קפה זה לא מספיק(boyXboy)

1| קפה זה לא מספיק

By: Kristel_Grace

אני עומד לאחר! אני עומד פאקינג לאחר!
במהירות החנתי את המכונית שלי מול סניף של סטארבקס ויצאתי ממנה, מבלי לטרוח בכלל לנעול את המכונית שלי. שמתי את כובע הקפוצ׳ון שלי על ראשי ונכנסתי לחנות הקפה.
מה שראיתי גרם לי לגמרי להתייאש. לנגד עיניי תור ארוך שמשתרע מהקופה ועד הדלת. למה התור כל כך ארוך בשעה כזו? חשבתי שרק משוגעים כמוני שותים קפה בשעה כזו.
באיטיות עשיתי את דרכי אל סוף התור ונאנחתי בתסכול.
מעולה, עכשיו אני באמת עומד לאחר לבית הספר. בטוח כולכם חושבים לעצמם: "אוי, טום הטיפש! למה אתה טורח בכלל לקנות קפה בבוקר אם אתה מאחר?" אני צודק?
אתם מספיק טיפשים על מנת לחשוב שבית הספר הוא בעדיפות גבוהה יותר מקפה. תנו לי לספר לכם משהו חשוב. אני אוהב קפה כל כך פאקינג הרבה, שזה כואב לי לא לשתות לפחות כוס אחת ביום.
ועכשיו מצב הרוח הכועס שלי דרגה אחת לפני שזאוס ירד לכאן בכבודו ובעצמו, ויחרע ברקים בכל רחבי הארץ. אני צריך את קפה הבוקר הארור שלי, ואני צריך אותו ברגע זה!
אז מבלי לחשוב בכלל, במקום לחכות לתורי בסבלנות כמו כל אדם אחר כאן, הלכתי ישירות לתחילת התור, נשען נואשות על הדלפק. שמעתי כמה תלונות של אנשים שעמדו לאורך התור מאחורי נזרקות לעברי, אבל למי אכפת? כוס הקפה שלי קוראת לי, ועליי לממש את קריאתה.
"פרפוצ׳ינו אחד גדול בבקשה. עם תוספת קרם וסוכר." הזמנתי מיד.
האדם המשועמם מאחורי הדלפק עמד לרשום את הזמנתי, כשבחור אחד צעק מאחור.
"הי, קטנצ׳יק! מה אתה חושב שאתה עושה? חותך את התור כמו הבוס או מה?"
העצבים שלי כמעט התפרצו, לולא ריח הקפה שריחף באוויר והרגיע אותי מעט. הסתובבתי לאט כדי לראות את פרצופו של בעל הקול המעצבן והעמוק הזה.
"תראה, אני.." התחלתי להסביר כשהבחור שצעק עליי פתאום עמד למולי. מה? מתי הוא הספיק להגיע לכאן?
"יש לך מילים אחרונות, קטנצ׳יק?" הוא שאל באיום. בלעתי את רוקי בקול, ובחנתי את האדם אשר ניצב מולי. הוא היה מעט גבוה ממני, ונראה לי מוכר בצורה מוזרה.
"המ.. למה?" לעזאזל, איזו תגובה מעולה. הו.. בעצם היא לא.
עיניו של הבחור התכהו לרגע, לפני שקיפץ את אגרופו הימני. רגע. הוא עומד להרביץ לי עכשיו?
"על זה שחתכת את התור, אידיוט! חזור לסוף התור, אחרת .." הוא פכר את מפרקי אצבעותיו על מנת להוכיח את הנקודה שלו. (הוא עשה קנאקים באצבעות) עמדו לבצע את הדרישה שלו, כשנזכרתי למה חתכתי את התור מלכתחילה.
"לידיעתך, אני מוכרח לקבל את הקפה שלי! ואני עומד לאחר לבית הספר, אז אם תסלח לי..."
הוא תפס את פרק כף ידי כדי למשוך אותי מן הדלפק. משכתי את ידי חזרה, ומעדתי מעט לאחור. אני לא יכול לדחוק את ההרגשה שהייתה לי שפני היו ישירות מול פניו. הוא מאוד מוכר.
"הי, אני מצטער על כל עניין התור, אבל אני באמת חייב את קפה הבוקר שלי. אם-אם אתה רוצה, אני אקנה גם את הקפה שלך! אני פשוט חייב קפה!"
הוא הרים גבה לעברי ושילב את זרועותיו אל חזהו. הוא לא מאמין לי?
"קפה זה לא מספיק מוצדק לכך שאתה עוקף תור שלם, קטנצ׳יק." הוא חייך, ואני ראיתי גומת חן מוכרת מידי על לחיו השמאלית. רק רגע..
"חכה רק רגע.. אתה קלווין ברייס!" קראתי בקול והצבעתי עליו.
אוי אלוהים, דווקא איתו אני מסתבך? זה קלווין ברייס. הוא ילד שיצא לו שם נורא בבית הספר. הוא בריתוק כל שבוע, וכמעט נשלח להשהייה, כיוון שהוא נתפס מעשן סמים בשירותי הבנים. הוא גם הבחור היחיד שיצא עם מחצית מאוכלוסיית הבנות בבית הספר.
היום שלי הולך להשתפר מרגע לרגע.
---