חוקים!

פרק 22

ליאו ואני מסתובבים בין הילדים, עוד פחות מחצי שעה המנהלים צריכים להגיע, ולבדוק עם אנחנו יודעים את התשובה.
אין לי שמץ של מושג מי זה!, אני יודעת שאני אצטרך לעבור את המשימות אם לא אצליח, אבל אני חייבת לנסות את המספר או להציץ לבחור בטלפון, זה הכיוון היחידי.

ליאו הלך לצד השני ואני הלכתי ליד החבורה, הם דיברו ואני חייגתי למספר.
הסתכלתי על הבחור מהפארק, רואה שהוא מוציא את הטלפון, אין מצב!
הוא עונה לשיחה וקול נשמע דרך הטלפון.
"הלו?, מי זה?" קולו נשמע, החלטתי לא לענות, והוא העביר מבט על כולם שאני משחקת אותה מקשיבה לחברים.
חייכתי שתפסתי את הבחור, הם רעים!
כולם נעצרו והסתכלו על השער, ראיתי את הוריי ואת הוריו של ליאו

הם כאן

אמרתי וליאו הופיע לצידי פחות משניה.
הם התקדמו עלינו וחבקו אותנו.
"תקראו לכולם" אמר וליאו רץ לחדר המלכים, תוך פחות מדקה שמעו את קולו של ליאו.
"כולם מתבקשים לבוא לבמה, כולם מתבקשים לבוא לבמה" קולו של ליאו נשמע, הוא לפתע עמד לידי מחייך, נאנחתי בשקט ולאחר 2 דקות כולם היו מולנו, שאנחנו על הבמה.
"אני מצטער על הקריאה הפתאומית, אבל יש הפתעה קטנה" אמר אבי וכולם ישבו מביטים בו.
"לפני 3 ימים, קיבלו המלכים שלכם הודעה חשובה" אמר אבי
"בשלושה הימים האלו, הם היו צריכים לזהות ערפד סמוי" המשיך
"הם הסתכלו עליכם ובדקו כל פרט ופרט. המשימה אמרה שאם אינם יצליחו יעמדו ל3 משימות קשות" אמר
"אז עברו 3 ימים, מיהו או מהי הוא ערפד הסמוי" אמר ושקט נוצר.
"אנחנו לא יודעים" אמר ליאו מביט בי ואז בהם.
"אז אינכם יודעים, המשימות הם-" קטעתי את אבי
"אני יודעת" אמרתי וכולם מביטים בי.
"מיהו?" שאל ג'קסון
"אתם באתם ביום חמישי ואמרתם שיש ערפד סמוי בדמי-ענן" אמרתי מתקדמת עליהם
"אני וליאו השתגענו בניסיון אחרי הערפד ההוא" הוספתי מחייכת לבסוף.
"הערפד הסמוי הוא ליאו" אמרתי וקולות הלם נשמעו, הסתובבתי והוא הנהן מחייך אליי.
"איך הצלחת?" שאל ג'קסון
"אתה מבין, הייתי יכולה לא לגלות את ליאו, עם הוא לא היה שוכח את הפתק במכנס" אמרתי וניראה הבין את הטעות.
"הוא אמר שאחת התחילה איתו, אבל לא היו שמועות, בדרך כלל יש. ביום חמישי הסתובבתי ובחנתי את כולם, ראיתי רק 3 חשודים ואחד מבינהם יותר חשוד" אמרתי
"החשוד הזה היה קאי, שהוא היה אמור להיות החשוד שהגיד, אך תפסתי במקרה את קאי מתכתב עם משהו שאינו שמור בטלפון ומסתכל לצדדים" אמרתי מביטה בילד והוא השפיל מבט במבוכה .
"אחרי יומיים שאמרתי שאני יבדוק יותר לעומק, קמתי היום בבוקר, בודקת את הכיוון היחיד שנותר לי ומתקשרת למספר ומביטה בקאי אם זה הוא" אמרתי מחייכת
"התקשרתי וקאי ענה, המספר טלפון שלליאו היה בכיס, באותו יום שהודעתם לנו ששתלתם ערפד סמוי" אמרתי ומחיאות כפיים נשמעו.
"כל הכבוד ג'ניפר" אמר אבי מחייך וחייכתי חזרה, לפתע משום מקום ג'ייק הגיע ואבי שאל מה קרה, הוא דיבר עם אבי, כמובן לא יכלנו לשמוע בכלל כישוף, הוא הביט בי וביקש שנלך לחדר מלכים, כולם נשמעו מתוחים ומעוניינים לדעת מה קרה, אמרנו שיחזרו למצב הרגיל, ואנחנו הלכנו לחדר המלכים, שהורינו וג'ייק נכנסים, הלדלת נסגרת ואבי פותח את הפה לדבר.
"מה קרה שהלכת לאכול עם ג'ייק?" שאל אבי מביט בי
