל בסדר" אמר
"לא, הם יהרגו אותנו" אמרתי
"לא אם יהיה איתנו משהו שחזק יותר מהם" אמר ליאו, הבטי בו לא מאמינה.
"אתה לא צוחק איתי..." מילמלתי והוא הנהן
"הוא הכי חזק" אמר ליאו
"מי זה?" שאל לי
"ערפד כל" אמר ליאו
"טום" מילמלתי

אני יושבת על הספסל שסמוך לביתו החדש שקנה.
"לכי" אמר ליאו ונאנחתי
קמתי מביטה בשניהם והולכת לדלת.
עצרי מולה דופקת 3 פעמיים ומחכה.
"אבא" צרחה שקול חמוד נשמעה.
אבא?
הדלת נפתחה והוא עמד מולי אחרי 18 שנה שלא ראיתי אותו, הוא עומד מולי, לא מאמין.
"ג'ניפר" אמר בשקט
"שלום טום" אמרתי מחייכת הבטי בעיניו אך כבר מבטי לא היה על עיניו שמשך אותי לחיבוק מוחץ.
"אוו את בסדר" אמר לאוזני.
"לא כל-כך" אמרתי והוא הביט בי לא מבין משחרר מהחיבוק.
"עברתי על החוקים" אמרתי וטום הביט בילדה הקטנה
"סהר לכי לחדר" אמר והילדנ רצה מהדלת.
הוא הביט ושתק.
"מה קרה?" שאל
"לי בא אליי היום אחריי 12 שנה שלא דיבר ובא אליי ופרק את הלב" אמרתי ודמעה ירדה ממני שנזכרתי כמה כאב היה לו.
"למה את בוכה?" שאל
"אני לא רוצה לדבר על זה" אמרתי בשקט ונשמתי עמוק
"שפקחתי עיניים ראיתי שהוא בן אנוש" אמרתי והוא קפא לרגע
"הפכת אותו?" שאל והנהנתי
"הם רוצו להרוג אותו במקום, מה יכולתי לעשות, הוא הבן שרק לפני פחות מ-10 דקות רק ראיתי אחרי 18 שנה" אמרתי וטום חיבק אותי.
"הם רודפים אחריכם?" שאל
"אני יודעת שאולי אתה לא רוצה אותי פה, אבל אני צריכה את עזרתך, תעזור לי לחזור הביתה טום. אני יודעת שאתה אוהב אותי או אהבת, אבל אם יש לך טיפה אהבה אליי, תעזור לי להציל את הבן שלי ושלא ירדפו אחרינו" אמר והוא הביט בי והנהן.
"אני צריך לזוז, אני יבוא בערב" צעק וסגר את הדלת.
חייכתי מאט שעוד אכפת לו.
נכנסנו למכונית שאני וטום מאחורה וליאו נוהג ולידר לידו.
"אז אתה אבא?" שאלתי, הוא הסיט את מבטו מהחלון והביט בי, הוא שתק.
"כן" אמר בשקט
"איך קוראים לה?" שאלתי לאחר דקה, הוא ידע שאני מדברת על האמא, משום ששמעתי את שמה של הילדה.
"אליזבת" אמר והנהנתי
"אתה אוהב אותה?" שאלתי הוא שתק לא יודע מה להגיב, ידעתי שהוא הובססי אליי אז חשבתי אולי זה ישנה לאחר 18 שנה.
"אני אוהב אותה אבל את יודעת את מי אני אוהב יותר" אמר והשפלתי את מבטי.
"שמעתי שליאו ניצח אותך" אמרתי והוא הנהן מביט בחלון לא מעיף בי מבט
"הייתי שבור מידי בשביל להלחם שוב" אמר ושתקתי.
"תודה" אמרתי והוא הביט בי שוב
"תודה לך, שאתה עוזר לי אחרי הכל" אמרתי והוא הנהן.
"תמיד אני יהיה אם תצתרכי את עזרתי" אמר אך הנדתי לשלילה.
"לא, יש לך ילדה, אתה צריך לדאוג לה לא לי, אתה עושה כבר מעל ומעבר" אמרתי והוא הנהן אך לא הגיב.
יצאנו מהרכב שטום יצא שכולם מסובבים אותו, 3 קבוצות שלמים עומדים לפנינו מוכנים להרוג אותנו.
הפעלנו כוחות גם וטום נהם וכולם לקחו צעד אחורה.
"אריק!" צעק וראש המנהלים הגיע.
אז ככה קוראים לו?!
"אתם לא מתביישים!" צעק מרים ידיים לצדדים.
"היא הרגע קמה והיא צריכה לאבד את הבן שלה שלא זכתה לגדל!" צעק מצביע אליי, כמה חזרו לקדמותם.
"תחשבו אם אתם הייתם במקומה" צעק
"תחשבו ,הייתם מולידים ילד שרציתם, שרציתם לגדל אותו, לאהוב אותו והכל נהרס בשניה אחת, אתה לא זוכה בזה, אתה לא זוכה לגדל אותו, לראות אותו, שהילד הזה נהרס מבפנים הידיעה שאין לו אמא, תחשבו על ילש שמקשרים לו גל לילה שאמא שלו מתעוררת שהוא ישן, תחשבו איך זה שאתה בקומה, יכול לשמוע הכל ושומע את הבן שלך צועק שאתה ההורה הכי גרוע, ץחשבו שהוא לא מדבר עליו 12 שנה, אין לך מושג למה הוא הפך, איך הוא גדל. תחשבו על ג'ניפר שלא יכלה לראות דברים חשובים, שכל הורה יכול לראות והיא מתביישת בכך שלא הצליחה לקום, תחשבו מה היה קור אחרי שראיתם ל10 דקות את הבן שלכם ביום הראשון שיצא מהבטן ואחרי קומה של 18 שנה רוצים להרוג אותו, תחשבו על מה הייתם עושים, תחשבו עם היו רוצים להרוג את הילד שלכם שאתם כל כך רציתם להכיר, לגדל, לראות ולהיות לצידו בזמנים הקשים, תחשבו איך אתם הייתם מגיבים" צעק והייתי מופתעת שהוא יכל להכנס לראשי ולהגיד את רגשותיי
כולם חזרו לקדמותם חוץ ממנו, חוץ מאריק.
טום נעלם לשניה וחזר עם דן.
בנו.
אריק התיישר מתקדם צעד וטום חושף ניבים.
"תחשוב שזה הפעם הראשונה שאתה רואה אותו, איך תרגיש. אפילו שאתה שזכית לגדל אותו כל חייו תסתכל איך אתה מגיב" אמר ושתק נוצר ואז הוא לפתע חזר לקדמותו.
"אני מבין" אמר בשקט, טום שיחרר את דן בעדינות והוא הלך לאביו במהירות.
"תתנו לה לקבל את מה שלא קיבלה 18 שנה, משפחה" אמר.
ראש המנהלים הנהנן וטום הביט בי.
"תודה לך ועל כך ששמרת עליו אני אוהבת אותך" אמרתי לא בלי קול.
הוא חייך אליי, חיוך אוהב ונעלם.
אריק התקרב אלינו שאני וליאו עדיין שומרים על לידר.
"אתם משוחררים" אמר וחייכתי

