חוקים!

פרק 19

פחד בער בי ויש תקפתי.
"מה?! לא!" צעקתי וראיתי שליאו מתקדם.
"מה הבעיה שלך?!, לא ביקשתי סצנה, ביקשתי ממך לכבד את זה שאני עם ליאו" אמרתי
"אני לא מוכן, ג'ניפר. מותר לי להלחם אם ליאו על המקום וזה מה שאני יעשה" אמר ונשמתי עמוק.
"הוא יהרוג אותך" אמרתי בפחד
"אם זה מה שיקרה אני מוכן לקבל עליי את העונש הזה" אמר ופערתי עיניים.
ליאו הגיע צמוד אליי, חושף ניבים.
"אתה מובן להלחם מולי, כדי להיות אם ג'ניפר?" שאל ליאו.

בבקשה לא

אמרתי אך לליאו לא הזיז.
"כן" אמר
"אז אם כך, כולם לאולם!" צעק ליאו וכך כולם עמדו בתוך פחות מ5 שניות בכולם, יושבים מסביב וצופים בקרב שיהיה.

ליאו ואדי עמדו אחד מול השני במרחק גדול יחסית.
אני עמדתי ליד ליאו והתכננתי שיבטל את הקרב.

בבקשה ליאו

לא! הוא כבר קבע, אם אבטל הוא ינצח

אמר ודמעות עלו בעיניי, אני מצטערת על החוק הדפוק הזה, עכשיו אחד מהם ימות והלב שלי יפגע.
עם ליאו ימות אני התרסק, ואם אדי ימות אני התרסק, לא משנה מה השבר לי הלב.

לא רציתי שככה הפתח היום הראשון של דמי-ענן, קרב על מקום בלבי.
רצתי לאדי, מחבקת אותו, יודעת שהוא לא יצליח ולא מעניין אותי עם ליאו רואה.

אל תתעצבן

אמרתי לליאו והנחתי את שפתיי על שפתיו והתנשקנו, התנשקנו את הנשיקה האחרונה שלנו, כי ידעתי שליאו יכול לנצח אותו שעוד קיבל כוח של מלך!

התנתקתי ואמרתי לאדי שלום, הוא נאנח מבין שהסיכויים שינצח קלושים ממש.

עברתי לאמצע ואמרתי.
"מתחילים!"
אני הלכתי לאמצע (לשולחן השופטים)
באותו רגע לשניהם זהרו העיניים ושניהם חשפו ניבים לעומת ליאו שיש לו ציפורניים חדות עכשיו, כוח שאתה מקבל שאתה מלך.

הם קפצו אחד על השני וליאו הפיל את אדי על הרצפה.
ליאו נשך אותו בצוואר ופחד בער בי.
עיניי לא נעצמו לשניה אחת וראיתי את אדי דוחף אותו ומעיף אותו לקיר.
נשפתי מאט בהקלה.
ליאו קם וקפץ על אדי, הם התגלגלו ואדי לא חכה לשניה ונשך את ליאו.
ניביו ממש תפסו את צווארו וחיכו לרגע שיוכל לתלוש לו את הצוואר.

אני אוהב אותך

אמר ליאו ודמעות עלו בעיניי

לא!, ליאו קום, אתה מלך, אתה בעלי, אתה אבא, קום ותלחם על מקומך

צרחתי לו, הוא לא יוותר כל כך בקלות, ליאו התעורר והעיף את אדי שהוא מתאוורר מהנשיקה העמוקה, רץ לאדי מעמיד אותו מולי על הברכיים.
"נלחמת עבורה, היא האחרונה שתראה" אמר ליאו חושף שיניים
נועץ אותם בצווארו של אדי
"להתראות ג'ניפר, אל תשכחי אני אוהב או-" לפני שסיים לדבר ליאו תלש את צווארו וצרחה כאב יצאה ממני.
"לאאאאאאא!" אדי נפל לרצפה וליאו עמד לא מוכן להביט בי.
רצתי לאדי לפני שפניו התנגשו ברצפה והחזקתי אותו, דמעות ירדו ממני שהבנתי שהוא באמת כבר לא פה, כמו החלק שהוא היה בליבי.
"לא,לא,לא" מילמלתי.
כאב חד הורגש בחזי ובכיתי עליו.
ליאו ידע שאני אוהבת אותו ובכל זאת לא ויתר.
לא חשבתי פעמיים, הרמתי את ראשי ונהמתי עליו.
זאת לא היתה נהמה רגילה, זאת היתה נהמה נקמה, נהמה שמסבירה לליאו שהוא לקח לי משהו מהלב אז גם אני יקח.
ליאו הביט בי בהלם אך לא אמר כלום .
כולם שתקו בהלם.
ליאו  סרק את כל האזור ונעצר על משהו, סובבתי את מבטי רואה אותה.
היא כבר לא ערפדית מנהלת, היא רגילה והיא בלב של ליאו.
וכל עוד אני לא יבצע את הנקמה גופי ירדוף אותי להרוג אותה ואני לא ינוח עד שהיא לא תמות.
ליאו רץ אליה מושך אותה לבחוץ, עזבתי את אדי ורצתי לבחוץ.
הורינו הגיעו בדיוק ונעצרו שראו אותי,  ליאו ואת נטלי.
הורינו ידעו שזעקתי לנקמה כי כל ערפד יכול לחוש בזה.