"לא קרה כלום, בסך-הכל הלכנו לאכול קצת, והוא השתגע שם ודחף אותי" אמרתי
"ג'ן, יפה שלי את לא אכלת קצת" אמר והתיישרתי
"את כמעט הרגת אותו, עם ג'ייק לא היה דוחף אותך היית הורגת אותו" אמר וליבי נעצר, אני כמעט הרגתי מהו.
"מה זה לא הגיוני, לא הרגשתי בכלל שאכלתי ממנו כל-כך הרבה" אמרתי בתקיפה מוחקת את מה שאמר
"אם כמעט הרגת אותו, אני חושש שאת יכולה להפוך לערפד-גיהנום" אמר ופחד תקף אותי, אני בסדר!
"אני בסדר!" אמרתי
"את בטוחה?" שאל והנהנתי.
"אתה יכול לראות לבד, אני בסדר" אמרתי והוא הנהן
"אם כך בואו נלך לראות" אמר והנהנתי, אמרו לכולם להסתדר בגלל שלא נהיה כמה זמן.
יצאנו לשטח בני האדם.
"אנחנו נסתתר מאחורי השיחים, מה שאת צריכה לעשות, זה לאכול ולהפסיק מתי שאת מרגישה שבעה" אמר אבי והנהנתי
הם הסתתרו, כולל ליאו, פחד עבר בי אם אני באמת כזאת, מה ליאו יחשוב עליי.
ראיתי ממבטי, בחור טוב.
הוא רץ על השביל ואני רצתי ללא כוחות אליו, שהוא 'בטעות' נופל.
אני מסתובבת אליו
"אוי, אני מצטערת, סליחה, אני כל כך מצטערת" אמרתי עוזרת לו לקום הוא מחייך אליי ויושב על הספסל הקרוב.
"נפצעת, אני כל כך מצטערת" אמרתי יושבת לידו והוא הנהן
"הבית שלי ממש קרוב לפה, אתה רוצה שאני יעזור לך?" שאלתי והוא הנהן, טיפה מחייך, עזרתי לו לקום והלכנו לפינה החשוכה.
"אז איפה הבית שלך?" שאל אותי
"עוד קצת מגיעים" אמרתי והוא הנהן מתקדם איתו, הלכתי לשיחים ונעצרתי
"אני לא חושב ש-" אמר אך קטעתי אותו שאני נצמדת אליו
"אוו.. אממ.. לא חשבתי שאת הטיפוס הזה" אמר ולבסוף מצמיד אותי אליו, לא חיכיתי שנשמתי את ריחו מצווארו
"תהיה שקט" אמרתי והוא חייך אליי ואני חשפתי ניבים לפני שהספיק לצרוח, נעצתי את ניביי בצווארו והוא נאנח.
דם נשפך אל פי, דם אם טעם מוכר וטעים.
ידיו ירדו מגופי וחיבקתי את גבו כדי שלא יפול.
התשוקה והרעב לדם גבר, והצמדתי אותו אליי יותר.
אנחת כאב יצאה ממנו שניביי נכנסו יותר לעורו ודם מתוק נשפך אל פי.
ידעתי שצופים בי ות'אמת אני לא שותה הרבה, אני שותה כרגיל, אני בסדר.
הרגשה כיפית הורגשה בגופי, הגוף שלי כאילו נפתח מחדש, כאילו הכל נשם.
הוא ירד למטה ואני איתו, שותה ממנו.
כולם יורדים אחרי דקה של שתיה, אמרתי לכם שאני בסדר.
הרגשתי שאני עוד מאט שבעה ומתפוצצת, המשכתי עוד קצת, נשמתי והוצאתי את נייבי מצווארו, מסתובבת רואה את ליאו מביט בי, שאני מנקה את פי.
"אמרתי לכם שאני בסדר" אמרתי להם שיצאו מהמסתור, ליאו פתח את פיו ואמר
"את הרגת אותו, ג'ני" אמר
מה?!
הסתובבתי מהר, רואה אותו שוכב על הרצפה.

לא,לא,לא,לא,לא!

אמרתי ודמעות עלו בעיניי, ירדתי לבחור ונתנתי לו מדמי, סטרתי לו ובכיתי לבסוף, הוא מת.
נפלתי ואבי חיבק אותי.
"מה אני?" שאלתי ואבי חיבק אותי
"אני לא יודע" אמר
אחר כמה דקות, קמתי וראיתי את כולם חוץ ממנו, אנחת כאב יצאה ממני, שהבנתי שהוא הלך.
"איפה הוא?" שאלתי
"בדמי-ענן" אמר והנהנתי רצה לשם
כמה ראו אותי עם דמעות אך לא הגיבו, רצתי לחדר מלכים ורואה שהדלת פתוחה, אין אף אחד.
עליתי וחיפשתי את הח'ברה שלנו.
"איפה הוא?" שאלתי שהם מביטים בי, דרק בלע את רוקו והבטי בו.
"הוא אצלה" אמר והרמתי גבה לא מבינה
"אצל מי?" שאלתי
"הוא אצל נטלי" קולו של דרק שבר את קולו.
הוא אצלה?!

אהבתם?
רוצים המשך?

⭐6 הצבעות⭐