להיות כמוני, זה להיות יצור על טבעי שחי לעולם הרוע והסבל, לעולם של חוקים ואם משהו עבר אליהם הוא נושא בתוצאות! ואני אחת מהם!
אחריות קריאה עליהם בלבד!
זכיות יוצרים לי
אין לשכפל, לעתיק, להדפיס, קיצור אין!.
#אהבה
#תכנים מיינים
התנשפנו בחוזקה,ניסיתי להרגיע אותי , ליאו הביט בי ואני בו שהוא מחייך מאט. כעסתי על ליאו על מה שעשה, הוא לא יכול לנשק אותי ולחשוב שאני יחליק את זה.
"אל תעשה את זה שוב" אמרתי והוא הביט בי לא מבין. "מה?" שאל "אל תנשק אותי שוב" אמרתי חוזרת יותר ברור. "אבל..." לא ידע איך להגיב. "מה חשבת? שתנשק אותי ואני יסלח לך, ביקשתי שתוכיח, לא אמרתי שתנשק אותי" אמרתי מאט בכעס. "זה מה שאני עושה ג'ניפר, אני מוכיח לך, ושאני מוכיח את זה אני יעשה את זה בדרך שלי" אמר והנהנתי. אוף איתו! "בסדר" נאנחתי ליאו ואני נרגענו והתיישבו ליד אחד השני. אהבתי שהוא נוגע בי ,אני אוהבת את זה לא הכחיש כלל, אבל לא אתן לו לגעת בגופי עד שיהיה חייבת . הוא אוהב משהי אחרת והיא מהווה אליי סיכון, ההסכם שלי עם ליאו שנתאחד זה קרב עד המוות לעומת עכשיו שרק צריך נשיכה. רציתי להרוג אותה בכך שהיא רוצה לקחת את מה ששייך לי. אך ידעתי שליאו ישנא אותי על כך. "ליאו לגבייה" אמרתי והוא הרים את מבטו אליי. "כן?" שאל "היא מהווה אליי איום" אמרתי והוא הנהן למרות שאותי הוא אוהב יותר, היא נסתה להכניס אותה למיטה והיתה קרובה יותר מכל בחורה. "עדיף שנלחם איתה עכשיו ולא אחריי שנתאחד" מילמלתי בשקט וליאו הנהן בשקט . "אני יקרא לה למרכז מחר" אמר בשקט והנהנתי. ליאו ידע שהיא יכולה להפסיד אך הוא לא סיפר לי למה הוא לא נראה מוטרד לגביה; הסיפור שעם הוא היה שוכב איתה מה היו עושים לנו. רציתי תשובות אך שתקתי .
עבר חצי שעה ושקט נוצר. "אז אנחנו צריכים לשכב עוד שבוע וחצי?" שאל מחייך טיפה, ידעתי שהוא חיכה לזה... "אתה יכול לשמוח בשקט אתה יודע לא חייב להראות את זה, זה לא כאילו אתה מת להכניס אותי למיטה" אמרתי והוא חייך "אז אתה רוצה" אמרתי והוא הנהן "אוו ממש חמוד" אמרתי בלעג והוא ציחקק. "בסופו של דבר אני יוכיח לך ואת תרצי את זה" אמר וגיחחתי. "בסדר" אמרתי
ליאו הלך ואני הלכתי לישון, אף אחד לא יודע שכמעט הפשטנו את אחד השני. נרדמתי עם חיוך קטן עם הידיעה שמחר אני אפיל את הבחורה שלקחה לי את הבחור שלי. את האהובה של ליאו .
קמתי עם הרגשה מוזרה אך גם משמחת, הלכתי לארון לוקחת ג'ינס כחול, גופייה לבנה ומועיל עור שחור. שמה נעלי עקב שחורות ,עושה קוקו ומתאפרת.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
לקחתי את תיקי עם טלפון, מפתחות וכסף והלכתי למרכז, היום אין לימודים באולם או לחימה בקיצור יום חופש. הגעתי למרכז והרבה ילדים מסביב מחכים למלחמה שתהיה, שמועות התפרצו מהר מאוד. נכנסתי למרכז שאני רואה אותו איתה צמודים זה לזה. הרגשתי נוכחות חדשה במרכז הבטי הצידה וראיתי את כולם, המנהלים, המורה, הוריי, הוריו של ליאו ועוד שנים לא מוכרים. "מה הם עושים פה?" שאלתי "תצתרכי לנצח את נטלי בקרב, אם תפסידי ליאו התאחד עם נטלי" אמר ראש המנהלים. מה?! אף פעם זה לא קרה לי. למה היא מיוחדת מכולן. אם אחרות אני יכולה להלחם ולא לתת להן את ליאו, למה איתה כן. למה נטלי כל כך מיוחדת.
רציתי לשאול אך לא עשיתי זאת. "אלא ההורים של נטלי" אמר מציג אותם הנהנתי. "אתן תלחמו בחוץ" אמר ליאו והסטתי את מבטי אליו. ריח מוזר תקף את הפי, לא יכולתי להסביר את זה כי לא הכרתי את זה אף פעם. "מה יקרה עם אני מפסידה?" שאלתי למרות שהייתי בטוחה בעצמי שאני מנצחת אותה, כמו כל ערפדית שעפה על עצמה. "האיחוד התבטל וליאו יקבל את נטלי אבל ליאו הצטרף להרוג אותך בגלל שלא היית האישה נכונה" אמר וכמעט נחנקתי. אם אפסיד ליאו הצטרך להרוג אותי. נשמתי והנהנתי לבסוף. "ואיתה?" שאלתי "היא תפסיד את ליאו אבל תחייה אך לא תוכל להתקרב לליאו יותר" אמר ורציתי לצעוק מה כל כך מיוחד בה שאותה שומרים בחיים. "אוקיי" מילמלתי. "אתן רק צריכות לנשוך בצוואר פעם אחת וניצחתן" אמר שוב לשנינו והנהנו. יצאנו לבחוץ שיש קריאות של שמי, סוג של הידוד. רוב הבנות כמובן היו בצד של נטלי.
עמדנו אחת מול השניה במרחק של 30 צעדים בערך, יחסית רחוק אבל קרוב לערפד. הדבר היחידי שחשבתי אליו זה אם אפסיד אני ימות וליאו הצטרך להרוג אותי.
"תתחילו"
אהבתם? רוצים המשך?
⭐5 הצבעות וממשיכים⭐
ראיתי את הבקשה לשגיאות כתיב, אני מבינה, ובגלל זה אני כותבת וחוזרת על הפרק. אבל אני לא מוכנה שתרשמו לי תלמדי לכתוב, מי שמפריע לו הכתיבה שלי יכול לא לקרוא למרות שזאת לא אני, יש לי מקלדת שמשנה לי את המילים, אני רואה אני משנה, קרה לי את זה גם בסיפור אחר ואני משתדלת שלא היו, אני לטובתם, אין לי בעיה ולתקן אבל לא לדבר בבקשה ככה.
