Good girl love bad boy?❤️

פרק 29-

( השיר התנגן ברדיו בזמן הנסיעה שלי ונתן לי מעט השראה, קריאה מהנה ❤️ )
מקווה שהתגעגעתם ❤️

את יום ראשון שלי פתחתי בלשכת הגיוס, זוהי כבר הפעם השלישית שהזמינו אותי.
היום קיבלתי רישמית את ההודעה שאני לא אוכל לשרת בצהל, ניסיתי לעשות כל כך הרבה בדיקות, כל כך הרבה שיחות כאן עם המון רופאים, ואנשים עם תפקידים בכירים שהיו בלשכה אבל בגלל כל הניתוחים שעברתי עד כה, הבעיות הבריאותיות שיש לי בכמויות, והמשקל שלי הוחלט שלהתגייס בסוף בשנת הלימודים שמתקדמת בצעדי ענק אני לא יכולה.
תחילה קיבלתי את זה קשה, כי המון זמן שרציתי לעשות משהו משמעותי ולתרום למדינה שלי, אני ראיתי איך השירות עשה טוב לליעד, וגם לעומר שהתגייס לא מזמן ורק בתחילת דרכו, אני רואה את החברות שלי שהולכות להמון מיונים לתפקיד עבורן ורק אני תקועה בתהליך שהם סיימו באמצע כיתה יא.
״ התבאסת ? ״ ליעד שואל אותי שהוא מחזיר אותי, ואת הרכב של המאבטח אפשר היה לראות מאחורינו
״ כן ״ אני אומרת בכנות
״ את יודעת שאת יכולה לתרום בדרך אחרת, כמו שירות לאומי ״ הוא אומר
״ כן אני יודעת, אני צריכה לבחור את התחום שאני רוצה ״
״ יש לך מספיק זמן ״ הוא אומר בחיוך ועוצר את הרכב שאנחנו מגיעים למשרדים של רועי.
״ ביי ״ הוא אומר לי ואני מנופפת לו והולכת עם המאבטח שעוד לא התרגלתי לקיומו, לפגוש את רועי.
אני הייתי בטיול שנתי האחרון שלי מבית ספר, וביום שחזרתי רועי נסע לפגישת עסקים בצפון הארץ. כך שיצא לא נפגשו שבוע בדיוק.
״ בוקר טוב, ברוך שובך. את לבוס כן? ״ דניס מברך אותי, וזה מצחיק אותי שהם מכנים את רועי הבוס. המאבטח מלווה אותי עד לחדר המשרד של רועי ואחר כך חזר לכניסה.
״ תודה, בוקר טוב ״ אני אומרת בצחקוק ומתקדמת עוד קצת לכיוון המשרד של רועי, אני מקישה על דלת המשרד שלו בעדינות.
״ מה עכשיו שיגעתם אותי היום יא בני...״ אני לא נותנת לו לסיים את המשפט הזה ופותחת את הדלת שלהפתעתי לא הייתה נעולה.
״ היי חתיך שלי ״ אני אומרת בחיוך ונועלת אחריי את הדלת.
״ סוף סוף ״ הוא מגיע אליי ומטיח אותי על הקיר לצד הדלת דוחף את הלשון שלו לתוך הפה שלי.
״ התגעגעתי אלייך תינוקת יפה שלי ״ הוא אומר ומלטף את הפנים שלי וישר אחר כך מכניס את היד שלו לתוך השיער שלי.
״ תסיים לעבוד ונלך ? ״
״ כן 10-15 דקות מסיים, רוצה לשתות משהו בנתיים? ״
״ לא, תודה״ אני מתיישבת בכיסא מולו, משתדלת לא לבהות בו יותר מידי, וזה היה קשה.
״ התרגלת לאמיר ? ״ הוא שואל אותי ומתכוון למאבטח, אח של דניס.
״ לא. לא נראה לי שאני אתרגל לזה מהר ״ אני אומרת ומסובבת את המפתח שהיה על השולחן.
״ את תתרגלי, מבטיח לך. הוא לא יהיה צמוד אלייך ככה שלא תרגשי ״
אני ממשיכה לבהות בו מקליד במחשב, רושם על דפים בכתב הלא מובן שלו.
״ טוב בואי נעוף מפה ״ הוא אומר אחרי שהוא בוהה בי
״ מה? אבל לא עברו אפילו חמש דקות ״ אני אומרת שהוא מושך אותי מהכיסא ואני לוקחת את התיק הקטן שלי.
״ לא אכפת לי. אני אמשיך עם זה מחר ״ הוא נועל את הדלת ומשלב את כפות הידיים שלנו בחוזקה.
״ תחכו עם המכוניות פה עד שנצא ״ הוא מעדכן את המאבטחים שלו, לא יודעת אפילו איך לקרוא להם, שומרים? או נהגים?
״ בואי ״ אנחנו נכנסים למעלית שמורידה אותנו לחניון.
״ זה חדש ? ״ אני שואלת שאנחנו נכנסים לג'יפ גבוה ושחור שעדיין לא ראיתי
״יחסית כן.. הוא הכי חדש ״ הוא אומר שהוא סוגר את הדלת אחרי שהתישב בכיסא הנהג.
״ תתחדש ״ אני אומרת בצחוק מתגלגל
הוא מסתכל עליי, זמן שהרגיש כמו נצח אבל זה היה רק כמה שניות.
הוא משחרר את החגורה שלי ומושך אותי לשבת עליו
״ מה אתה עושה? הם מחכים למעלה ״ אני אומרת שהוא מתחיל לנשק אותי
״ גם אני חיכיתי. חיכיתי שבוע שלם בשביל לנשק את השפתיים היפות שלך ״ הוא אומר וטורף את השפתיים שלי, היה אפשר להרגיש את החיוך שנפלט לי בזמן הנשיקה.