Good girl love bad boy?❤️

פרק 17

משבת בבוקר, ועד שרועי מגיע - אמא שלי לא מפסיקה לחפור לי על כמה שהוא נראה טוב, ואיך הוא עזר, ושאל מה אפשר לעזור, והחמיא,
והאחים שלי לא מפסיקים להגיד שהוא הרבה יותר נחמד ממה שמתארים אותו, שהוא אחלה גבר, שהוא צריך לבוא יותר.
בקיצור טחנו לי את המוח כל הבוקר עד הערב.
״ אור את לא יוצאת ככה מהבית ״ רועי אומר שהוא מסובב את המפתח על האצבע ובוחן את החולצה שאני מראה לו הפעם. כל הרצפה בחדר ארונות הזה מלאה בבגדים או שאני לא רוצה ללבוש עכשיו או שהוא אומר שהם חשופים מידי, כבר לא רואים את הרצפה.
״ דיי יאללה, אני נשארת בבית אין לי כוח תצא לבד ״ אני מעיפה את החולצה לרצפה, אני מצליחה לעבור ונזרקת על הכורסה העגולה בחדר הארונות עם פרצוף
״ הבטחת לי שנצא נו ״
״ לא בא לי עכשיו ״ אני מרגישה את כל הצד המרוקאי שעלה לי מתחיל לרדת לאט לאט
״ התינוקת שלי עצבנית ? ״ הוא מגיע ומנשק את הצוואר שלי בנשיקות קטנות ורטובות.
״ אתה סתם מציק נו מה אכפת לך שאני אלבש את זה ? ״ אני מנשקת אותו בחזרה ומרימה חולצה חדשה מהרצפה
״ כי זה חשוף אור, לא מתאים לי שתלכי ככה עם כל הבטן בחוץ. זה לא חולצה בכלל, זה חזייה ועוד קצת בד בידיים״ הוא אומר וקם מהכורסה בחדר הארונות, ושולף בגד גוך שחור מהארון.
״ וזה? ״ אני מוציאה עוד אופציה, משחררת נשיפת ייאוש מפי.
״ נראה לך? שכל הבחורים יזילו על חברה שלי ריר ? ״
״ למה לא את זה? ״ הוא מציע את הבגד השחור ששלף מהחלק של הקולבים. שכחתי שקניתי אותו מזמן.
״ זה עובר את הסלקציה שלך ? ״
״ רק כי את מתבכיינת ״ הוא אומר וזורק את זה לכיוני.
״ עכשיו תעזור לי עם כל מה שהולך על הרצפה, זה באשמתך ״ אני אומרת ומרימה חולצה אקראית וזורקת אותה עליו.
״ את ממש אמיצה היום אני רואה ״ הוא אומר בקול צרוד ומרים בגדים מהרצפה.

נקודת מבט רועי -
כבר שבוע שלא הכנסתי סיגריה לפה שלי, אני מתחיל לגמול את עצמי.
בנוסף לזה - אור בכלל שונאת את זה, את הריח והתופעות.
״ רועי ״ אור אומרת שאני מחנה את הרכב בזריזות.
היא שותקת, אני עומד לצאת ולנעול את האוטו. אבל היא עוצרת אותי מושכת ביד שלי.
״ מה? בואי הגענו ״ אני אומר עם פרצוף לא מבין, היא מצמידה את הראש לרגליים המקופלות שלה שמונחות על כיסא הרכב.
״ אולי ניפגש איתם בפעם אחרת ? תלך בלעדיי היום ״ היא משתפנת וקופאת ברגע אחד.
הערב, קבענו אצל חבר טוב מאוד שלי, לעל האש. עם החברים הטובים ביותר שלי, רובם הם מאז ומתמיד. הצעתי לאור לבוא איתי, היא הסכימה, אמרתי לה שזו הזדמנות טובה להפגיש בינה לבינהם.
״ אתה לא חושב שזה מוקדם מידי? מה אני קשורה אליהם? הם בכלל לא מכירים אותי. אני סתם אהיה שם לבד לא קשורה אליכם. ״
״ דבר ראשון את הכי קשורה אליי בעולם, יותר משהם קשורים אליי. דבר שני, הם לא מכירים אותך, ועכשיו זו הפעם הראשונה. זה חייב לקרות מתישהו את יודעת. זה לא מוקדם מידי, מבטיח לך ״ אני אומר. היא סיפרה לי שיש לה רגעים שהיא פתאום קופאת, מתחרטת, לא יודעת מה לעשות עכשיו, ואני אמרתי שזה בכלל לא מפריע לי.
״ יאללה בואי ״ אני סוגר אחרי את הדלת שלי, היא את הצד שלה.
היא משלבת את הידיים שלנו, ומחייכת חיוך קטן ויפה.
״ את יפה ״ אני מחמיא לה שאנחנו נכנסים למעלית.
״ די ״ היא אומרת מובכת ואדומה.
״ איך את עדיין מובכת? אני לא מבין ״
״ גם עוד שנה אני אהיה מובכת ״ היא אומרת ויוצאת אחרי שהדלת נפתחת ואני מקיש בדלת הפנטאוז.
״ את תהני, מבטיח לך. שתרצי ללכת תגידי לי ״ אני דורש, ומקווה שעם המוזיקה הם שמעו את הדפיקה בדלת.
״ אהלןןןןן ״ חבר הילדות הטוב ביותר שלי, הוא זה שפותח את הדלת עם כוס וודקה ביד.
״ מה הולך ? ״ אני טופח על גבו
״ דור, נעים מאוד ״ הוא מציג את עצמו בפני אור.
״ אור ״ היא אומרת עם חיוך קטן.
״ זכית, שתדעי ״ הוא מוסיף והיא מחייכת.
אנחנו עוברים כמעט בין כולם, ובין בנות הזוג שלהם. אני די בטוח שהיא יותר התחברה לבנות הזוג.