לאחר שבוע

סופסוף חזרנו הביתה אחרי כל הדברים שהסתבכו.
קמתי להכין אוכל לבן שלי, מה שאני עושה בפעם הראשונה שלי.
שמתי לו חומוס ונקניק, ליאו הגיע והכין גם לו סנוויץ' עם שוקולד, מוזר.
הוא אף פעם לא הכין סנוויץ' בבוקר.
"מתחשק לי" אמר והנהנתי
לידר ירד מתוקתק לתיכון בא למטבח שותה את הנס שהכין לעצמו.
"בוקר טוב" אמרתי והוא הביט בי
"הכנתי לך אוכל לבית ספר" אמרתי למרות שידעתי שהוא ערפד אוכלים כדי להחסיר את הרעב בכמה שעות.
שלחתי את ידי עם הסנוויץ' הוא לקח וחייכי לא ירד.
הוא בדק עם מה זה והבטי בו מחכה להבין מה יש.
"אני אלרגי לחומוס" אמר והשליח את האוכל על השולחן, דקירה חזקה הורגשה בחזי.
"אבא הכנת אוכל?" שאל והוא הנהן בשקט זורק לו.
"תודה" אמר ויצא.
נשארתי מוקפאת מול הסנוויץ' הזרוק.
דמעות כלו בעיניי ובכיתי.
"היי הכל יהיה בסדר" אמר ואך הנדתי לשלילה.
"לא, כלום לא יהיה. אני אפילו לא ידעתי שהוא אלרגי לזה, אני לא יודעת עליו כלום, והוא בן 18" צעקתי בוכה והוא חיבק אותי.

לי צריך לחזור מבית הספר כל רגע ואני לא מוותרת, אני יכיר את הבן שלי.
שמיעת פתיחת שלת נשמעה ורצתי לדלת שליאו מביט בי ,הוא רואה טלוויזיה אך לא מתרכז בה אלא בי ולי שצריך להכנס כל רגע.
לי ועוד בחור הופיעו.
"אוו, אמא" אמר זז
"תכירי זה וויל חבר טוב שלי, וויל תכיר זאת אמא שלי ג'ניפר" אמר ו וויל חייך אליי.
"חשבתי אולי נלך לשחק כדורסל" אמר
"אני לא אוהב" אמר בקור
"אז אולי כדורגל?" שאלתי בתקווה
"גם" אמר
"לחימה?" שאלתי
"לא"
"ריצה?"
"לא"
"בילויים?"
"לא רוצה"
"אז מה אתה אוהב?" שאלתי
"לשחק סנוקר" אמר
"רוצה?" שאלתי
"תכננתי שאני ווויל נראה סרט-" אמר וקטעתי אותו.
"זה בסדר אתה יכול ללכת, לכו תראו" אמרתי והם הלכו לחדר.
הפעלתי את כוח השמיעה שלי
"למה אתה כזה לאמא שלך?" שאל החבר וויל
"היא לא מכירה אותי, היא לא יודעת עליי כלום, זה שהיא קמה שבוע שעבר לא אומר שהיא מכירה אותי כל חיי" אמר לידר והרגשתי את הדמעות עומדות בעיניי.
"אבל היא אוהבת אותך, אני ערפד שמיים וחי יותר ממך גל ואני יודע שהיא אוהבת אותך וחוץ מזה היא הגנה עליך מהריגה והפכה אותך לערפד" אמר
"אז היא לא אהבה אותי מספיק בשביל לקום שהייתי ילד" אמר

⭐8 הצבעות⭐